הפוסט הראשון בבלוג שלנו - פרשת ויקרא

עש"ק, ב' ניסן, תש"פ

ברוכים הבאים!

מזמן לזמן, אנו מקוים להגיש דברי תורה שמצביעים תכונותיו ותועלותיו של בייס-הספר.  ההגשה הראשונה עוסקת בפרשת השבוע בפסוק הראשון של ספר ויקרא.  למטה, מופיע דיון על טיבן של פרשיות התורה (פתוחות וסתומות) שהיה מעניין לי במשך שנים רבות.

נא לפנות אלינו בקושיות והערות ב:info@taryaganalytics.com
_________________________________________________________

ויקרא א:א "וַיִּקְרָ֖א אֶל מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר"

ספרא פרק א: [א] "ויקרא...וידבר" – הקדים קריאה לדיבור. ........ [ו] יכול לא היתה קריאה אלא לדיבור זה; מנין לכל הדברות שבתורה? תלמוד לומר "מאהל מועד" – כל שהוא מאהל מועד הקדים קריאה לדיבור. [ז] יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד; מנין אף לאמירות ולצווין? אמר ר' שמעון, תלמוד לומר 'דיבור' "וידבר" – אף לאמירות ולצווין.

רש"י ויקרא א:א "ויקרא אל משה. לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה"

מסכת סופרים טז:י "א"ר יהושע בן לוי אנא מימי לא הסתכלתי גו ספר דאגדתא אלא חד זמן אסתכלת ואשתכחת כתיב מאה ושבעים וחמשה פרשיות שכתוב בתורה דבור ודבור אמירה וציווי כנגד שנותיו של אברהם אבינו....."

ירושלמי שבת עט: "א"ר יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא אלא חד זמן איסתכלית אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם....."

גמ' נדרים לב. "...ואמר רבי אמי בר אבא בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר (בראשית כו:ה) 'עקב אשר שמע אברהם בקולי', חושבניה מאה ושבעין ותרין..."

_________________________________________________________

לא ברור אם הדברות, אמירות, וצווין של הספרא מקבילים לדבור, אמירה וציווי של מסכת סופרים.

הר"ש משאנץ כותב על הספרא הנ"ל (ד"ה יכול לא היה קריאה אלא לדברות בלבד) – לפרשיות שנאמר בהן "דבר אל בני ישראל" כמו כאן.  (מנין אף לאמירות) לפרשיות שנאמרו בלשון אמירה כגון "אמור אל הכהנים", ובלשון צוויין "צו את בני ישראל".

אז נראה שהוא סובר ששניהם אינם מקבילים. כי אפילו אם כוללים כל מקרה "דבר אל", "אמר אל", "צו את" בכל החומש, יהיה הסכום פחות מששים פעמים ולא הקע"ה של מס' סופרים.

הקרבן העדה על הירושלמי הנ"ל (ד"ה קע"ה פעמים כתוב בתורה דבר אמירה וציווי) כותב "בתחלת הפרשה".  אז נראה שצריך לחפש לכל מקום בחומש שמופיע לשון דבר, אמר, או צוה, בתיבה הראשונה של פרשה פתוחה או סתומה (ומן הסתם, רק אם המילה הוא פעל ולא שם דבר).

אם נעשה את זה, אנו מגיעים כמעט בדיוק לסכום קע"ה אבל מוצאים רק 174 מקרים שלהלן: (ראה בסוף איך מגיעים לסכום 174 דרך חיפוש בבייס-הספר)

• וידבר = 101 (כולל ויקרא ז:כב, כח – ראה כאן https://en.wikipedia.org/wiki/Parashah#cite_note-wayedabber-26 לדעות שמחשיבות את שניהם כפרשיות ולא רק אחד)
• מהם 94 = וידבר ה'
• מהם 3 = וידבר אלקים
• ויאמר = 68
• ויאמרו = 2 (במדבר יז:כז, לב:ה)
• ויצו = 2 (דברים כז:א, יא)
• ותדבר מרים = 1 (במדבר יב:א)

אז איך מגיעים למספר קע"ה? 

אני רואה כאן שתי אפשריות:

1. ראש ספר ויקרא הוא המקרה היחיד שמופיע "וידבר ה'" או "וידבר אלקים" במרחק כלשהי מראש הפרשה, אז מתאים שחז"ל קפצו על זה ודרשו ענין קריאה אצל דיבור, אמירה, וציווי.  אבל משום שהזכרת הקריאה מיותרת כאן, מה שנעלמת בשאר מקומות (כשהדיבור יוצא מתוך אהל מועד) ורק מרומזת, אז דינו להיות נמנה עם כל שאר הפרשיות המתחילות בדיבור.

2. מה שאני כותב כאן רק דרך ניחוש והשערה ויותר רחוק מתשובה הראשונה - בבראשית כד:א, יש פרשה שמתחילה "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים...".  יש לנחש שספרא דאגדתא שהסתכל בו ריב"ל ראה פרשה היחידה בתורה שבה מתחילה בשם אברהם שהוא יעד הדרשה. אז השתמש בזה להשלים מנין הפרשיות ל175 כיון שבאותה תיבה נמצא תערובת אותיות שנמצאות בכל השרשים דבר, אמר, צוה.  ובתיבה "ואברהם" אין אות שלא נמצאת בג' שרשים האלו. ועוד יש לומר שרמז לדבר\אמר\צוה כרוך אצל אברהם והוטבע בפרשיותיו של תורת ה' משום שרק בו נמצאות כל לשונות האלו אצל מישהו ששמע בקול ה' והקים את דבריו:

• (בראשית יב:ד) "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ....."
• (בראשית יז:כג) "ויקח אברהם את ישמעאל .....וימל את בשר ערלתם.....כאשר דבר אתו אלהים"
• (בראשית כב:ג) "וישכם אברהם בבקר.....ויקח.....ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים"
• (בראשית כב:ט) "ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח.....ויעקד את יצחק בנו....."
• (בראשית כא:ד) "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים"

(חיפשתי ולא מצאתי כל הג' לשונות אצל נח, שאר האבות והשבטים, משה, אהרן, וכו')

ואפשר לומר שהפרשה "ואברהם זקן" באה בסיום כל זה לאחר העקידה להשלים מנין קע"ה למי שבכל 175 שנותיו, עצמיותו היה לשמוע בקול ה' למלאות דיבורו, אמירתו, וציוויו.   ולא עוד, אלא מן הגמ' בנדרים שהובא לעיל, למ"ד אברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל ג', הוא ממש ניהג את עצמו בחיי שמיעה בקול דיבורו, אמירתו, וציוויו של ה' רובו ככולו של קע"ה שנותיו משהגיע לחינוך ולמעלה.  ולא מפתיע שבלבד הפסוק שהובא לדרוש בנדרים, יש פסוק דומה מוקדם מסוף העקידה (בראשית כב:יח) "...עקב אשר שמעת בקלי" (המרמז עוד פעם לקע"ב שנים). אז דווקא כאן, בעקידה, באחרון מהדיבור\אמירה\שמיעה, הפסוק מרמז לשנותיו של אברהם כחיי שמיעה בקול ה'.

נחזור לשאלה הראשונה בקשר למציאות הקבלה בין המאמר במס' סופרים להמאמר בספרא בראש ספר ויקרא.  שם, בנוסף למה שקראנו על הדיבור באהל מועד, הספרא דן בענין שתי קריאות\דיבורים חשובות שקדמו לה:  הדיבור למשה בסנה שבו היו המעלות של תחילת הדיבורים ודיבור מן האש, והדיבור למשה ולבני ישראל במעמד הר סיני שבו היו המעלות של דיבור לכל ישראל ודיבור מן האש. ושם הספרא דורש למה צריך הזכרה של קריאה כאן אם כבר ידענו שה' הקדים קריאה בדיבורו למשה קודם לכן.

לפי מה שמצאנו אצל אברהם אבינו בדיון על שיטת קרבן העדה בקע"ה פרשיות, נסתכל בדמיון חזק שמוצאים כשמשוים סיפור העקידה לקריאה\דיבור למשה בסנה וגם הצד השוה לכולם כשגם משוים הקריאה\דיבור במעמד הר סיני:

ראה בסוף איך משתמשים בכלי השוואה הנמצאים בבייס-הספר

)בראשית כב:ז) .....וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה

(בראשית כב:יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי

(בראשית כב:יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי

(שמות ג:א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ..........

(שמות ג:ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל......וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי

(שמות ג:ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא

 (שמות ג:ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים

(שמות יט:ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

(שמות כ:א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (כ:ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

• בשלשתם הצד השוה הוא
• שבכל התנ"ך מוצאים הביטוי "ויקרא אליו" רק בהם
• מיקום בהר (וייתכן שהראשון מבשר את השני "בהר ה' יראה")
• בעקידה ובסנה מוצאים
• המקרים היחידים בתורה של כיפול שם ("אברהם אברהם", "משה משה") חוץ מ"יעקב יעקב" (בראשית מו:ב) אבל שם לא מוצאים קריאה מאת ה' בסמיכות כמו שיש כאן
• הופעת מלאך ה'
• הביטויים "הנה האש", "והנה...באש"
• אזהרה מאת ה' תכף אחר הקריאה "אל תשלח ידך", "אל תקרב הלם"
• הביטוי "ויאמר הנני"
• הביטוי "כי ירא....(ה)אלקים"

ולא מפתיע שמוצאים בסוף תהליך המדרש כאן בספרא (עיין שם), שבכל הקריאות היה לשון "משה משה" דרך חיבה וזירוז כמו שהיה ב"אברהם אברהם" (וגם ב "יעקב יעקב", "שמואל שמואל") וגם בכל הקריאות היה עניית "הנני".

לבסוף, קשה לומר שהקע"ה שבמס' סופרים מקביל לגמרי לדברות, אמירות, וצווין של הספרא שבכל האחרונים היה קריאה, "משה משה", ו"הנני".  ובדיבור ואמירה בקע"ה מוצאים כמה מהם שלא היו מאת ה' אלא מאת משה, מרים, אלעזר הכהן, בני גד\ראובן ומאת "בני ישראל".  אבל כיון שמוצאים שהביטויים האלו של דיבור\אמירה\ציווי מהווים רושם בהגדרת פרשיות התורה בכלל במקרים שמקורם היו מאת ה' למשה, אפשר שגרם לכך שמציאות הביטויים האלו בקע"ה מקרים, מעצמם מהווים איזה הפסק וסיבה להתחיל לא רק פסוק חדש אלא אפילו פרשה חדשה. זה נכון במיוחד כשמדובר בלשון "וידבר ה' אל" או "וידבר אלקים אל" שכל הזכרתם בתורה הם בראש פרשה חוץ מאפשורת חריגה אחת התלויה במנהגי ספרי תורה של האשכנזים, ספרדים ותימנים (לגבי ויקרא ז:כב, כח הנ"ל).

גם המדרש מגלה לנו שיש קשר עמוק ורשת ענינים שזורמת מתחת לשטח בין הענינים הנ"ל ושמהותו של אברהם אבינו שזורה למבנה של התורה.

_________________________________________________________

השתמשות בבייס-הספר ככלי עזרה להגיע למה שכתוב למעלה

מציאת 174 מקרים של דיבור\אמירה\ציווי בתחילת פרשה

בהגדרות חיפוש שלימין המסך בחר לפי "שורש" ובחר רק "תורה" בתווי סימון:

הזן את המילה דבר או אמר או צוה בסרגל החיפוש

לימין מסרגל החיפוש, בחר "מתקדם"

מתחת לסרגל, בחר את כרטיסיית "מרחקים"

בחלק הימיני של הכרטיסייה, גררו את הכפתור השמאלי של המחוון האמצעי ("מן הבטוי לראש פרשה") משמאל לימין עד להופעת הגדרת המרחק כ:"0 עד 0"

בלחיצה על כפתור החיפוש בסרגל החיפוש תקבלו תוצאות עבור כל הפסוקים שבהם מופיעה המילה בתחילת פרשה. אתה יכול לחזור על תהליך זה בכל שלוש המילים.


השוואת בראשית כב:א-יט (העקידה) לשמות ג:א-כב (הסנה)
בתפריט הראשי בחר משווה טקסטים

 מלמעלה להגדרות המיוחדות למסך הזה, לחץ על הכפתור "סדרות משותפות (LCS)"

דרך לחיצה בכפתורי "בחר קטעים" שמופיעים מימין ומשמאל, בחר את בראשית כב:א-יט בצד הימין ושמות ג:א-כב בצד השמאל. (ראה בחלון קופץ "עזרה" בנושא דפי תוכן \ משווה טקסטים \ אפשרויות והגדרות אם אתה לא מכיר איך לבצע את הבחירה) 

לחץ על הכפתור "הגדרות חיפוש" 

• אורך מילים: תקן את זה עד שהמינימום הוא שלשה אותיות
• מילים מדלגות: בחר את כל המילים הקצרים

לחץ הכפתור "עדכן" ותראה מה שיופיע למטה ושים לב לזרם המילים בשני עמודות "תיבה" ולבחון אם יש דמיונות.

 עכשיו, מלמעלה להגדרות המיוחדות למסך הזה, לחץ על הכפתור "בטויים משותפים", ובחר ב:

• מיין לפי שכיחות: ספרים המסומנים
• ביטויים רצופים (n-grams): שנים

לחץ הכפתור "עדכן" ותראה מה שיופיע למטה ושים לב למילים שיופיעו בשורות העליונות כי יש שם הביטויים המיוחדים ביותר בין מעשה העקידה למעשה הסנה.  במיוחד, שים לב לעמודות %במסומנים ו%בתנ"ך.  אם יש מספר גבוה מימין ומשמאל, זה מצביע לדמיון בולט בין שני חלקי התנ"ך הנידונים להשוואה.