סיומי ההתחלות - חלק ב: לידתו של כלל ישראל

 בס"ד

אסרו חג שמחת תורה, תשפ"ז

הדברים האלו מוקדשים לרפואה שלמה של ידידי, הרב חיים שמואל בן נעמי עטא

רמזי "ישראל" ו"בראשית" המשתרעים על פני כמה תיבות

לפני שלוש שנים כתבתי כאן על הקשר שבין סופה של התורה (לעיני כל ישראל) לבין תחילתה (בראשית ברא). כעת ננסה להתבונן באותו עניין מזווית אחרת.

לקראת שמחת תורה הסתקרנתי לבדוק אם קיימים בתנ"ך ראשי תיבות או סופי תיבות של המילים ישראל או בראשית. חיפוש בבייס-הספר העלה תשובה פשוטה: אין. הרחבתי אפוא את החיפוש ובדקתי אם ניתן למצוא מעין תוכי תיבות - רצף תיבות שבו כל תיבה מכילה, לפי הסדר, אות אחת מן המילה המבוקשת, בלי לדרוש שהאות תימצא במקום קבוע בתוך התיבה.

במבט ראשון התוצאות לא נראו מרגשות במיוחד. יש בתנ"ך לא מעט רצפים כאלה: בחיפוש י-ש-ר-א-ל נמצאו 293 מופעים, ובחיפוש ב-ר-א-ש-י-ת, 45. אלא שאז שמתי לב לדבר מעניין: כאשר בוחנים את המקרה הראשון בתורה של כל אחד משני הדפוסים, מתגלים שני צדדים של אותו מטבע:

לחצו להגדלת התמונות

לחצו להגדלת התמונות

(בראשית יא:ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד

(בראשית יז:יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו

הפסוק הראשון, לגבי תחילת סיפורם של אברהם ושרה, מבטא לכאורה סופיות עגומה - מצב שאין ממנו המשך ואין תקוה. הגמרא אומרת שלא מדובר רק בכך ששרה לא ילדה עד אז, אלא אפילו שלא היתה מסוגלת לילד בכלל:

גמ' יבמות סד: - אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: שָׂרָה אִמֵּנוּ אַיְלוֹנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד״, אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד אֵין לָהּ.

הפסוק השני, לעומת זאת, הוא הבשורה על לידתו העתידה של יצחק - קרן האור הראשון לאברהם ושרה, והתחלה חדשה.

תהיתי אפוא אם כבר עמד מישהו על קשר משמעותי בין שני הפסוקים הללו. מה שכן מצאתי דבר מעניין בפסיקתא רבתי סימן מב: וה' פקד את שרה, שמתעמק במילים של חבקוק ג:יז,יח יחד עם מדרש מקביל בבראשית רבה נג:ג.

(חבקוק ג:יז) כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים (ג:יח) וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי

...ומנתח את הפסוק להקבלות הבאות:

מקור	הקבלה בפסיקתא רבתי	הקבלה בבראשית רבה	נמשל
כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח	(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....	(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....	זה אברהם (פ"ר, ב"ר)
וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים	(בראשית יח:יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים...	(תהלים קכח:ג) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ	זו שרה (פ"ר, ב"ר)
כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת	(שם) ...חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים	אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית כוחשים היו	שרה
וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל	(בראשית יח:יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן	אותן השדים המתים לא עשו אוכל	שרה
גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן	(בראשית יז:יז) הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד	(יחזקאל לד:לא) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה'	אברהם (פ"ר) כלל ישראל (ב"ר)
וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים	(בראשית:יא:ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד	(הושע י:יא) וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב	חזרה שרה ואמרה מה אני מובדה סברי מן בריי (ב"ר)
וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה (אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי)	(בראשית יז:יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו		אמר לה הקדוש ברוך הוא את לא אובדית סיברך אף אנא איני מובדית סיברך (ב"ר)

המדרש כאן לפעמים מביא קטעים קצרים (המודגשים) מפסוקים מקבילים וסימנתי באדום כמה מילים הנוגעים לישראל ולבראשית.

שני דברים משכו את תשומת לבי בדרשה זו. הראשון, בפסיקתא רבתי, שני החלקים האחרונים של הדרשה מביאים בדיוק את שני הפסוקים המדוייקים שבהם מצאנו את תוכי תיבות ישראל ו־בראשית - שמרמז על אפשרות המשך ישיר בין שניהם.

השני, הן בפסיקתא רבתי והן בבראשית רבה, שהפסוק הראשון שמובא במהלך הדרשה הוא הושע ט:י -המקום היחיד בתנ"ך שבו לשון ישראל ולשון בראשית (אמנם כאן עם סיומת של "ה") מופיעים יחד באותו פסוק.

לחצו להגדלת התמונות

(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....

יוצא אפוא שהדרשה שלנו בפסיקתא מתחילה בקטע של ישראל-בראשית, ומסתיימת בקטעים של ישראל-בראשית.

לידת יצחק מייצגת את תחילתו של כלל ישראל

נקודת המפנה של לידת יצחק אינה מייצגת רק לידת בן לאדם פרטי, אלא את תחילתו של המשך בין־דורי של עבודת ה', ואת תחילתו של המושג כלל ישראל כאומה.

כבר בטבלה שלעיל, המציגה את שלבי ההתקדמות לקראת לידתו של יצחק, אנו רואים שמדרש רבה מכניס לדיון נושא לאומי רחב יותר. ישנם מקומות בנביאים שבהם המונחים צאן ובקר מתייחסים לכלל ישראל. ניתן לראות זאת באופן שבו תרגום יונתן מתרגם את יחזקאל לד:לא ואת הושע י:יא, המובאים במדרש רבה:

(יחזקאל לד:לא) וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ'

תרגום יונתן - וְאַתּוּן עַמִי עַם דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל אַתּוּן אֲנָא אֱלָהָכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

(הושע י:יא) וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד ל֖וֹ יַעֲקֹֽב

תרגום יונתן - כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְעֶגְלָתָא דְמַלְפִין לָהּ לְמַירְדֵי וְלָא אַלְפָא רָחֲמָא לְהֵלָכָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ וַאֲנָא פָרְקֵית יַתְהוֹן מִשְׁעַבּוּד מִצְרַיִם אַעְדֵיתִי נִיר תְּקוֹף מִצַוְרֵיהוֹן אַשְׁרֵיתִי בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל תְּקוֹף אַרְעָא דֶאֱמוֹרָאָה כְּבִישִׁין קָדְמֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה אַחְסְנֵית יַתְהוֹן אַחְסַנְתָּא דְקַיְמֵית לַאֲבוּהוֹן יַעֲקֹב:

בנוסף, אנו מוצאים מקורות נוספים המייחסים באופן ישיר יותר מושג של ישראל ללידתו של יצחק או ליצחק עצמו:

מדרש תנחומא פ' וירא טו - (בראשית כא:א) וה' פקד את שרה - זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: (יחזקאל יז:כד) וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה'...הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל

רלב"ג על בראשית כא:יב - כי ביצחק יקרא לך זרע - כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע. רצוני, שממנו יהיה הזרע המתיחס לאברהם לשלמותו ,והוא ישראל

דברי הרלב"ג מחזקים את הרעיון שאולי כבר ראינו קודם את המושג זרע, במובן של עם ישראל, בפסוק של רמז ה"בראשית" שלנו: "וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו."

ולבסוף אנו מגיעים לראש השנה, שהוא עצמו תחילתה של שנה חדשה לאחר סיומה של השנה הקודמת. לידתו והתפתחותו של יצחק תופסות בו מקום בולט.

בברכת זכרונות הנוספת במוסף, דנה הגמרא בראש השנה אילו פסוקי זכרונות ראויים להיאמר:

גמ' ר"ה לב: - "וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה" - פִּקָּדוֹן דְּיָחִיד הוּא! כֵּיוָן דְּאָתוּ רַבִּים מִינַּהּ, כְּרַבִּים דָּמְיָא

הדברים קרובים מאוד לנקודה המרכזית שלנו - כאשר הקב"ה פקד את שרה ויצחק נולד, אין הדבר נחשב, לעניין זה, לזכרון של יחיד בלבד, אלא של הרבים (כלל ישראל).

קריאת התורה של ראש השנה נידונה במסכת מגילה:

גמ' מגילה לא. - וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״

אפשרות זו, לידתו של יצחק, היא המקום שבו אנו מתחילים כיום. מעניין שקריאות התורה של שני ימי ראש השנה מוליכות אותנו במסלול התפתחותו של יצחק: מלידתו ועד לעקידה. ומעניין גם שהפסוק המשמעותי שהזכרנו קודם - "כי ביצחק יקרא לך זרע" - מופיע בתוך קריאת התורה.

הדבר אכן מחזק את רעיון המחזוריות של השנה ושל קריאותיה, עם מעבר חלק מסוף להתחלה. בפרשיות השבוע, המעבר מ"וזאת הברכה" ל"בראשית"; ובראש השנה, לידת יצחק המייצגת את סופו של היאוש שנראה סופי אצל אברהם ושרה, ואת תחילת התפתחותו של כלל ישראל.

הערה אחרונה

אם נרחיב את החיפוש שלעיל כך שיכלול לא רק מופעים של בראשית עם ישראל, אלא גם ראשית, נוכל כאן פשוט לחפש מקרה שבו שתי המילים מופיעות ברצף.

לחצו להגדלת התמונות

הרקע כאן הוא שבימי חזקיהו המלך הביא כלל ישראל חלק גדול מתבואתו לירושלים כדי לתמוך בכהנים ובלויים, וכן הרבה מן הבהמות לצורך קרבנות. שימו לב שבסוף הפסוק הקודם, זמן קצר לפני תוצאת החיפוש המתאימה שלנו, אנו פוגשים את הביטוי: "למען יחזקו בתורת השם" - סמיכות מתאימה, שהרי בין לעיני כל ישראל לבין בראשית ברא, בסיום התורה ובהתחלתה, אנו אומרים:

חזק חזק ונתחזק!

Ends of Beginnings Part II: The Birth of כלל ישראל

 בס"ד

הושענא רבה, תשפ"ז

הדברים האלו מוקדשים לרפואה שלמה של ידידי, הרב חיים שמואל בן נעמי עטא

Hints to ישראל and בראשית that Span Across Multiple Words

Three years ago, I wrote an entry on this blog on how the end of the Torah (לעיני כל ישראל) is very much bound to it's beginning (בראשית ברא). Now let's take a different look at that concept.

Since we are nearing שמחת תורה, I was curious as to whether any roshei or sofei teivos exist in Tanach for the words ישראל or בראשית.  I searched in Base HaSefer and quick answer...they do not.  I then relaxed the search to see if a type of sequence of תוכי תיבות existed for these words - where each word in a sequence merely contains the corresponding letter of the source-word.

At first glance, what I found didn't seem so exciting. There are many occurrences of each sequence in Tanach: a search for ישראל reveals 293 and a search for בראשית reveals 45. But then something struck me - if you examine the first case of each pattern in the Torah, a flip side of the same coin appears:

click to expand images

click to expand images

(בראשית יא:ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד

(בראשית יז:יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו

The first pasuk regarding the beginning of the story of Avraham and Sarah displays a sense of a dismal finality where hope is lost - the Gemara says that it wasn't merely that Sarah never had children, but that childbirth for Sarah was a physical impossibility.

גמ' יבמות סד: - אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: שָׂרָה אִמֵּנוּ אַיְלוֹנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד״, אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד אֵין לָהּ.

The second pasuk regarding the announcement of the upcoming birth of Yitzchak reveals a first ray of hope for Avraham and Sarah - a new beginning.

I then wondered if a connection had ever been noted between these two pesukim in a meaningful way. What I did find is in פסיקתא רבתי סימן מב: וה' פקד את שרה which delves into the wording of חבקוק ג:יז,יח together with a parallel midrash in בראשית רבה נג:ג:

(חבקוק ג:יז) כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים (ג:יח) וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי

.....and breaks it down into the following parallels: 

מקור	הקבלה בפסיקתא רבתי	הקבלה בבראשית רבה	נמשל
כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח	(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....	(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....	זה אברהם (פ"ר, ב"ר)
וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים	(בראשית יח:יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים...	(תהלים קכח:ג) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ	זו שרה (פ"ר, ב"ר)
כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת	(שם) ...חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים	אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית כוחשים היו	שרה
וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל	(בראשית יח:יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן	אותן השדים המתים לא עשו אוכל	שרה
גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן	(בראשית יז:יז) הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד	(יחזקאל לד:לא) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה'	אברהם (פ"ר) כלל ישראל (ב"ר)
וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים	(בראשית:יא:ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד	(הושע י:יא) וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב	חזרה שרה ואמרה מה אני מובדה סברי מן בריי (ב"ר)
וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה (אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי)	(בראשית יז:יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו		אמר לה הקדוש ברוך הוא את לא אובדית סיברך אף אנא איני מובדית סיברך (ב"ר)

The midrash here often brings snippets (highlighted in bold) of the relevant parallel pesukim and I have highlighted some areas of ישראל, בראשית interest in red.

The first thing I noticed in the פסיקתא רבתי is that the final two segments of the drasha on the pasuk in חבקוק bring our exact two pesukim from above with תוכי תיבות ישראל, בראשית hinting to a possible direct progression bettween the two.

The second thing I noticed in both פסיקתא רבתי and בראשית רבה is that the first parallel pasuk is from הושע ט:י which contains the only instance in Tanach where a lashon of ישראל and בראשית (the latter albeit with a suffix) appears in the same pasuk:

click to expand images

(הושע ט:י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.....

So it turns out that our drasha in the Pesikta begins with a ישראל, בראשית segment and ends with ישראל, בראשית segments.

The Birth of Yitzchak Represents the Beginning of כלל ישראל

The critical juncture of the birth of Yitzchak doesn't merely represent the birth of a son to an individual person, but instead the beginning of a generational המשך of serving G-d and the beginning of the notion of כלל ישראל as a nation.

We already see in the grid above displaying the stages of progression of the coming birth of Yitzchak that the Midrash Rabba introduces an overarching national theme to the discussion. There are times in the נביאים where the terms צאן and בקר refer to כלל ישראל.  This can be seen in how the Targum Yonason translates יחזקאל לד:לא and הושע י:יא brought by the Midrash Rabba:

(יחזקאל לד:לא) וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ'

תרגום יונתן - וְאַתּוּן עַמִי עַם דְאִתְקְרֵי שְׁמִי עֲלֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל אַתּוּן אֲנָא אֱלָהָכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

(הושע י:יא) וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד ל֖וֹ יַעֲקֹֽב

תרגום יונתן - כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְעֶגְלָתָא דְמַלְפִין לָהּ לְמַירְדֵי וְלָא אַלְפָא רָחֲמָא לְהֵלָכָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ וַאֲנָא פָרְקֵית יַתְהוֹן מִשְׁעַבּוּד מִצְרַיִם אַעְדֵיתִי נִיר תְּקוֹף מִצַוְרֵיהוֹן אַשְׁרֵיתִי בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל תְּקוֹף אַרְעָא דֶאֱמוֹרָאָה כְּבִישִׁין קָדְמֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה אַחְסְנֵית יַתְהוֹן אַחְסַנְתָּא דְקַיְמֵית לַאֲבוּהוֹן יַעֲקֹב:

Additionally we see other sources which directly ascribe a notion of ישראל to Yitzchak's birth or Yitzchak himself:

מדרש תנחומא פ' וירא טו - (בראשית כא:א) וה' פקד את שרה - זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: (יחזקאל יז:כד) וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה'...הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל

רלב"ג על בראשית כא:יב - כי ביצחק יקרא לך זרע - כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע. רצוני, שממנו יהיה הזרע המתיחס לאברהם לשלמותו ,והוא ישראל

With this Ralbag it brings home the idea that we may have seen the concept of זרע as the nation of Israel mentioned earlier in our "Bereishis" hint pasuk וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו.

Finally we examine the day of Rosh Hashana which in itself is the beginning of the year after and ending of the year. The birth and development of Yitzchak figure prominently.

In the added musaf bracha of זכרונות, the gemara in Rosh Hashana discusses which pesukim of זכרונות qualify to be mentioned:

גמ' ר"ה לב: - "וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה" - פִּקָּדוֹן דְּיָחִיד הוּא! כֵּיוָן דְּאָתוּ רַבִּים מִינַּהּ, כְּרַבִּים דָּמְיָא

Very close to our central point - when הקב"ה remembered Sarah and Yitzchak was born, this is not merely considered a זכרון for the purpose of an individual but for the purpose of the many (כלל ישראל).

The קריאת התורה for Rosh Hashana is discussed in Maseches Megilla:

גמ' מגילה לא. - וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״

This option - the birth of Yitzchak is where we begin nowadays. It's interesting that the kria over the two days of Rosh Hashana takes us on the journey of Yitzchak's development: from his birth all the way to the עקידה.  It's interesting that the significant line we referenced before - כי ביצחק יקרא לך זרע - is mentioned during the קריאת התורה.

This indeed brings home the idea of the cyclical nature of the year and its קריאות with a seamless flow from an end to a beginning. In the weekly קריאות, an end-beginning transition from וזאת הברכה to בראשית and for Rosh Hashana, the birth of Yitzchak representing the end of Avraham and Sarah's terminal despair and the beginning of the development of כלל ישראל.

One final note

If we expand our search above to include not only occurrences of בראשית with ישראל but even ראשית.  Here, we simply look for an instance where the words are consecutive:

click to expand images

The backdrop here is that in the days of חזקיהו המלך, klal Yisroel was bringing much of their crops to Yerushalayim to support the כהנים and לויים and also much of their livestock for the purpose of קרבנות. Notice that at the end of the previous pasuk, soon before our matching search, we encounter the phrase למען יחזקו בתורת השם - a fitting juxtaposition since sandwiched in between לעיני כל ישראל and בראשית ברא upon the siyum and beginning of the Torah we say:

חזק חזק ונתחזק!