סימנא דסיון עבור פחד, מלכות, וקדושה הטמונים בחודש של קבלת התורה

בס"ד

יום חמישי, כ"ו סיון, תשפ"ו

תוכן

• מבוא
• ראשי תיבות סיון והקשר ליהושפט
• הקשר שבין סיון למרדכי במגילת אסתר
• הקשר למעמד הר סיני
• צירופם של יצחק אבינו, שמואל הנביא, ודוד המלך לענייני סיון - הולך וגדל
• לאגד את הכל יחד: כיצד חמש הדמויות קשורות למעמד הר סיני ולחודש סיון
• סיון השני החמוץ
• נדבך נוסף - הולך וחזק
• סיכום
• הערת סיום

זכות דמתן תורה שהיה בסיון עמדה
מש"ה וסינ"י וסיו"ן כמו תרי"ג

מבוא

מעט רקע: לפני שבועות אחדים שמתי לב במאמר על חודש אייר, אשר הושפע במידה רבה ממאמר שפורסם לפני שנתיים בידי ידידי הרב ראובן חיים קליין. בעת שהכין את המאמר המקורי, ביקש ממני לבדוק דבר שמצא בשם המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי (נפטר בשנת ת"ח), ולפיו ראשי תיבות של אייר רמוזים בפסוק:

(תהלים ו:יא) יֵבֹ֤שׁוּ וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כׇּל אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע

אישרתי לו, באמצעות בייס הספר, שזהו המקום היחיד בכל התנ״ך שבו מצוי ראשי תיבות אייר.

בעקבות זאת עלתה בלבי שאלה: אם אחפש לראשי תיבות של חודש סיון — מה אמצא?

המשך לקרוא להלן כדי לראות כיצד, אף שאנו כבר כמה שבועות לאחר חג השבועות, עדיין חודש סיון נשאר אתנו, וכיצד כמה מן העניינים הטמונים בתוך מתן תורה ממלאים את החודש.

תוכן הענינים

ראשי תיבות סיון והקשר ליהושפט

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

התוצאה הייתה פסוק אחד בלבד בתנ"ך:

 (דברי הימים ב יז:י) וַיְהִי פַּחַד ה' עַל כׇּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט

וכן ראה את הרקע החשוב המופיע מיד לפני פסוק זה:

(דברי הימים ב יז:ג) וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו.....(יז:ד) כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ.....(יז:ו) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה (יז:ז) וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמׇלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו.....לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה (יז:ח) וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם.....(יז:ט) וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכׇל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם

ייתכן שיש כאן סימן טוב, או מוטב לומר....סימנא דסיון שבו המלך הצדיק יהושפט קידש את הארץ בהסרת עבודה זרה, ופעל להפצת לימוד התורה בכל ארץ יהודה. כתוצאה מכך הוטל פחד אלוקי על האומות הסובבות, עד שנמנעו מלהתקיף ולהילחם בישראל.

זה נשמע יפה, אבל בדרך כלל כאשר אני מוצא דבר מעניין אני מעדיף שיהיה נתמך במאמרי חז"ל, או לפחות בדברי ראשונים או אחרונים מוסמכים ומקובלים. דבר זה מוסיף ביטחון שאני אכן הולך בדרך אל האמת. הפעם חיפשתי במקומות רבים ושאלתי אחרים אם הם מכירים ראשי תיבות כזה, אך לא הצלחתי למצוא מקור שכבר עמד על כך.

בכל זאת המשכתי להתקדם, ומצאתי כמה קשרים משכנעים בין פסוק זה והאירועים שבו לבין חודש סיון. אנא התאזר בסבלנות בעוד אני לוקח אתכם למסע זה, ואל תהססו שלא לקבל את דבריי כאמת, אלא להגיע למסקנותיכם בעצמכם.

תוכן הענינים

הקשר שבין סיון למרדכי במגילת אסתר

הקשר לפחד

ראשית, שאלתי את עצמי: היכן כבר מצאתי מקרה שבו אויבי כלל ישראל נתמלאו לפתע פחד אלוקי מלתקוף את היהודים?

מה שעלה מיד בדעתי היה המאורע שקרה לאחר מאות שנים במגילת אסתר - כאשר נשלחו האיגרות על ידי מרדכי לבטל את רעת האיגרות הראשונות ששלח המן. בעקבות זאת נפל פחד היהודים על כל מדינות מלכות אחשורוש.

(אסתר ח:יז) וּבְכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכׇל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם

שים לב להופעת המילה פחד אצל יהושפט בדברי הימים ואצל מרדכי בפרק השמיני של המגילה. אמנם יש עוד כמה מופעים של פחד בסמוך לכך בתחילת הפרק התשיעי של המגילה, אך הפסוק שלנו בדברי הימים ואסתר ח:יז דומים זה לזה באופן מופלא.  ואף שאכן בכל התנ"ך כולו עצם הופעת השורשים פחד, מלך, יהודה יחד מצויה רק בשני פסוקים אלו, עיין בדמיון ההדוק הכולל עוד כמה מילים משותפות, בהשוואה שלפנינו:

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

ומתי אירע הדבר במגילה? ביום העשרים ושלושה לחודש סיון - הפעם היחידה שבה נזכר "סיון" בשמו בכל התנ"ך, כפי שניתן לראות בכמה פסוקים קודם לכן:

(אסתר ח:ט) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכׇל אֲשֶׁר צִוָּה מׇרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים .....

ראיות שהפחד אירע בכ"ג סיון

אמנם יש דעות הסוברות שהמהפך הגדול באירועים, אשר מודגש כשיוצא מרדכי בלבוש מלכות ברחובות שושן כמתואר באסתר ח:טו, והנמשך עד לפסוק ה"פחד" שלנו, כבר אירע בט"ז בניסן. לפי שיטה זו, היה הדבר למעלה מחודשיים קודם משלוח האיגרות, והפסוקים שבחלק זה של המגילה נכתבו שלא על פי סדר המאורעות.  אולם לפי פשוטם של הפסוקים, יציאתו של מרדכי בגאון ברחובות שושן והפחד שנפל בעקבותיה על יושבי הממלכה אירעו בכ"ג סיון או בסמוך לאחר מכן.

זה עומד על שלוש המקורות שלהלן:

1) פירוש הרוקח על מגילת אסתר ד"ה בשלשה ועשרים בו - .....ד"א לא היה להם עדיין יום ואורה כי עדיין היו בצער ואפלה עד שנשתלחו הכתבים לכך לא כתיב יום.

לרמוז כי בכ"ג סיון, קודם שנשלחו האיגרות, עדיין לא היה זה זמן של "יום" ושל "אורה", דבר הנראה כרומז לפסוק הבא בהמשך: "ליהודים היתה אורה".

2) הרמ"א בפירושו "מחיר יין" על מגילת אסתר - ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי.....הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים (.....ונעשו מבהלים) ודחופים (בעצת מרדכי כי באמת כשקם מרדכי כלן נפלו לפניו. ואמר) ....ומרדכי יצא מלפני המלך.....

לרמוז בלשון הקצרה "ואמר", שיציאתו של מרדכי לרחובות העיר בלבוש מלכות באה כהמשך ישיר וכתוצאה מרצף המאורעות שהחל במשלוח האיגרות בכ"ג סיון.

3) האדמו"ר מחב"ד - תורת מנחם התוועדויות תשמ''ג - חלק ג עמ' 1651 - והנה, מפשטות הכתובים משמע שכל זה הי' בכ"ג סיון – הן בנוגע לשליחותם של "הרצים".....והן בנוגע לבשורה אודות ענין זה, "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות .. והעיר שושן צהלה ושמחה".....[ואפילו אם מישהו ירצה להתעקש ולומר שהמשך המאורעות היו לאחרי כ"ג סיון – הרי...מאורעות אלו היו בסמיכות לכ"ג סיון.....]

לרמוז כי לפי פשוטם של פסוקי המגילה, "ומרדכי יצא" אירע בכ"ג סיון (או לכל הפחות בסמוך מאד) שבו נשלחו האיגרות.

הקשר לתורה

האם הלשונות המשותפות הנוגעות ליהושפט ומרדכי וקשריהן לחודש סיון אינן אלא מקרה בעלמא? אך הנה מתגלה חוט מקשר נוסף - חשיבותה של התורה, אשר הביאה לידי יראה ופחד אצל הנכרים.

במקרה של יהושפט, הדבר מפורש. אנו רואים בפסוקים הסמוכים שלפני כן שהוא סבב בארץ יהודה עם ספר תורה כדי ללמד את העם בדרכי ה'.  ואילו במקרה של מרדכי, הדבר מרומז. אנו רואים אותו יוצא בגאון ברחובות שושן, כאשר תוצאת הדברים מתוארת בפסוק: ״לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר״, שעל כך נאמר:

תרגום ראשון - ......לִיהוּדָאֵי הֲוַת רְשׁוּתָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרַיְתָא .......

גמ' מגילה טז: ״לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה: ״אוֹרָה״ — זוֹ תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״. ......״וִיקָר״ — אֵלּוּ תְּפִלִּין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״

אשר מצביע שלימוד תורה, ומצוות כגון תפילין, שנאסרו על פי גזירת המן, חזרו ונתקיימו בפרהסיה, ומתוך כך נתקיים "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם".  וכן כתב הרוקח, כי עצם הזמן של חודש סיון גרם לכך ש"זכות דמתן תורה שהיה בסיון עמדה".  כמובן, התעוררות התורה הביאה לידי המאמר הידוע של חז"ל, ונראה כי היא מהווה הקדמה למה שאירע בחודש אדר, בפורים, בסוף המגילה:

גמ' שבת פח. - אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.

שהמאורעות בימי מרדכי ואסתר הביאו לידי קבלת התורה מחדש - מעין חזרה והעמדה מחודשת של מעמד הר סיני.

ולא זו בלבד, אלא ש"וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" הביא כמה מן המפרשים (כגון רש"י, אבן עזרא והרלב"ג, וכן ראה אסתר רבה ו:ב) להציע או לכל הפחות לשקול את האפשרות של גיור המוני - עד כדי כך שאף אומות העולם חוו במידה מסוימת מעין קבלת התורה, מתוך היראה והפחד שנפלו עליהם.

הלשון המשותפת העולה משני הפסוקים שלנו מצביעה עתה על יסוד אחד משותף: קבלת התורה ודבקות בדבר ה׳ בהקשר של חודש סיון מולידות תחושת פחד - אשר בשני המקרים הללו גורמת לאומות העולם להימנע מלתקוף את היהודים.

הקשר לקדושה (או היעדרו)

ייתכן שתשאל היכן מצוי הופעת לשון של "קדושה" בשתי המאורעות הללו. אכן אין לשון כזו במפורש. אולם מה שנמצא הוא דווקא חסרון בולט של קדושה, אשר מתוקן על ידי התעצמות של תורה.  יהושפט עולה לשלטון בעקבות אביו אסא, שהיה צדיק בתחילתו, אך בסוף ימיו ירד המצב עם התרופפות בהשראת השכינה ובהדגשת חול תחת קודש, כפי שמודגם בדברים הבאים:

(דברי הימים ב טז:ט) וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹהֶיךָ.....וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חׇלְיוֹ וְגַם בְּחׇלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים

במגילת אסתר ידוע היטב ששולט בה הסתר פנים, ללא אזכורים גלויים של שם ה׳.

בנוסף, המאורעות התרחשו על רקע מאמציהם של אחשוורוש והמן לעכב את בנין בית המקדש:

אסתר רבה - פתיחתא - .....זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד, ו): וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה וגו', וְאַחְרִית פִּיהוּ וגו', שֶׁעָלָה וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.....

שם א:טז - וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בִּשְׁנַת שָׁלשׁ לְבִטּוּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁגָּמַר לְבִטּוּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שָׁלשׁ שָׁנִים, עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו.

ובמסגרת המשתאות, אחשוורוש היה מתפאר ומחלל את כלי המקדש:

(אסתר א:ז) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים.....

תרגום אסתר א:ז - וּפַקֵיד לְאַשְׁקָאָה יַתְהוֹן בְּמָנֵי דַהֲבָא דְבֵית מַקְדְשָׁא דְאַיְיתֵי נְבוּכַדְנֶצַר רְשִׁיעָא מִן יְרוּשְׁלֵם.....

אסתר רבה ב:יא - וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, .....הֵבִיא כֵלָיו וּכְלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

ובכל זאת, היהודים, מתוך תחושת גלות עמוקה, לא נתנו לכך את דעתם. הם לא רק השתתפו אלא אף נהנו:

שם ז:יג - לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ.....אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם.

בהכירנו את כל הדברים הללו, נוכל עתה להעריך טוב יותר את הדמיון הלשוני המופלא המצוי רק בשני מקומות אלו בתנ"ך, אשר על רקע ימי אסא יכולים להציב את יהושפט כהיפוכו המוחלט של אחשוורוש - מסע של תורה\קדושה לעומת מסע של משתה\טומאה.

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

בנוסף, מן הראוי לציין כי כבר ראינו שני מקומות בדברי הימים ב פרק יז המרוחקים זה מזה בשלושה פסוקים בלבד, אשר דומים בלשונם בדרך בולט ללשונות שבמגילת אסתר. אך אין הדבר מסתיים בכך בפרק זה.  ראה בהמשך מאמר זה את הביטוי החשוב (אסתר ט:ד) "כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וָגָדוֹל", אשר יש לו קשר (אף שאינו התאמה ייחודית) לפסוק (דברי הימים ב יז:יב) "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל". הפסוק ביהושפט מופיע רק שני פסוקים לאחר הפסוק המרכזי שלנו לעיל (יז:י), ואילו הפסוק במגילה מופיע ארבעה פסוקים בלבד לאחר אסתר ח:יז - הפסוק המקביל לדה"ב יז:י.  "קשר" רביעי - הפעם ייחודי נוסף בתנ"ך - ניתן למצוא בהשוואה בין (אסתר ה:יא) "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב" לבין שלוש מילים דומות המופיעות בצמידות בפסוק (דברי הימים ב יז:ה): "וַיִּתְּנוּ… מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב". הפסוק ביהושפט מופיע רק חמשה פסוקים לפני הפסוק המרכזי הנידון.  "קשר" חמישי וששי למגילת אסתר מופיעים בפסוק אחד בלבד, כאשר בדברי הימים ב׳ יז:יט — "אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכׇל יְהוּדָה" - אנו מוצאים לשונות נדירות או ייחודיות המקבילות למגילה: "הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר א:י), וכן "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכׇל עִיר וָעִיר" (אסתר ח:יא).  מעניין לדעת האם מישהו כבר עמד על כל הקשרים הללו בין יהושפט למגילת אסתר.

כעת, לאחר שעסקנו בנושא של קדושת התורה, נבחן קשר בין אירועי כ"ג סיון שבמגילה לבין מעמד הר סיני, ונראה האם באירוע האחרון מצויים גם כן מן הנושאים שמצאנו כמשותפים ליהושפט ולמרדכי.

תוכן הענינים

הקשר למעמד הר סיני

התורה בהר סיני בסיון

We now proceed to connect what we have discovered in מגילת אסתר regarding Sivan to מעמד הר סיני. Sort of an obvious one here!

Where else do we have a fear in conjunction with קבלת התורה and Sivan? Of course with מעמד הר סיני itself! The only other place in Tanach aside from מגילת אסתר to have the wording of "בחדש השלישי" – but also notice a similar word in the same pasuk – סיני...סיון – is there something to this similarity?

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

מעמד הר סיני itself was the greatest and most awesome display in history of גילוי שכינה. We see an an initial instruction of הגבלה to have כלל ישראל distance themselves from the mountain and only Moshe was on the level of coming close. We then see the mountain trembling due to the presence of הקב"ה and we see the people distancing themselves from the mountain out of fear – Moshe tells them this is instructive to place the fear of הקב"ה on their faces.

(שמות יט:ז) (יט:א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי ..... (יט:יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת .....(יט:טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר ..... (יט:יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כׇּל הָהָר מְאֹד (יט:יט) ....  (כ:ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ .....(כ:יד) וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (כ:טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת (שמות כ:טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ (כ:יז) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים .....

From all that's been mentioned for יהושפט and מרדכי and הר סיני, we now see layers of closeness vs. distance and awe of the 'דבר ה - Moshe and then כלל ישראל and then אומות העולם. The רוקח points out in הלכות שבועות סוף סימן רצו that among the reasons that the Torah was given in Sivan is since: מש"ה וסינ"י וסיו"ן כמו תרי"ג (since 345 + 136 + 132 = 613). This indicates that Moshe and הר סיני and חודש סיון are intertwined into the idea of receiving the 613 mitzvos of the Torah.

Now that we have displayed a common Torah thread between יהושפט, מרדכי and מעמד הר סיני, let's examine other shared themes between them such as פחד\חרדה, מלכות and קדושה.

פחד\חרדה בהר סיני

We see the shoresh חרד used above to describe the trembling of fear and awe that the people and the mountain experienced:

(יט:טז) .....וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר .....וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ .....וַיֶּחֱרַד כׇּל הָהָר מְאֹד

If one examines the special פיוטים composed for Shavuos it can be shown how the פייטנים interpret the word "חרדה" mentioned in the Chumash as a type of "פחד".

פיוט לקדושה של שחרית - יום ראשון של שבועות - ".....ולסיני הטה שמי מרומו.....ואחת בדברו החריד עולמו.....ורגזו וחלו כל באי עולם, מאימת חי העולם.....רעשו אמות העולם, פחד קראם ורעד החילם....."

פיוט לשחרית - יום ראשון של שבועות - ".....ודיבור אחד מפיו במללו.....רחקו שנים עשר מיל מפחד חילו.....

This can be based on midrashim that use פחד and חרדה interchangeably:

תנא דבי אליהו כב - .....כך כשנגלה הקב"ה ליתן התורה לישראל.....אף כשבא הקב"ה ושכן על הר סיני היה עמו עשרים ושנים אלף מלאכים ממונים על ישראל ונוטלין כל א' וא' מישראל שנים עשר מיל.....וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל את התורה באותה שעה נזדעזעו ורעדו ופחדו וחרדו חרדה גדולה שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגו' ויחרד כל העם אשר במחנה 

It is interesting that in the following midrash we even find that all the nations of the world trembled at the time of matan Torah:

מכילתא דרשב"י - ויהי ביום השלישי בהיות ..... וכמו קול שופר נשמע באויר שנ' וקול שופר חזק מאד עד שרעש כל העולם כולו ונתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים .....אמר להן שוטים שבעולם כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם.....אמרו לו ודאי מבול של מים אינו מביא אבל הוא מביא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אמרו לו והקול הזה למה אמר להם תורה הוא נותן לעמו .....ויחרד כל העם אשר במחנה. נזדעזעו והלא דברים קל וחומר ומה ישראל שעתידין ומעותדין לפני הר סיני נזדעזעו אומות העולם על אחת כמה וכמה

An important point where we see again and again in other contexts that when כלל ישראל is trembling from the presence of 'ה then certainly other nations will tremble from His presence.

(to get a closer look of how meforshim on the Chumash relate the root חרד to the root פחד, see below in the section that discusses פחד\חרדה for יצחק)

מלכות בהר סיני

Keep in mind that one of the linking words we saw earlier in the key pesukim connecting יהושפט and מרדכי was מלך.  We know that at Har Sinai, כלל ישראל became a ממלכת כהנים וגוי קדוש and it can be said that at הר סיני, the 'מלכות ה was firmly established through us accepting the laws of His Torah.

This is supported by what we see at the beginning of פרשת וזאת הברכה:

(דברים לג:ה) וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא.....מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (לג:ג) אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ (לג:ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (לג:ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

According to תרגום יונתן, the מלך indicated here is Moshe.  According to Rashi it's הקב"ה.  According to Ibn Ezra it's the Torah. I have repeatedly sensed an idea that the ultimate מלכות belongs to הקב"ה and the role of a human leader or מלך is to act an assistant to הקב"ה (a משנה למלך as it were) by transmitting His word and implementing the laws of His Torah among the people.

Additionally note the presence of the קול שופר of הר סיני:

(שמות יט:טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד.....וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.....וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר.....

This itself can indicate מלכות as can be seen in the following:

(תהלים צח:ו) בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'

מדרש תנחומא, נשא כ״ד:א׳ - .....כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מַה הֵם עוֹשִׂין. .....וְתוֹקְעִין לְפָנָיו בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת. כָּךְ עָשׂוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' (שם צח, ו).

קדושת דבר ה' ותורתו בהר סיני - הקודמים והממשיכים

For the קדושה section, we will take a lengthier tour through the important notion of קדושה inherent in the Torah and then rejoin the major thread to expand upon common themes found among יהושפט, מרדכי and מעמד הר סיני.

שבת

If we examine the progression of השראת השכינה via דבר ה' ותורתו infusing a sense of קדושה and awe which demands one to keep a distance, we start from the first overt mention of קדושה in the Torah in the form of Shabbos - a sanctity of time.

(בראשית ב:ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת

Aside from this, we have the following sources which mention the vital connection to the Torah embedded in Shabbos:

גמ' שבת פח. - דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה - אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו - אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.

רש"י בראשית א:לא ד"ה יום הששי - הוֹסִיף ה' בַּשִּׁשִּׁי.....דָּבָר אַחֵר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, כֻּלָּם תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הוּא ו' בְּסִיוָן הַמּוּכָן לְמַתַּן תּוֹרָה

זהר עה:קעט - וַיְכֻלּוּ, דְּכָלוּ.....רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עוֹבָדָא וְאוּמָנוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא שֶׁבִּכְתָב וְעוֹבָדָא וְאוּמָנוּתָא דְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל צְבָאָם אִלֵּין פְּרָטֵי דְאוֹרַיְיתָא אַפִּין דְּאוֹרַיְיתָא שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.....וְכָל צְבָאָם, רָזֵי דְאוֹרַיְיתָא דַּכְיָאן דְּאוֹרַיְיתָא מְסָאֲבָן דְּאוֹרַיְיתָא.

An additional connection to the idea of Torah is that in the עשרת הדברות itself, Shabbos occupies the most space out of all the mitzvos mentioned there: 1) in יתרו there are 55 words and 205 letters; 2) in ואתחנן it's 64 words and 254 letters.

העקידה והר המוריה

While there is no specific wording of קדושה associated with this event, there is the presence of a מזבח and the command for Avraham to offer יצחק as an עולה. How does this idea connect to Torah?  Let's examine the following pasuk:

(בראשית כב:ב) .....וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.....(כב:יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה

And the following gemara and Rashi which comment on that pasuk to indicate that הר המוריה would serve in the future as a place for Torah to emanate to Yisrael and its fear to emanate to the אומות העולם:

גמ' תענית טז. - מַאי הַר הַמּוֹרִיָּה.....חַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל, וְחַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

רש"י ד"ה - חד אמר הר שיצא הוראה - תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב׳:ג׳) יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל, ד"ה מורא לעובדי כוכבים - ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה, הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה:

And the following midrash which amplifies the last part of Rashi to indicate that a piece of the place of the עקידה was uprooted to build הר סיני upon which the Torah would be given.

מדרש תהלים, הוצאת ר"ש באבער, סח, ט - וסיני - מהיכן בא? אמר רבי יוסי: מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו - נאה לבניו לקבל עליו את התורה".

This makes a case for the עקידה at הר המוריה to be considered foundational to the idea of a קדושת מקום related to Torah.

הסנה

The next time after the original Shabbos that קדושה is overtly mentioned involves a sanctity of place - on הר סיני at the סנה which with the אש is also the first visible manifestation associated with such קדושה:

(שמות ג:ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא

What is the nature of the distancing that is demanded of Moshe? First of all in מכילתא דרשב"י and in זבחים קב עמ' א proof is brought that the word הלם indicates an idea of מלכות.  Upon this, Rabbeinu Bachaye comments: "Why אַל תִּקְרַב הֲלֹם?" due to "אימת המלכות וקדושת המקום" which is due to the location being the future site of מתן תורה.

Indeed the idea of it already possessing קדושה due to the future event is already expressed by the תרגום יונתן:

תרגום יונתן על שמות ג׳:ה׳ - וַאֲמַר לָא תִקְרַב הַלְכָא שְׁלוּף סֵינָךְ מֵעַל רִגְלָךְ אֲרוּם אַתְרָא דְאַנְתְּ קָאִים עֲלוֹי אָתַר קַדִישׁ הוּא וְעָלוֹי אַנְתְּ עָתִיד לְקַבָּלָא אוֹרַיְיתָא לְמַלְפָא יָתָהּ לִבְנֵי יִשְרָאֵל

Also interesting to note is the usage of the word סנה which is so close to סיני and סיון (the last two were connected as per the comment of the רוקח above). See the following which explain in various ways that the word סיני is an outgrowth of the word סנה.

פרקי דרבי אליעזר מא:ה - רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִקְרָא שֵׁם הָהָר חוֹרֵב, וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, עַל שֵׁם הַסְּנֶה נִקְרָא הַר סִינַי.....

ראב"ע שמות ג:ב - ולפי דעתי כי כל סנה אחד הוא, והוא מין קוץ יבש, וככה הוא בלשון ישמעאל, וככה הר סיני בעבור הסנה וכן פי' ורצון שוכני סנה, רצון שיבקש השוכן במקום הסנה

רמב"ן דברים א:ו - וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הָהָר גַּם הַמִּדְבָּר יִקָּרְאוּ סִינַי כִּי שָׁם אִילָנֵי הַסְּנֶה רַבִּים

עמוד הענן ועמוד האש

At the time the Jews departed Egypt, we see a larger visual manifestation of השראת השכינה with the עמודי ענן ואש travelling with the Jews throughout their time in the desert:

(שמות יג:כא) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם.....לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם

We see later at the advent of the מן that the ענן is associated directly with the שכינה with the wording 'כבוד ה - hence they are called the ענני כבוד.

(שמות טז:י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן

Also see the words of רבינו בחיי who relates this to Torah:

רבינו בחיי - שמות יג:כא - ד"ה ללכת יומם ולילה. על דרך הפשט מרוב חפצם וזריזותם לקבל התורה ביום חמשים היו ממהרים את דרכם והיו הולכים ביום ובלילה לא כשאר הולכי דרך שהם יגעים ביום ונחים בלילה. וע"ד המדרש ללכת יומם ולילה, הולכים לקבל תורה שכתוב בו (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה.

קריעת ים סוף

When the מצרים caught up to the Jews at the Red Sea, a protective מלאך put a barrier between the two camps via the עמוד ענן ועמוד אש - here is a possible further example of an enforced distance protecting כלל ישראל due to the fear and awe of their enemies:

(שמות יד:יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כׇּל הַלָּיְלָה.....וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהׇם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם

After סנה, the first mentions of קדושה associated with a specific place come in שירת הים with a cluster of mentions of קדושה.  It is not so strange that this occurred within a week after the onset of the עמודי ענן ואש and that the miracle occurred with their accompaniment:

(שמות טו:יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.....נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ (טו:יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת (טו:טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן (טו:טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'.....תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (טו:יח) ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד 

Notice the themes mentioned here. A holy place (highlighted in red) that might indicate הר סיני of the near future - or the משכן of the intermediate future - or the בית המקדש of the distant future.  But also notice ideas we have already seen above (highlighted in blue) - מלכות plus many synonyms for fear and awe and even the word פחד. 

Also interesting to note is that כלל ישראל recited שירת הים along with Moshe. These words  would occupy a prominent section in the Torah.

ירידת המן

Just prior to the arrival of the מן we see the following appearance of the ענני כבוד:

(שמות טז:ה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא (טז:ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן. וַיְדַבֵּר ה'.....וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם.....וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.....וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא.....הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאׇכְלָה.....וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד .....הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר ......אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.....רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי......קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת

Note the highlighted areas that pertain to things we have already discussed: 1) at the time of a visual manifestation of קדושה via the ענני כבוד we have 2) a test as to whether the Jews will uphold the תורה in other words, the 'דבר ה and that commandment 3) included the first overt statement ever that the Jews should observe Shabbos and 4) that embedded in the laws of Shabbos - a sanctity in time - was an implied sanctity of space in אל יצא איש ממקמו and not only that but 5) the מן was to be an eternal fixture לפני העדת near the ארון הברית at the holiest place in the world.

Additionally, the following midrash indicates a special connection between the מן and capability to absorb the Torah:

מכילתא – בשלח א:ד - .....אֶלָּא אֲנִי מַקִּיפָן בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין מָן וְשׁוֹתִין מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה נִבְלֶלֶת בְּגוּפָן. מִכָּן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן....

מעמד הר סיני עצמו

We have focused upon this earlier at the סנה. At מעמד הר סיני itself we have the obvious fact of the שכינה with ענן, etc. descending upon the הר but we also have specific mentions of קדושה:

(שמות יט:כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ 

Also, that קדושה of הר סיני might have been hinted earlier in שירת הים

(שמות טו:יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ

לפי ראב"ע ד"ה אל נוה קדשך. הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי (למטה יט ד):
(בניגוד לרמב"ן, רלב"ג, רא"ש - בית המקדש, רשב"ם - ארץ כנען)

Now we can add one more relevant factor קדושת זמן at הר סיני.

גמ' שבת פו: - וּדְכוּלֵּי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּתִיב הָכָא: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה״ — מָה לְהַלָּן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, אַף כָּאן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם.

That מעמד הר סיני was specifically chosen to occur on Shabbos.  A nexus of the very first קדושה ever mentioned in the Torah - a sanctity of time - merging with an intense sanctity of place.

המשכן

Once the משכן was erected, we see a transferal of the ענני כבוד from הר סיני to the משכן itself with a focal point of the 'ארון ברית ה. 

(שמות מ:לז)  .....וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.....כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכׇל מַסְעֵיהֶם

Notice the distancing factor here in the face of השראת השכינה.  Unlike הר סיני, here we have a moment in time where the קדושה is so intense that not even Moshe can enter.

בית המקדש

For the הר המוריה antecedent to the מקום המקדש, see my comments in that section above

Here is the account of the completion of the first בית המקדש by שלמה המלך:

(מלכים_א ח:יג) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.....יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן.....וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים.....אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים

Once again the ענני כבוד appear causing the Kohanim to remain at a distance compared to where they normally could have entered during there normal עבודה.  The focal point of השראת השכינה is stressed to be the לוחות הברית in the ארון representing the idea that G-d's presence in this world is conveyed through דבר ה' ותורתו.

שלש רגלים

עלייה לרגל serves as the focal points throughout the year of how the בית המקדש is used by the entire people. Another instance where sanctity of time meets sanctity of place.  How כלל ישראל can experience השראת השכינה up close.

We also encounter one of our themes that when כלל ישראל is engaging in השראת השכינה, the אומות העולם will hold back in awe.

(שמות לד:כב) וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה. שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ה֖' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. כִּֽי אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹא יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת פְּנֵי֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה

Aside from noticing a bit of our מלכות theme with the idea that were are visiting and paying respects to האדן ה' אלקי ישראל, we notice "ולא יחמד איש את ארצך".  This sounds familiar, but is it due to a sense of fear and awe or is it due to other factors?  The שפת אמת definitely holds the former:

שפת אמת דברים כג:ד - שבזמן המקדש הי' ניכר הארת פנים של בנ"י ונפל פחד על כל העמים כדכתיב ולא יחמוד איש את כו' ארצך בעלותך כו'.

According to the שפת אמת, the notion of פחד resurfaces here!

Additionally, I noticed the following pasuk which connects the notion of the אדנות mentioned above to the notion of being a servant of G-d by observing His Torah and mitzvos.

(נחמיה י:ל) מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו

If we combine the words of the Ramban in two places (בראשית כט:ב, הקדמה לפ' יתרו) then what emerges is: his point in the peirush to Parshas Yisro is that 1) there's a notion of השראת השכינה as a means for הקב"ה to interact with כלל ישראל via communication of His Torah and Mitzvos 2) that השראת השכינה was one of ניסים ונפלאות in the desert with עמודי ענן\אש and מעמד הר סיני - albeit a temporal one; that השראת השכינה modeled after מעמד הר סיני was encapsulated in the משכן in a more נסתר fashion (eg. no קולות וברקים) - again a temporal one; the final step was to encapsulate the earlier temporal השראת השכינה in the permanent abode of the מקדש - his point in Parshas Vayeitzei is that 3) during the רגלים, the entire nation gathers to that permanent abode to receive השראת השכינה in the form of the Torah in parallel to כי מציון תצא תורה.

תוכן הענינים

צירופם של יצחק אבינו, שמואל הנביא, ודוד המלך לענייני סיון - הולך וגדל

Now let's rejoin the discussion of יהושפט ומרדכי to see if the things they share can be found elsewhere.

מדרש מעניין 

The following midrash now becomes quite interesting where among the five personalities mentioned, our two "Sivan" people (יהושפט ומרדכי) have already been tightly associated with each other plus are connected with notions of פחד or חרדה and other elements present at מעמד הר סיני!

מדרש הגדול בראשית כו:יג "ויגדל האיש" – חמשה שכתיב בהן הולך וגדל:

• יצחק אבינו
• שמואל הרמתי
• ודוד מלך ישראל
• ויהושפט מלך יהודה
• ומרדכי בלשן

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

קשר מרומז לנושאי מעמד הר סיני

Among the themes we have discussed above that were present at מעמד הר סיני where some of these are found among יהושפט and מרדכי are: 

1) סיון

2) פחד or חרדה

3) מלכות

4) תורה

5) קדושה

Let's examine whether the five people mentioned in the midrash possess these attributes to perhaps connect the idea of someone being הולך וגדול to מעמד הר סיני.

חוליה חסרה לגבי יהושפט

קדושה

We of course mentioned the first four themes while discussing יהושפט, including being just one of a handful of instances in נ"ך of someone using a ספר תורה, but what about a direct mention of קדושה?

(מלכים ב יב:יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כׇּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כׇּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם

So we see יהושפט listed among the kings who sanctified their valuables and wealth for the purposes of the בית המקדש.

Additionally we find that יהושפט participated in adding a level of קדושה to the עזרת נשים of the בית המקדש to the effect the a טבול יום would be prohibited from entering.

(דברי הימים ב כ:ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה

משנה כלים א:ח - עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם

משנה שבוועות ב:ב - שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר.

גמ' פסחים צב. - וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַים בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה״, מַאי חָצֵר הַחֲדָשָׁה? שֶׁחִדְּשׁוּ בּוֹ דָּבָר, וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם לֹא יִכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה.

חוליות חסרות לגבי מרדכי

We have already discussed מרדכי's connection to Sivan, פחד\חרדה and Torah plus a small hint to מלכות.  Let's fill in some gaps that haven't yet been mentioned.

קדושה

What about מרדכי and קדושה? 

מרדכי is first introduced to us in the Megilla as someone who was exiled from ירושלים עיר הקודש:

(אסתר ב:ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הׇגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הׇגְלְתָה עִם יְכׇנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

The תרגום שני digs a bit deeper in the the sequence of מרדכי's exile period:

תרגום שני על אסתר ב׳:ו׳:א׳ - ומרדכי ואסתר הוו מן ירושלם בגלותא דגלת עם יכניה מלך שבטא דבית יהודה. וחזר וסלק מרדכי עם עמא דיתנדבון דיסקון ויבנון בית מקדשא תיניינות ותוב אגלי יתיה נבוכדנצר מלכא דבבל זמנין תרתין ותוב בארע בני גלוותיה לא נחת נפשיה מן ניסין וגבורן.

That מרדכי was initially exiled and then returned to ירושלים to lead efforts to rebuild the בית המקדש and then was subsequently exiled back to שושן.

Another קדושה aspect we find in פרשת כי תשא where we see the following ingredient mentioned for the שמן המשחה used for the משכן:

(שמות ל:כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת.....וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ.....

תרגום אונקלוס - מר דרור - מֵירָא דָּכְיָא

According to the gemara, this object of קדושה serves as a hint to מרדכי:

גמ' חולין קלט: - מׇרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: ״מׇר דְּרוֹר״, וּמְתַרְגְּמִינַן: ״מֵירָא דַּכְיָא״.

גמ' מגילה י: - ״יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ״ (ע"פ ישעיהו נה:יג - תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ.....) — זֶה מָרְדֳּכַי שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ לְכׇל הַבְּשָׂמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר״, וּמְתַרְגְּמִינַן: ״מֹר דְּכֵי״.

Here's another angle on מרדכי's identity that relates to קדושה and we will refer to again below in his section on Torah.

משנה שקלים ה:א - אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ.....פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין. פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

So broadening מרדכי's relation to קדושה we see him as appointed to the role of overseeing bird offerings in the מקדש. 

An additional hint to מרדכי's קדושה is a gemara we will expand further upon below in the section on Torah:

גמ' מנחות סד: - מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא עוֹמֶר מִגַּגּוֹת צְרִיפִין, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר......הָנְהוּ שָׁלֹשׁ נָשִׁים דְּאַיְיתוֹ שָׁלֹשׁ קִינִּין.....

In that gemara (see details below) מרדכי deals with three questions in the בית המקדש: one having to do with the קרבן העומר, one with the שתי הלחם and one with קינים.

דוגמאות נוספות לתורה

The aforementioned רמז of מֵירָא דָּכְיָא mentioned in that gemara doesn't stop there.  We can add one more Torah-themed connection to מרדכי as Rashi comments on that gemara that the pasuk and its Targum are a hint that מרדכי would be a leader of the אנשי כנסת הגדולה:

רש"י חולין קלט: ד"ה מנין - לגדולת מרדכי: ד"ה מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

In the introduction to the Rambam's משנה תורה he includes מרדכי in the אנשי כנסת הגדולה as he writes:

בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּעֶזְרָא, הֶם הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְהֶם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי, וּזְרֻבָּבֶל; וְהַרְבֵּה חֲכָמִים עִמָּהֶם, תַּשְׁלוּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים.

מרדכי as a leader of the אנשי כנסת הגדולה, (famously known from the first mishna in Pirkei Avos) was part of the שושלת המסורה.  According to the gemara, this also includes him among those who composed not only מגילת אסתר but also others of the ספרי תנ"ך:

גמ' ב"ב טו. - אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כָּתְבוּ יְחֶזְקֵאל וּשְׁנֵים עָשָׂר, דָּנִיֵּאל וּמְגִילַת אֶסְתֵּר.

Now we come back to מרדכי's alternate identity at פתחיה from the Mishna in Shekalim mentioned above. I now shift the emphasis in the Mishna to the reason מרדכי was appointed for bird offerings.  This is an area which required great חכמה so let's examine the following section:

.....לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

This likely indicates a depth and breath of knowledge for understanding and transmitting  חכמת התורה.

Also see:

פרקי דרבי אליעזר נ:ג - רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה חָכְמָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן״.

In the gemara, רבי יוחנן seems to assume from all the above that מרדכי was a member of the Sandhedrin who sat in the לשכת הגזית:

גמ' מגילה יג: - אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן.....מָרְדֳּכַי מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הָיָה, וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.

In the gemara in מנחות, we see a lengthy discussion of מרדכי's involvement in the Sanhedrin in discussions about the קרבן העומר, the שתי הלחם and קינים plus the attribution of his name מרדכי בלשן having to do with his expertise in language (but see תוד"ה אמר להו מרדכי who questions whether this was the original מרדכי or a later מרדכי named after the original):

גמ' מנחות סד:, סה. - מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא עוֹמֶר מִגַּגּוֹת צְרִיפִין, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר. כִּי מְטָא עוֹמֶר.....אֲמַר לְהוּ מׇרְדֳּכַי: מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵהּ ״גַּגּוֹת צְרִיפִין״ אוֹ ״צְרִיפִין גַּגּוֹת״? בְּדַקוּ וְאַשְׁכְּחוּהּ. כִּי בָּעֵי לְאֵתוֹיֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם.....אֲמַר לְהוּ מׇרְדֳּכַי: וּמִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵהּ ״עֵין סוֹכֵר״ אוֹ ״סוֹכֵר עַיִן״? בְּדַקוּ וְאַשְׁכַּחוּ. הָנְהוּ שָׁלֹשׁ נָשִׁים דְּאַיְיתוֹ שָׁלֹשׁ קִינִּין.....אֲמַר לְהוּ מׇרְדֳּכַי: שֶׁמָּא בְּזוֹב סִיכְּנָה, שֶׁמָּא בַּיָּם סִיכְּנָה, שֶׁמָּא בְּעֵינָהּ סִיכְּנָה, דְּכוּלְּהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ. בְּדוּק וְאַשְׁכֻּח. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: פְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּין זֶה מָרְדֳּכַי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה – שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נָמֵי יָדְעִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי זִקְנָה, בַּעֲלֵי כְשָׁפִים, וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְ גְּמָן. אֶלָּא, דַּהֲוָה בָּיֵיל לִישָּׁנֵי וְדָרֵישׁ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּמׇרְדֳּכַי ״בִּלְשָׁן״.

עוד קשר לסיון

As seen immediately above from the gemara in מנחות, we find מרדכי handling questions in the בית המקדש dealing with the קרבן העומר (somewhat of a Sivan angle due to the related ספירת העומר) and the שתי הלחם with a direct Sivan connection. Along with the כבשי עצרת, it is one of the main קרבנות of Shavuos and according to רבי עקיבא in משנה מנחות ד:ג (along with the Rambam who paskens like him) it is THE primary קרבן of Shavuos.

מלכות

We see in the final pasuk of the Megilla that מרדכי, already a leader of the Jews of Shushan, is appointed משנה למלך to אחשורוש:

(אסתר י:ג) כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכׇל זַרְעוֹ

The midrash points out that מרדכי had the following aspects of מלכות:

פרקי דרבי אליעזר נ (וגם עיין ילקוט שמעוני על נ"ך תתרנ״ט:ז׳) - רַבִּי פִּינְחָס אוֹמֵר: מָלַךְ מָרְדֳּכַי.....מַה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ פּוֹרְפִּרְיָא, [כָּךְ מָרְדֳּכַי], שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר״. מַה הַמֶּלֶךְ עֲטָרָה כְּלוּלָה בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה״. מַה הַמֶּלֶךְ אֵימָתוֹ עַל כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם״. מַה הַמֶּלֶךְ שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת״.

We now return to the aforementioned רמז of מֵירָא דָּכְיָא which can indicate that מרדכי even had the status of a full מלך:

לב אריה חולין קלט: ד"ה ואמר עוד מרדכי מן התורה מנין - ולדעתי.....כי שלשה כתרים...וכתר מלכות וכלם ניתנו למשרע"ה.....ולכך אמר שם גבי שמן המשחה שהוא סימן לכתר מלכות שבו מושחין המלכים וניתן ג"כ למשה ולזה נאמר "קח לך בשמים ראש" דהיינו שמן הבשמים שמושחין בו ראש ישראל שהוא המלך.....ולפי שראה משה שהמלך הראשון שימשח בשמן המשחה שלו והוא שאול המלך.....שטען משה "מלך ראשון שיעמוד בישראל ידקר בחרב?...לזה רמז הוא ית' במקום הזה לפייסו "מר דרור" ומתרגמינן "מירא דכיא" להורות לו שלעומת זה יעמוד מזרעו מרדכי הצדיק שתנשא מלכותו שהיה במקום מלך בישראל וגדול ליהודים והוא היה במקום שאול אביו שתיקן עותתו בהריגת המן ועמלק עמו.....

דוגמא נוספת לפחד

I haven't yet introduced the following direct example of פחד regarding מרדכי:

(אסתר ט:ג) וְכׇל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מׇרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם

In fact, the following all-in-one regular expression (Regex) search for a master-list of the shorashim פחד or חרד in conjunction with any of our five individuals can serve as a reference for when they are discussed in detail below.

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

Now let's dive into יצחק, שמואל ודוד to see if the five הר סיני themes are found among them.

יצחק

פחד וחרדה

Where do our focus-words פחד and חרד first occur in the Torah? Both make their earliest appearances with יצחק as we see in the following pesukim:

• (בראשית כז:לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה
• (בראשית לא:מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עׇנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ
• (בראשית לא:נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק

(see the earlier reference image on how to search for this in Base Hasefer)

In a sense, this makes יצחק a paradigm of פחד and חרדה.

As hinted to above in the section on הר סיני, the words חרד and פחד are related as can be seen above in the פיוטים composed for Shavuos and in the תנא דבי אליהו - and below in the מפרשי חומש such as the חזקוני and רבינו בחיי:

חזקוני לא:נג ד"ה בפחד אביו יצחק - .....ד״‎א יעקב הזכיר ללבן החרדה שחרד יצחק אביו בשעה שבא לקללו על שנטל הברכות בערמה כדכתיב ויחרד יצחק לומר אפי׳‎ אביו שהוא צדיק גמור הרגיש בעצמו כשבא להרע לו. (אבל ראה דברי החזקוני על שמות יט:טז - ויחרד כל העם אינו לשון פחד אלא לשון שאון והנעה)

רבינו בחיי לא:מב - ויש שפירש ופחד יצחק רמז ליום העקדה או ליום הברכה כי שם חרד יצחק חרדה גדולה שראה גיהנם תחתיו ואז קיים ברכתו של יעקב שאמר (בראשית כ״ז:ל״ג) גם ברוך יהיה.

As opposed to the אבן עזרא who writes that the פחד here might refer to יצחק's fear at the day of the עקידה:

ראב"ע לא:נג ד"ה וישבע יעקב בפחד אביו - במי שהיה אביו מפחד ממנו, ויש אומר זה הפחד רמז ליום העקידה ואיננו רחוק:

סיון \ שבועות

What about Sivan and יצחק - is there any connection? Let's examine the following quotes from midrashim and from a טור and כלי יקר that were influenced by those midrashim. The פרקי דרבי אליעזר and the גמ' תענית with Rashi I will quote in their entirety since various elements will be referenced again regarding יצחק below.

פרקי דרבי אליעזר ס' לא - רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: אוֹתוֹ הָאַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ דָּבָר לְבַטָּלָה. אֶפְרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא יְסוֹד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, גִּידֵי הָאַיִל אֵלּוּ עֲשָׂרָה נְבָלִים שֶׁל כִּנּוֹר שֶׁהָיָה דָּוִד מְנַגֵּן בָּהֶם, עוֹרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא אֵזוֹר מָתְנָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר״ וְכוּ', קַרְנָיו שֶׁל אַיִל, שֶׁל שְׂמֹאל שֶׁתָּקַע בּוֹ בְּהַר סִינַי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל״, וְשֶׁל יָמִין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִשֶּׁל שְׂמֹאל שֶׁהוּא עָתִיד לִתְקֹעַ בָּהּ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ״.

מדרש תהלים, הוצאת ר"ש באבער, סח, ט - וסיני - מהיכן בא? אמר רבי יוסי: מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו - נאה לבניו לקבל עליו את התורה".

גמ' תענית טז. - מַאי הַר הַמּוֹרִיָּה? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא. חַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל, וְחַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

רש"י שם - מאי הר המוריה וכו' – איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב (בראשית כ״ב:ב׳) אל ארץ המוריה: חד אמר הר שיצא הוראה – תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב׳:ג׳) יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל: מורא לעובדי כוכבים – ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה:

טור או"ח ס' תיז - ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות.....שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק.....

כלי יקר שמות יט:טז - ..... כָּךְ שׁוֹפָר זֶה שֶׁהָיָה מִן אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק וּמִתְיַחֵס אַחַר הַצַּדִּיק, קוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְחָזֵק, כִּי זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹסִיפִין חָכְמָה תָּמִיד..... וּמִלַּת ״שׁוֹפָר״ דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה כט, ו) מִלְּשׁוֹן ״שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם״, וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, וְרָמַז גַּם כֵּן לִזְכוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁהוֹלֵךְ וְחָזֵק וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הוֹלֵךְ וְחָזֵק. 

From the midrashic sources above, we see that יצחק was the one of the Avos who was directly parallel to Shavuos (and inherently Sivan) since 1) the left horn from the ram sacrificed instead of him at the עקידה was the source of the קול שופר at הר סיני on the day of matan Torah 2) הר סיני itself is identified with עקידת יצחק and הר המוריה (in תענית) and additionally (according to מדרש תהלים) had its origins as a fitting place for קבלת התורה since it was a piece separated from the spot of עקידת יצחק at הר המוריה. (Also see the remarks of the כלי יקר on מעמד הר סיני who comments on the aforementioned ram's horn connecting to the הולך וחזק concept mentioned earlier).

As far as I know, the only case in Tanach where planting crops is associated with a specific person is with יצחק

(בראשית כו:יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'

Shavuos is associated with the planting season and we can see a connection to this aspect of יצחק and מתן תורה through the following:

ספר זר זהב לאדמו"ר זאב וואלף לנדא (ווארשא, תרס"א) - דרוש לעומר ושבועות - .....וזהו ״ויזרע יצחק״ ראש לנימולים לשמונה גי׳ פינחס ראש לקנאים כי אור זרוע לצדיק, וימצא מתחילת קציר שעורים עד קציר חטים מאה שערים להעלות ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה, ובינה, כי היום יום כפול הוא, ואור שער קדושה אחד, דוחה שער טומאה אחד, ושערי הנונין נעוץ סופן בתחילתן להעלות הכל בקדושה, וזהו ויברכהו ה׳ במתן תורה , ברכת שלום, ופחד יצחק, כי אין מחסור ליראיו, והקול שופר הולך וחזק לחירות עולם

See the section below regarding יצחק's קדושה where the עומר and שתי הלחם might offer additional possibilities linking יצחק to Sivan.

מלכות 

Did יצחק have a connection to מלכות?

Perhaps the following pesukim can shed light on this where the ברית אברהם and the coming announcement of the birth of יצחק - the first to receive ברית מילה at the age of 8 days -  introduced מלכות into the future of כלל ישראל:

(בראשית יז:יד) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם.....וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ.....וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ.....וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם.....שָׂרַי אִשְׁתְּךָ.....וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן .....מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ

מדרש אגדה בראשית י״ז:ו׳:ב׳ - ומלכים ממך יצאו. אלו בני יצחק

An additional factor is that we have already seen a tight connection between יצחק and the קול שופר of הר סיני which in itself can indicate מלכות as was shown above in the section on the מלכות of מעמד הר סיני in the words of the מדרש תנחומא regarding (תהלים צח:ו) בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יקוק

Another indication might be the following.  We find is that אבימלך מלך גרר, while accompanied by an entourage which included his army general, approached יצחק to make a covenant. This would seem to be an act that one king normally does with another king.

(בראשית כו:לא) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ.....וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ

תורה

First of all, יצחק was a navi and connected to the 'דבר ה so a case can be made for a Torah connection merely due to this.  For more specific evidence for his connection to Torah  see the following sources which describe how the wells he dug are connected to Torah.

גמ' ברכות נו: - אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הָרוֹאֶה בְּאֵר בַּחֲלוֹם רוֹאֶה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מָצָא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים״, וּכְתִיב הָכָא: ״בְּאֵר מַיִם חַיִּים״.

בראשית רבה סד:ח - וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר וגו' (בראשית כו, יח), כַּמָּה בְּאֵרוֹת חָפַר אָבִינוּ יִצְחָק בִּבְאֵר שָׁבַע?..... וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. (בראשית כו, כ): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. (בראשית כו, כא): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, עַל שֵׁם (שמות א, יד): וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. (בראשית כו, יט): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. (בראשית כו, לג): וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁהוּא מַשְׁלִים שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה. ..... (בראשית כו, כב): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, כְּנֶגֶד מִשְׁנֵה תוֹרָה, עַל שֵׁם (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב, (בראשית כו, כח): כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

מדרש אגדה בראשית,  כ״ו:ט״ו - סתמום פלשתים. כדי שילך לו יצחק  ויחפור חמשה בארות, כנגד חמשה חומשי תורה:

I initially thought that was all we could find for יצחק.  But then I realized that the very first time that we have "Torah" in the Torah (and the only time it's mentioned in ספר בראשית) is regarding the bracha that 'ה gave to יצחק at the time of the famine when he told not to leave Israel and was about to settle in גרר:

(בראשית כו:ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי

This is primarily a praise of Avraham and according to Chazal (משנה קידושין ד:יד, תוספתא קידושין ה:יד, גמ' יומא כח עמ' ב) an indication of Avraham receiving even the Oral Torah and its secrets.  However it's directly related by 'ה to יצחק.

Additional connections of the Torah aspect of this pasuk to יצחק are:

1) רב סעדיה גאון writes that "ותורתי, זו המילה" which is a mitzva containing a strong connection to יצחק being the first to receive ברית מילה at the age of eight days.

2) In the writings of the late Komarno Rebbe, R. Chaim Yaakov Safrin:

פרי חיים על תהלים, מהכתבים של האדמו"ר מקאמרנא חיים יעקב סאפרין (תרנ"ב-תשל"ט, י"ל תשס"ח, ירושלים, עמ' צב) – ואצל יצחק אמרתי לרמז שקיים כל התורה הקדושה שנאמר במקרא קודש "וישב יצחק בגרר", וזה כתיב מיד אחר הכתוב על אברהם אבינו ע"ה "עקב....ותורתי", ואחר כך כתיב וישב יצחק בגרר, יצח"ק בגר"ר מספר תרי"ג, לרמז כי גם יצחק אבינו קיים כל התרי"ג מצות כמו אברהם אבינו ע"ה....

that immediately following the word ותורתי we have the words וישב יצחק בגרר and the gematria of יצחק בגרר is 613 - a hint that יצחק observed the 613 mitzvos of the Torah.

Two more sources indicating that יצחק was immersed in Torah are the following gemara  and midrash:

גמ' יומא כח: - יִצְחָק אָבִינוּ, זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כז:א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.....

בראשית רבה מט:ד - .....(בראשית יח, יט): לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ לֹא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו.

The latter indicating that יצחק toiling in Torah was a blessing for Avraham since one who has a son like that is considered not to have died.

קדושה

In a way, the קדושה of יצחק is foundational as he became consecrated to 'ה at the עקידה as implied in the words תחת בנו and as played out through the midrash and all the way to our נוסח התפילה - with the status of a "תמורה" exchange for the ram that was offered in his stead, יצחק became permanently sanctified to the point where it restricted him from leaving ארץ ישראל.

(בראשית כב:ב) .....וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.....וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה.....וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה.....וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה.....הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.....אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי.....וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.....וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ

(בראשית כו:א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.....וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת.....

בראשית רבה סד:ג - גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ.

סדר סליחות ליום חמישי דעשי"ת, צב. (שלמה בר גבירול) .....אָז בְּהַר מֹר.....בְּקַחְתּוֹ אֵיתָן לְעוֹלָה.....קַח נָא זֶה הָעֶלֶם.....קַח נָא אֶת בִּנְךָ .....טָפְלוּ שְׁנֵיהֶם הַבֵּן וְהָאָב.....לִהַג אַיֵּה הַשֶּׂה הַנֶּעֱרַךְ.....מָרוֹם יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה.....שָׁלַח יָדוֹ לַעֲשֹוֹת אֶת כֹּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ.....מָרוֹם הִבִּיט עוֹקֵד וְנֶעֱקַד. הַשֶּׂה עָקוּד וְהָאֵשׁ תּוּקַד.....וְרוּץ וְקַח אַיִל תַּחַת עֹפֶר הֲכִינוֹתִי כֹפֶר לְאַשְׁכֹּל הַכֹּפֶר. וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשֹ.....

Additionally we find יצחק building a מזבח to 'ה at באר שבע:

(בראשית כו:כה) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא.....וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר

It is also interesting to note the קדושה of יצחק restricting his location to ארץ ישראל in conjunction with the קרבן שתי הלחם for which we showed having a possible tie to יצחק.  In משנה מנחות ח:א it says that the only קרבנות that must come from ארץ ישראל are עומר and שתי הלחם. In the first perek of כלים it says that re: these two and ביכורים that it's a function of קדושת ארץ ישראל.  While it's true that in תמורה ג:ה it states that the קרבנות of בכור and מעשר בהמה must come from Israel, the ברטנורא points that this is only לכתחילה.  The מלאכת שלמה points out from the ירושלמי שקלים that there is a מחלוקת תנאים regarding the קרבן העומר as to whether it may be brought from חוץ לארץ.  This means that the only קרבן that absolutely come from Israel under any circumstance לדברי הכל is the one most connected to יצחק - the שתי הלחם - a main קרבן of Shavuos which is the חג also most tied to יצחק.  A חג with a significant tie to קדושת הארץ  connected with the one of the אבות with the strongest tie to קדושת הארץ.

שמואל הנביא

פחד וחרדה

What about שמואל - is he also associated with פחד or חרדה?

With שמואל we find one of each word - both with indications that the source of the fear is הקב"ה

(שמואל א יא:ז) .....אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד

(שמואל א טז:ד) וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ

(see the earlier reference image on how to search for this in Base Hasefer)

סיון \ שבועות

What about Sivan connections for שמואל?

(שמואל א א:ג) וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה.....וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה.....

(שמואל א א:כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו (א:כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכׇל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַה' אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ

תרגום יונתן על שמואל א א׳:ד׳ - וַהֲוָה יוֹם מוֹעֲדָא וְדַבַּח אֶלְקָנָה

רש"י - וַיְהִי הַיּוֹם. תַּרְגּוּם: וַהֲוָה יוֹם מוֹעֲדָא

מדרש שמואל א׳:ח׳ - ויהי היום (שמואל א' א' ד'). רבי יהושע בן לוי אמר זה יומא של עצרת.

ילקוט שמעוני עז:ז - ויהי היום. ר' יהושע בן לוי אומר זה יומו של עצרת

פירוש זית רענן על הילקוט שמעוני - זה יומו של עצרת - מדכתיב "ויהי היום" משמע שאינו אלא יום אחד דהיינו עצרת (וליתר הרחבה עוד עיין בפירוש עטרת צבי על רש"י מאת רבי יעקב בן רבי צבי הירש ממיר, תקצ"ד)

מגילת תענית אדר כ - בי' באייר .....בכ"ט בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל.

שו"ע או"ח תקפ:ב - בעשרה באייר.....בכ"ח בו מת שמואל הנביא

מג"א ס"ק א - בכ"ח בו. במ"ת (במגילת תענית) בכ"ט באייר מת שמואל

The זית רענן and the עטרת צבי infer from Rashi and the תרגום יונתן that the day of חנה's tefilla was on a yom tov which only lasted one day which must be Shavuos.

Additionally according to the Shulchan Aruch and מגילת תענית above, שמואל passed away on the 28th or 29th of Iyar.  I have seen some assume from this based on the gemara :

 שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״ 

that שמואל also must have been born on that same day in Iyar and if this is so, the his ברית מילה must have occurred in Sivan on or around Shavuos.

מלכות 

שמואל was a שופט and had an aspect of מלכות as leader of the people.  He was also the one who initiated מלכות into כלל ישראל by annointing שאול and then דוד.  Additionally there was an aspect of מלכות in him that was implied חנה within her שירה:

(שמואל א ב:י)  .....וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ

מלבי"ם - ויתן עז למלכו,  עת ימליך את שאול על ישראל יתן ה' עז להמלך להושיע את ישראל, וירם קרן משיחו עת ימשח אחר כך את דוד בשמן המשחה ירים ה' קרנו.....

מצודות - ויתן עוז למלכו. ה׳ יתן עוז וגבורה להמלך אשר בני ימליך אותו, והוא שאול:  וירם קרן משיחו. על דוד אמרה, כי שמואל בנה רק משחו למלך, אבל לא המליכו בחייו, כי שמואל מת ועודנו לא מלך עד לאחר זמן, והתפללה עליו חנה שירום קרן ממשלתו:

Additionally we have the comments of the midrash on the following pasuk focusing on the shared kingly aspect of Moshe and שמואל:

(תהלים צט:ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ.....

מדרש תהלים ס' כה - ואתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה...... זה מלך על ישראל וזה מלך על ישראל. זה מלך מ' שנה וזה מלך מ' שנה. זה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות. זה הרג מלכים וזה הרג מלכים.

תורה

Again as with Yitzchak, שמואל was a נביא and a שופט of G-d's laws and connected to the דבר השם so a case can be made for a Torah connection merely due to this.  We already referred to the following pasuk for מלכות:

(תהלים צט:ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ.....

which does seem to equate שמואל with משה and אהרן to a degree but at first glance most take as a statement of שמואל's historic ability to connect to G-d through תפילה.  Then again let's consider the following who seem to take this as a statement on the quality of שמואל's degree of נבואה:

ספרא, שמיני, מכילתא דמילואים ב ז׳ - [ז] "ויאמר משה אל אהרן" – זהו שאמר הכתוב (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם" – מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.

רד"ק שם ד"ה משה ואהרן. .....וזכר שמואל שהיה ממשפחת משה ואהרן ונביא כמו הם ואפשר שהיה גדול בנבואה משאר הנביאים אחר משה וכן אמר (ירמיה טו:א) "אם יעמוד משה ושמואל לפני".....

We also find the phrase בית דינו של שמואל הרמתי many times in Shas reflecting his role in the transmission of the Torah.  Perhaps the most famous instance of this is what people often mention in connection the reading מגילת רות on Shavuos (in its defense of the lineage of דוד) due to its connection to תורה שבעל פה:

גמ' יבמות עז. - כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי: ״עַמּוֹנִי״, וְלֹא עַמּוֹנִית. ״מוֹאָבִי״, וְלֹא מוֹאָבִית.

We also find that שמואל's abilities in Torah were already present when he was a youngster when he had the following issue of being מורה הלכה בפני רבו (עלי הכהן):

גמ' ברכות לא: - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁמוּאֵל מוֹרֵה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ הָיָה. ......אֲמַר לְהוּ: לְמָה לְכוּ לְאַהְדּוֹרֵי בָּתַר כֹּהֵן לְמִישְׁחַט? שְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה.

It's interesting that while in the שושלת המסורה mentioned at the beginning of פרקי אבות the נביאים are lumped together and not mentioned by name, the Rambam in his הקדמה to the משנה תורה does get more detailed and names שמואל:

וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ.

We find that שמואל composed three of the ספרי תנ"ך:

גמ' ב"ב יד: - שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת

קדושה

Two examples of שמואל's relation to קדושה come to mind.  The first one is an obvious one from the beginning of ספר שמואל where his mother חנה dedicates him to a lifelong service of 'ה beginning in משכן שילה:

(שמואל_א א:יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כׇּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.....וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ .....וַתְּבִאֵהוּ בֵית ה' שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר.....וַיָּבִאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. וַתֹּאמֶר.....אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי.....וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כׇּל הַיָּמִים.....וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת ה' אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן

We also have a direct reference to שמואל and קדושה in the following description of how he donated to הקדש:

(דברי הימים א כו:כו) הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כׇּל אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ.....מִן הַמִּלְחָמוֹת וּמִן הַשָּׁלָל הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית ה'. וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה.....

דוד המלך

פחד וחרדה

What about דוד - is he also associated with פחד or חרדה?

With דוד we find one pasuk with חרדה and two with פחד:

(שמואל א כא:ב) וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ

(הושע ג:ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

(דברי הימים א יד:יז) וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכׇל הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כׇּל הַגּוֹיִם

(see the earlier reference image on how to search for this in Base Hasefer)

סיון \ שבועות

What about Sivan connections for דוד?

According to the following sources, דוד המלך passed away on a Shavuos that fell out on Shabbos:

(דברי הימים א כט:כג) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכׇל הַקָּהָל בָּרְכוּ נָא אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם.....וַיִּזְבְּחוּ לַה' זְבָחִים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַה' לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא.....וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד.....וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כׇּל יִשְׂרָאֵל 

According to the following ירושלמי the transition from דוד's ברכה to the subsequent קרבנות to the crowning of שלמה in place of דוד, implies that דוד passed away after his ברכה on Shavuos and the people were in a state of אנינות and couldn't offer the קרבנות of the day so they offered the קרבנות the next day as תשלומין and crowned שלמה.

ירושלמי ביצה ב:ד (וגם ירושלמי ביצה ב:ד) - .....וַיִּזְבְּחוּ לַיי זְבָחִים וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת לַיי לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא. .....נִיחָא עוֹלוֹת לְמָחֳרַת הַיּוֹם וּשְׁלָמִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם......אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דָּוִד מֵת בָּעֲצֶרֶת. וְהָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹנְנִין והִקִרִיבוּ לְמָחָר.

The following sources mention that דוד passed away on a Shavuos that fell on Shabbos:

ילקוט שמעוני על נ"ך תשל״ה:א׳ (גם ברות רבה) - דוד מת בעצרת שחל להיות בשבת

פרי צדיק – לחג השבועות י"ט - דוד המלך ע"ה מת בעצרת (כמו"ש בירושלמי והובא בתוס' חגיגה י"ז.) וכן נולד בעצרת כמו"ש בסה"ק שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומטעם זה קורין בעצרת מגלת רות ע"ש

Also see the gemara שבת ל עמ' ב which relates the famous story of the Shabbos of פטירת דוד and how he tried to outsmart the מלאך המות by learning Torah all day long until the מלאך tricked him.

מלכות 

Obvious for דוד - if יצחק is the paradigm for פחד וחרדה then דוד is certainly the paradigm for מלכות.

תורה

We saw earlier in the Rambam's הקדמה to the משנה תורה (re: שמואל) that דוד was considered part of the שושלת המסורה.

וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ.

And we also have quoted the gemara in בבא בתרא regarding the authorship of the ספרי תנ"ך in which דוד of course composed תהלים:

גמ' ב"ב יד: - דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים.....

We also see in the words of שלמה המלך who describes G-d's words regarding דוד as one who followed in the path of the Torah:

(דברי הימים ב ו:טז) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי

Additionally, we see דוד leading the procession of the ארון הברית (representing Torah) to ירושלים with great joy:

(שמואל_ב ו:יב) .....וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה

There are countless other places to quote from תהלים and elsewhere to associate דוד with Torah but one final one to mention which might sum up this connection:

(תהלים קיט:צז) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי

קדושה

There are countless instances which associate דוד with קדושה.  The first thing that comes to mind is the ongoing theme of how דוד was the first to strive for בנין בית המקדש and was distraught at not having the opportunity but did all he could to plan and prepare for it by being מקדיש great wealth to the future בית המקדש and handling over the blueprints to his son שלמה and commanding him to build the מקדש.

In relation to that, it's described at length in ספר שמואל and in דברי הימים how דוד built a מזבח at גורן ארונה and dedicated the spot as the future site of the בית המקדש.

The first time I could find דוד being directly associated with קדושה is when he came to נוב עיר הכהנים while he was on the run from שאול and was given from the לחם הפנים to eat:

(שמואל א כא:ה) וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ

And finally we have the following two lines from תהלים:

(תהלים פט:כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קׇדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו

(תהלים קג:א) לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכׇל קְרָבַי אֶת שֵׁם קׇדְשׁוֹ

ומה לגבי משה?

Oddly, משה רבינו is not included in this illustrious list of five even though he seems to posses all five attributes discussed above:

• Sivan - an obvious connection though מעמד הר סיני
• פחד\חרדה: the people feared Moshe's face so much that he needed to wear a mask, even if the word יראה as opposed to פחד\חרדה was mentioned for that, he was a primary individual involved during the חרדה of הר סיני even if he himself was on such a high level that he did not flee from הר סיני like בני ישראל
• מלכות: in which משה רבינו was the leader of the entire Jewish people. He is hinted to as a מלך in (בראשית לו:לא) לִפְנֵי מְלׇךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל and in (דברים לג:ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ according to multiple מפרשים. The ילקוט שמעוני ס' קסח has him serving a מלך כוש for 40 years between the time he fled פרעה and arrived in מדין
• Torah - obvious one here! תורת משה
• קדושה - in addition to the aforementioned קדושה at the סנה, we have Moshe sanctifying the people at הר סיני plus him building two מזבחות, at רפידים והר סיני, erecting the משכן, and a plethora of other examples 

מיוחס לרש"י on יהושפט's pasuk (דה"ב יז:יב) and others have noted that for Moshe we do have the following pasuk to attest to his greatness:

(שמות יא:ג) .....גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.....

But it never mentions a wording of הולך וגדול for Moshe like the others. How does that make a difference?

In order to understand this we must examine the pasuk from the סנה:

(שמות ג:ד) .....וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי

The זוהר and the בן יהוידע in the name of the מהרש"ך below state that the wording of "משה משה" without a separating פסיק indicates that he already started out life on an extremely high level that a process of הולך וגדול is not relevant to such a person:

זהר, בלק ו׳:נ״ב - אֲבָל מֹשֶׁה דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ פִּרוּדָא, דִּכְתִיב (שמות ג׳:ד׳) מֹשֶׁה מֹשֶׁה דְּלָא פָּסְקָא טַעֲמָא. כְּמָה דִּכְתִיב (בראשית כ״ב:י״א) אַבְרָהָם אַבְרָהָם, דְּפַסְקָא טַעֲמָא. בְּגִין דְּהַשְׁתָּא שְׁלִים, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. פְּרִישׁוּ אִית בֵּין אַבְרָהָם דְּהַשְׁתָּא, לְאַבְרָהָם דְּקַדְמֵיתָא. אֲבָל מֹשֶׁה, מִיַּד דְּאִתְיְילִיד, אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנַהֲרָא הֲוָת עִמֵּיהּ, דִּכְתִיב (שמות ב׳:כ״ה) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא. וּכְתִיב (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. מֹשֶׁה מִיָּד אִתְקְשַׁר בְּדַרְגָּא דִּילֵיהּ וּבְגִין כָּךְ מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וְלָא אַפְסִיק טַעֲמָא.

בן יהוידע על גמ' קידושין ל״ח. ד"ה מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ - .....על פי מה שכתב מהרש"ך ז"ל בביאור אדרא רבא על מאמר משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו דקדמאה שלים בתראה שלים מה שאין כן שמואל שמואל פסיק טעמא בגווייהו דבתראה שלים קדמאה לא שלים (זהר חלק ג קלח.), וזה לשונו כל הצדיקים והחסידים בשעה שנולדים ויוצאים לאויר העולם יוצאין במוחין דעיבור שהם אותיות 'אלם' מן אלקים ואחר כך זוכין למוחין דיניקה שהם שמות אלקים שלמים ואחר כך על ידי מעשיהם עולים במעלה יותר עליונה שזוכין למוחין דגדלות. ועל כן בזמן ימי שנות חייהם יש הפרש גדול שבתחלת ימיהם אין זוכין אלא למוחין דיניקה שהם שמות אלקים ועל זה אמרו קדמאה לא שלים ואחר כך זוכין למוחין דגדלות שהוא סוד הויות ועל זה אמרו בתראה שלים ולכן שמואל שמואל פסיק טעמא בגווייהו אבל משה רבינו ע"ה כבר נולד במוחין דיניקה שהם שמות אלקים שלמים וכיון דנולד בכך אז תכף כשנולד ויצא לאויר העולם זכה למוחין דגדלות ונמצא שאין שם הפרש בשנות חייו בין תחילתו לסופו הילכך משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו דמיומא דאתייליד שלים הוה כל ימיו במוחין דגדלות עד כאן לשונו.

So Moshe's absence in the list of five is not due to a lack of גדלות - it's merely that he didn't share the commonality of starting at a low level and increasing to a higher level.

תוכן הענינים

לאגד את הכל יחד: כיצד חמש הדמויות קשורות למעמד הר סיני ולחודש סיון

סיכום החמישה

Now let's summarize and tie together the common themes we have seen in our five individuals mentioned by the מדרש הגדול in connection to הולך וגדול.  For brevity, just the prime examples are noted as we have listed many more examples earlier (I put 'וכו to indicate where there are more examples):

קדושה	תורה	מלכות	פחד\חרדה	סיון
קדושת זמן (שבת) וקדושת מקום	יסוד של תורה מסיני	ויהי בישורון מלך וכו'	חרדה	ו' או ז' סיון ביום השבת	הר סיני
יסוד של קדושת גברא\מקום בעקידה בהר המוריה וכו'	נביא ה', רמז בבארות על חמישה חומשי תורה וכו'	הבטחת מלוכה קודם לבשורת לידתו וכו'	יסוד של פחד וחרדה	חג שבועות כנגדו וכו'	יצחק
נדרה חנה שהוא ישרת לה' כל ימיו וכו'	נביא ה' שחיבר ג' ספרי נ"ך וכו'	חידש את המלוכה על ישראל וכו'	פחד וחרדה	תפילת חנה בעצרת וכו'	שמואל
הכנות רבות לבנין בית המקדש וכו'	משושלת המסורה וחיבר ספר תהלים וכו'	מלך כל ישראל	פחד וחרדה	יום לידתו ופטירתו בעצרת	דוד
הקדיש לבדק הבית וכו'	לימד תורה לרבים	מלך יהודה מצאצאי דוד	פחד	ר"ת סיון בדה"ב יז:י	יהושפט
השתתף בבנין בית שני וכו'	להיהודים היתה אורה, השתתף בחיבור ד' ספרי נ"ך וכו'	משנה למלך וכו'	פחד	מכתבים בכ"ג סיון וכו'	מרדכי

As seen above, all of these main themes were present at מעמד הר סיני which of course serves as the defining Sivan event.

Think of their cumulative effect: eight of the 19 ספרי נ"ך were composed by this group!

With all this in mind, it wouldn't be strange to suggest that the increasing growth of הולך וגדול is tied to a sense of awe and fear of G-d that was embodied by our five people mentioned in the midrash.  This groups can serve as models to all of us (who are not on the מדריגה of a Moshe) to inspire how to grow and acheive גדלות.

What message does this all tell us about Sivan? It serves as the model for a month where the 'מלך הקדוש ה relates His word to His people and sanctifies them through His Torah via a fitting מלך.  When we display the proper פחד וחרדה from 'רוממות ה then naturally we will assume the mantle of ממלכת כהנים וגוי קדוש and this will result in פחד וחרדה of the אומות העולם from 'ה and His people.

תוכן הענינים

סיון השני החמוץ

ראשי תיבות הפוך המגלה משהו לגבי חמשת האנשים שלנו

I got to wondering and took a shot and searched for ראשי וסופי תיבות of our "midrash-five" and actually found a single pasuk in Tanach that had the ראשי תיבות of יצחק, שמואל, דוד, יהושפט, מרדכי in reverse order of מ,י,ד,ש,י:

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

(במדבר י:יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.....(י:כט) נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם.....(בי:לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה

A very famous moment in a familiar parsha - the one we recently read! Is there any significance to this?

עיון מעמיק יותר באופן שבו חמשת האנשים מתאימים לחמש המילים

This might bring to mind the following significant pairings between each of the five words and each of the five people - it seems that in each case the key word and the situation had great impact on the הולך וגדול aspect of the individual's ascent:

• מֵהַר - מרדכי - מילה עם אותו אותיות של (אסתר ו:י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.....
• יקוק - יהושפט - כמובן האותיות קרובים וגם יש (דברי הימים ב יז:ג) וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים
• דֶּרֶךְ - דוד - ביטויים כ"דרך דוד" מופעים כמה פעמים במקרא ככינוי למי שהלך בדרך ה'
• שְׁלֹשֶׁת - שמואל - כשהיה משרת את עלי יש (שמואל א ג:ד)  וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל.....וַיֹּסֶף ה' קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל.....וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁת......וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר.....וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ
• יָמִים - יצחק - כמו (בראשית כא:ד) וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים

(caveat - these were the most prominent word-person pairings that came up in my mind, but I'm not claiming that the same words don't have significant associations with the others too - for example I have noticed a number of significant "three"s for דוד)

כאשר ראשי תיבות הפוך הופך חיובי לשלילי

If we keep in mind the possibility that reverse-order ראשי תיבות can have a דבר והיפוכו effect - containing negative implications for something that is normally positive as stated by רבינו בחיי regarding the ראשי וסופי תיבות of שם הויה when appearing in reverse-order

רבינו בחיי - דברים לב:מג - .....ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין.....

שם הויה normally indicates מדת הרחמים but when hinted to in reverse order it implies the opposite - מדת הדין.  Perhaps the reverse order of our five individuals who possessed the same ingredients as מעמד הר סיני indicates a reversal of the influence of הר סיני on בני ישראל when they departed.

כיצד סיון השני התקלקל - ה"ויהי בנסוע" הראשון

After all the fanfare of קבלת התורה and בנין המשכן (albeit with the negative interruption of the עגל הזהב), on the 20th of Iyar, 13 months after יציאת מצרים, we see 'ה telling בני ישראל that it is time to leave הר סיני with the understanding that there would be an imminent entry into ארץ ישראל for it conquest.

This should have been a very exciting time with כלל ישראל carrying the influence of the הר סיני experience with them, accompanied by the שכינה with the ענני כבוד and the 'ארון ברית ה, to take that experience with them into ארץ ישראל.

Indeed, soon after our ראשי תיבות pasuk of ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, we have the auspicious parsha of ויהי בנסע. This might have indicated the continuance of that הר סיני experience with the nations of the world and even nature itself making way in fear of 'ה and His people with קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

Instead we have the famous דרשת חז"ל that the parsha of ויהי בנסע is not really in it's true place and merely serves as break between one calamity and another calamity.  The second calamity is overt with the following parsha of וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים.  But the first calamity - extracted by חז"ל from the out of place parsha was:

מדרש ויכלו - ויסעו - שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני.

Or more famously from the gemara and מפרשים:

ברייתא שבת קטו:, קטז. - תָּנוּ רַבָּנַן: ״וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה״ — פָּרָשָׁה זוֹ עָשָׂה לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִימָנִיּוֹת מִלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ......דְּתַנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּיעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ. וְלָמָּה כְּתָבָהּ כָּאן — כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה. פּוּרְעָנוּת שְׁנִיָּיה מַאי הִיא — ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים״. פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה — ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳״, וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳. וְהֵיכָן מְקוֹמָהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: בַּדְּגָלִים.

תוד"ה פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם - פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקב"ה נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון:

The urgency and excitement was misplaced - instead of an eagerness for travelling to conquer and settle ארץ ישראל (aided according to חז"ל by an express three-day travel service from 'ה) there was an eagerness to flee from the restrictive environment of הר סיני.  This likely contributed to the spiritual malaise and calamities that occurred over the next month - the עירוב רב with the מתאוננים and then קברות התאוה which culminated in disaster on 20 Sivan.  Then the הסגר of Miriam for a week in the latter part of Sivan. And then finally on the 29th of Sivan the מרגלים set forth on their mission.  But wasn't the main tragedy of that on Tisha B'Av - 40 days later?  

גמ' סוטה לד:, לה. - ״וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה, מָה בִּיאָה - בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה - בְּעֵצָה רָעָה.

So according to this, the 10 מרגלים had evil intent even from the start of their mission and this is why Moshe had to daven for Yehoshua.

Some of these Sivan pitfalls are actually hinted to by Moshe in his opening words of ספר דברים:

(דברים א:א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב

תרגום יונתן - ....וְאַתּוּן סְטֵיתוּן מִבָּתַר מֵימְרֵיהּ וְאַרְגַּזְתּוּן קֳדָמוֹי בְּפָארָן עַל מֵימְרָא אַלְלַיָא וּטְפַלְתּוּן עֲלוֹי מִילֵי שִׁקְרָא וְאִתְרַעַמְתּוּן עַל מַנָא דְאָחִית לְכוֹן חִיוַור מִן שְׁמַיָא וְשַׁיֵילְתּוּן בִּישְרָא בַּחֲצֵרוֹת......

The encoded names hint to the lost potential month of Sivan with complaints about the מן and lack of meat and מרגלים.

הציפיות המקוריות לסיון השני

All this means that at the outset of the departure from Sinai the ideal mindset should have been an eager trip to Israel, led by Moshe, with an expected arrival date of.......around Rosh Chodesh Sivan if you take Moshe's statement in the very next pasuk into account:

(דברים א:ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ

Which means an arrival at קדש ברנע eleven days after 20 Iyar with a mindset of immediately crossing the ירדן - an event that was delayed until early Nisan almost 40 years later. If you subtract the eight days save through 'ה miraculously turning the eleven day trip into a three day trip then it might mean that the conquest of יריחו could have happened around Rosh Chodesh Sivan.  Each of these events was eventually accompanied with great miracles with both enemies and nature fleeing out of fear and awe of the ארון and what it represented - 'שכינת ה.

We get a sense of what "could have been" if we examine Moshe's words to כלל ישראל at the end of his life describing the prequel to the actual כיבוש הארץ which began with the wars against סיחון and עוג and then fearing 'עובדי ה:

(דברים ב:כה) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה. הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ

From now and onwards, the פחד of the עמים has returned. In the original plan, this would have happened at the beginning of Sivan, soon after they left הר סיני.

I was wondering whether there was an additional hint to a potential crossing of the ירדן in  the Sivan following the departure from הר סיני.  In ספר יהושע it describes the degree of how the ירדן blocked passage since it was full at that time of year.  Remember that this occurred after 7 Nisan and soon before Pesach:

(יהושע ג:טו) .....וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כׇּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר

Keep in mind that this a date soon before Pesach was just at the onset of the קציר season which ranged from mid-Nisan to mid-Sivan:

תוספתא תענית א:ז - חצי ניסן, אייר, וחצי סיון קציר

This means that the נס of the splitting of the ירדן was likely originally intended for early Sivan being the end of קציר.

לבסוף, תיקון בעת חציית הירדן

In the end, when Yehoshua כלל ישראל across the ירדן we do see a תיקון of their earlier mindset in a sense when they sped across the ירדן to enter Israel:

(יהושע ד:י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ

(שיר השירים א:ד) מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו.....

ביאור הגר"א על יהושע - ד"ה וימהרו - פירוש, שמיהרו לבוא לארץ ישראל מפני ששהו ארבעים שנה ולא באו לארץ ישראל לכך מהרו

ביאור הגר"א על שיר השירים ד"ה אחריך נרוצה - בעת שהלכו בירדן כמ"ש "וימהר העם ויעברו". הביאני המלך חדריו - הוא מועד ביאתן לא"י וענין חדריו הם חדרי התורה כי עיקר התורה הוא בא"י.....

So it seems they were eager to enter Israel after the long wait and re-engage in the Torah - just the opposite of a mindset that fled from the Torah of הר סיני.

שובו של "ויהי בנסע"

Remember our departure point from הר סיני is strongly associated with the presence of the ארון הברית travelling amidst the people - this is highlighted with the famous section of ויהי בנסע.  When we examine what happened when כלל ישראל actually did first enter Israel, the ארון plays a large role in the description of the splitting of the ירדן and during the encircling of יריחו.

In fact the only two times in Tanach we have the phrase ויהי בנסע is in the famous one in בהעלתך plus during the crossing of the ירדן - each is associated with the ארון:

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

In the presence of the ארון itself we see as mentioned above by the משכן which surrounded it,  the קדושה of הר סיני and the שכינה moved forward with this קדושה.

The descriptions of the travelling ארון itself has four of the five components of מעמד הר סיני mentioned earlier that are shared with the five people in our midrash:

• פחד\חרדה - (במדבר י:לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן...קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ, (שמואל א ד:ז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים.....וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן ה' בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ.....וְהִנֵּה עֵלִי.....כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
• מלכות - ה' מתואר כמה פעמים כ"יושב הכרובים" לרמז שהארון נחשב לכסא מלכותו, העלת הארון לירושלים בימי דוד קשור לזמן קבלת מלכותו על כל שבטי ישראל
• תורה - הארון הוא מקום הלוחות, ומקום שהדיבור יצא מאת ה' למשה, הארון זכה ל"ספר" קטנה בן 85 אותיות בפ' "ויהי בנסע"
• קדושה - (שמות כו:לד) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, (דברי הימים ב לה:ג) .....תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד.....

What about a connection to Sivan - the missing fifth component? This might have been an unrealized potential where the original plan was to cross the ירדן in Sivan. 

With the crossing of the ירדן it looks like a gap has finally been closed.  The thing that was meant to happen decades earlier was delayed due to a reversal of what was gained at הר סיני and has finally occurred in ספר יהושע. This notion is strengthened by the words of the פענח רזא and בעל הטורים who (based on midrashim) claim that even the inverted nuns of ויהי בנסע indicate a reversal:

ספרי דברים כט:ו (וגם כזה בקהלת רבתי ט:יא) - .....כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל עַצְמִי אֵינִי מָשׁוּךְ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מְלֹא הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, מְלֹא חֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה.....

גמ' סוטה לו. - שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל כְּתֵיפָיו, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, וּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם, שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ.....וַחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הָיוּ, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ

הרוקח - במדבר י:לה - .....ועשה נוני"ן הפוכין לפי שביקש להכניסם מיד לארץ לתור להם מנוחה אלא שסרו מאחרי ה'. ועשה נון הפוכה לומר שלא יעברו את הירדן שרחבו נ' אמה לפי שסרו מאחרי ה'.....

פענח רזא - פ' בהעלתך - ויהי בנסוע וגו', הנו"ן הפוכה, לומר כי נסעו והלכו אחור ולא פנים שלולא שחטאו היו נכנסין לארץ בג' מסעות, תיט"ב: ועוד לפי שחטאו לא עברו אז הירדן שרחבו נ' אמה לכן הנו"ן הפוכה:

בעל הטורים במדבר י:לד - .....עשה נוני"ן הפוכין שרצה להעביר שבטים שאותיותיהם נ' את הירדן שהוא רחב חמשים אלא שחטאם גרם.....

All this implies in the "ויהי בנסע" following the departure from הר סיני, the "ויהי בנסע" of the splitting and crossing of the ירדן was intended to be imminent.

תוכן הענינים

נדבך נוסף - הולך וחזק

The main link between our five סיון-פחד individuals under discussion is the language of הולך וגדול. We can now add that there is a very similar language of הולך וחזק that only exists for both מעמד הר סיני and דוד המלך:

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

See the interesting comments of the אבן עזרא on the הר סיני example where starting with a more subdued shofar blast and culminating with a major shofar blast acclimated the people due to an expected פחד factor:

ראב"ע - שמות יט:יט - ד"ה ויהי קול השופר. מנהג כי קול השופר שבתחילה יהיה יותר חזק, וזה היה להפך, אולי עשה כן השם שלא היה חזק בתחלה שלא יצא לבם מהפחד

Now let's look at the בעל הטורים on that pasuk where he references the pasuk for דוד המלך and mentions how the הולך וחזק of דוד had to do with עסק בתורה:

בעל הטורים שם - הולך וחזק ב' במסורת הכא ואידך ודוד הולך וחזק כדאיתא בעירובין דוד גלי מסכתא הולך וחזק שאול לא גלי מסכתא כתיב הולכים ודלים וזהו ודוד הולך וחזק בתורה דכתיב בה הולך וחזק מאד

As a bonus, let's refer back to the words of the כלי יקר mentioned above in the section on יצחק's connection to Sivan and Shavuos - I will repeat a brief snippet here due to the הולך וחזק wording:

.....וְרָמַז גַּם כֵּן לִזְכוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁהוֹלֵךְ וְחָזֵק וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הוֹלֵךְ וְחָזֵק.....

I did a rough search for all colocations between the two words הלך and חזק and found the following rich assortment of pesukim that show their tight connection:

לחץ על התמונה הבאה להגדלה

This ties in nicely with how we started - a רמז of Sivan within the מלכות of יהושפט who continued in the path of his ancestor דוד:

(דברי הימים ב יז:ג) וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים

Perhaps this is also מחזק the case for מגילת רות to be read on Shavuos - the yom tov of הולך וחזק - establishing the מלכות of הולך וחזק example דוד whose birthdate and yahrzeit it is and whose descendant יהושפט possessed his attributes and hinted to Sivan and where the Megilla culminates with a flourish of חיזוק with וישי הוליד את דוד. The מלכות דוד serves as our gold-standard מלכות as one who served as an instrument of 'ה to bring Torah and קדושה into כלל ישראל which results in our 'פחד ה and in פחד העמים from us.

תוכן הענינים

סיכום

• ראשי תיבות סיון mentioned in a pasuk regarding the קדושה and פחד experienced as a result of מלך יהושפט destroying עבודה זרה and pursuing a Torah campaign throughout the land.
• A remarkable Sivan connection between מלך יהושפט and משנה למלך מרדכי which also reflects the themes of פחד and קדושת התורה.
• A בחדש השלישי connection between מרדכי and מעמד הר סיני which enables us to begin seeing broader commonalities between יהושפט, מרדכי, ומעמד הר סיני - with a צד השוה of סיון, פחד, מלכות, תורה, קדושה and especially how the קדושת התורה aspect of הר סיני has played out in different forms throughout the generations.
• Armed with this information, we discover a fascinating midrash focused on shared wordings of הולך וגדול that are found among not just יהושפט ומרדכי, but also among יצחק, שמואל, ודוד.
• We then fully explored how these five individuals share the five things discussed aboved that are present at מעמד הר סיני and why Moshe was not included in the midrash.
• We then look back at a case of lost potential - the second Sivan after יציאת מצרים after departing הר סיני which could have been ripe for the נס of crossing the ירדן and the beginning of כיבוש הארץ.
• A final note on how the הולך וחזק wording of the קול שופר at מעמד הר סיני fits into the הולך וגדול idea discussed earlier and emphasizes the role of a wordly מלך as the instrument of 'ה to transmit His word in the form of the Torah to infuse the world with His מלכות, פחד, וקדושה.

תוכן הענינים

הערת סיום

מאמר זה מוקדש ליארצייט האחרון של חמי בי"ג סיון:

• לע"נ מאיר ראובן בן טוביה הלוי ז"ל

וכן לציון שני יובלות של מאה שנה:

• לידת אבי, דוב בן פינחס ז"ל, שנולד בכ"ד או כ"ה סיון תרפ"ו
• משלוח ספרו של זקני, הרב יעקב אסקאלסקי זצ"ל, ספר תרי"ג מצות, לבית הדפוס לקראת הוצאתו לאור בסביבות סוף חודש סיון תרפ"ו