בס"ד
ערב שבת פרשת בראשית, תשפ"ד
לכבוד היארצייט של אבי מורי דוב בן פינחס ז"ל שהלך לעולמו בל' תשרי, תשע"ז
ולע"נ סבי, פינחס בן הרב יעקב ז"ל שנולד בשמיני עצרת תרס"ד: ממש מאה ועשרים שנה קודם לפיגוע הנוראה שהפכה חג שמחתינו ליגונינו ע"י שותפים ואחים וממשיכי דרך של כל שבדור ודור עמדו עלינו לכלותנו עד הנה, הלא הם אנשי חמת זחלי עפר הממלאים הארץ חמס, ימ"ש.
ולע"נ סבי, פינחס בן הרב יעקב ז"ל שנולד בשמיני עצרת תרס"ד: ממש מאה ועשרים שנה קודם לפיגוע הנוראה שהפכה חג שמחתינו ליגונינו ע"י שותפים ואחים וממשיכי דרך של כל שבדור ודור עמדו עלינו לכלותנו עד הנה, הלא הם אנשי חמת זחלי עפר הממלאים הארץ חמס, ימ"ש.
(דברים לא:ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאׇזְנֵי כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם(דברים לא:כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם
ספורנו ד"ה על ספר עד תומם. עם פרשת האזינו ופרשת וזאת הברכה
(תהלים כ:ח-י) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ
במקור, התכוונתי שהערך הזה יפורסם בהושענא רבה, אבל כלה הזמן במהלך ההכנות ליום טוב. עכשיו עם אסונות טרגיים ומלחמה עלינו, הרבה השתנה, אבל במובן מסוים תוכן רב למטה (עם שינויים קלים) קשורים אפילו יותר מבעבר. אז בלב עצוב ולכתוב בדמע...
פרשת האזינו
כעת שעברו שמיני עצרת ושמחת תורה ואפילו כעומד בין וזאת הברכה לבראשית, צלילי שירת האזינו מתנוססים באוזנינו ובמחשבותינו.
סימן הזי"ו ל"ך
אני כבר מזמן מתעניין משירת האזינו. רבים מכירים למאפיינים הייחודיים של קריאתו כפי שמתוארים בגמרא:
ראש השנה לא. - בְּמוּסְפֵי דְשַׁבְּתָא מָה הָיוּ אוֹמְרִים? אָמַר רַב עָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: ״הַזִּיו לָךְ״. וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִים כָּאן — כָּךְ חֲלוּקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
בשבת, הלויים בבית המקדש היו קוראים את השירה המיוחדת של האזינו במהלך הקרבת קרבן מוסף ומחלקים אותה למחזור של ששה שבועות שבו כל חלק יתחיל בפסוק שמתחיל באות מהראשי תיבות הזיו לך, כלומר האזינו בשבוע הראשון, זכר ימות עולם בשבוע השני, והלאה.
האם הזי"ו ל"ך נמצא במקום אחר בתנ"ך?
המשמעות המילולית של הסימן היא "קרן האור היא בשבילך" ומספר מהמפרשים ניסו לפרש את משמעותה המרומזת. לעתים קרובות, זכרונות או סימנים משתמשים במילה או ביטוי שמתרחש במקום אחר. תהיתי אם זה נכון לגבי הזיו לך והתחלתי לחפש. אמנם "לך" היא מילה נפוצה, אבל לא הצלחתי למצוא מופעים של "הזיו" בתנ"ך. כמאמץ סופי, ניסיתי להשתמש בחיפוש המעורפל ביותר של בייס-הספר כדי לבדוק אם יש מילה בתנ"ך המכילה אנגרמה לכל האותיות של הזיולך.
1) הזן את הזיולך בשורת החיפוש
2) בחר את החיפוש המעורפל ביותר מהמחוון בחלונית הגדרות החיפוש בפינה הימינית העליונה של המסך
3) לחץ על כפתור החיפוש
4) הצג את התוצאות
מעניין מאד שנמצאו רק שלש תוצאות ועוד יותר מעניין שרק מילה יחידית בתנ"ך, מכילה את אותיות הזיולך באנגרמה רציפה של שש אותיות בתחילת המילה ולהזכיר בדברי הימים א:טז:ד.
האם הקטע הזה של דברי הימים קשור איכשהו לשירת האזינו?
שירה שקשורה לארון
תהיתי אם ב"ולהזכיר" או בדברי הימים א:טז:ד נמצא קשר כלשהו עם שירת האזינו. על פני השטח הדברים נראו מבטיחים שכן זה היה גם מקטע של דברי הימים שדן בשירה בשיאה של התהלוכה שבה קבע דוד להציב את ארון ברית ה' בירושלים.
מעניין לציין של"שירת הודו", שהוזכרה בפסוקים הקרובים (ח-לו):
- שורת הפתיחה שלו מוזכרת בקצרה מאד בישעיה יב:ד
- הפסוקים שלה ח-כב דומים הרבה לתהלים קה:א-טו
- הפסוקים שלה כג-לג דומים הרבה לתהלים צו:ב-יג
פירוש המיוחס לרש"י - "להזכיר" ושעת צרה
- שירה לעת צרה
בדקתי את המפרשים על המילה ולהזכיר כדי לראות אם משהו מעניין יופיע.
פירוש המיוחס לרש"י בדברי הימים מזכיר שהמילה ולהזכיר מתייחס במפורש למזמור לח ולמזמור ע, שיש להם את הנוסח להזכיר בתחילת כל אחד מהם. רש"י על מזמור לח מזכיר:
מזמור לדוד להזכיר. לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב"ה וכנגד כל ישראל אמרו.
אז הלשון ברש"י זה מזכיר בצורה מוזרה את המילים הבאות בפרשת וילך המתייחסות לשירת האזינו:
(דברים לא:כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד
- קריאות ציבוריות של האזינו לעת צרה
זה מוביל למחשבות האם הרעיון של קריאה ציבורית של שירת האזינו יושם אי פעם למעשה במהלך ההיסטוריה. בזכרונותי המצומצמים של התכנסויות תפילה המוניות בעתות משבר, יש הרבה תהלים ואפילו תענית מדי פעם, אבל מעולם לא שמעתי על מישהו שקם וקורא את האזינו.
- מנהג הספרדי לתשעה באב
באמת, המנהג של העולם הספרדי בתשעה באב, עת צרה מוגדרת, היא קריאת שירת האזינו במקום שירת הים בסוף פסוקי דזמרה. הבסיס לכך מתחיל בדברי הרמב"ם שמזכיר מנהג לומר שירת האזינו בקשר ל"ישתבח" בכל יום:
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳:יגיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶן לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח ״שִׁירַת הַיָּם״ וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין ״שִׁירַת הַאֲזִינוּ״. וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת הַכּל לְפִי הַמִּנְהָג:
הבית יוסף מעיר על הטור שכותב שיש מקומות שיש בהם את המנהג לא לקרוא שירת הים בתשעה באב ולקרוא במקומו שירת האזינו.
בית יוסף אורח חיים תקנ״ט:טוהעולם נוהגין לומר במקומה שירת האזינו
- הקריאה של פרשת האזינו קרוב ליום כיפור
תהיתי במיוחד אם מישהו חיבר אי פעם את הזמן המשותף של עשרת ימי תשובה (אם כי רק עבור מחזור הקריאה השנתי של בני בבל) של קריאת פרשת האזינו עם שיטת הריטב"א לגבי עשרת ימי תשובה:
ריטב"א תענית יב: - דההוא זמנא שהוא שעת הדין ומלך יושב על כסא דין אין לך עת צרה גדול מזה
ואכן, אנו מוצאים בלבוש את המושג הבא, הדומה ואולי קשור:
לבוש אורח חיים תכח:השבת זו מסיימין באלו פרשיות אף על פי שהם דברי תוכחה, מפני שברוב פעמים קורין פרשה זו בשבת שבין ר״ה ליום כיפור שהם ימי תשובה, כדי לעורר את העם שיחזרו בתשובה
לשון משותף בין שירת האזינו ושירת הודו של דברי הימים
- הקבלות שנמצאו בסמיכות לתחילת שירת האזינו ולמילה "ולהזכיר" בדברי הימים
מלבד ההיבט של עת צרה שהוזכר במיוחס לרש"י, החלטתי לחטט עוד יותר על ידי חקירת שימושים נפוצים של לשונות. לחצתי פעמיים על הפסוק שיש בו ולהזכיר בדברי הימים כדי לפתוח חלונית של דפדפן התנ"ך.
1) אותו ביטוי בן שש מילים ("את הלוים נשאי ארון ברית השם") משמש לגבי: תפקידו של הלויים בנשיאת הארון
2) רצף בן ארבע מילים משמש לתיאור קריאה לשם ה' בצירוף מילה שמתחילה ב-ה ומסתיימת ב-ו.
זה מאד נחמד שהם דומים בשימוש לשון, אבל האם זה משהו יחודי? נחפש אותם בכל התנ"ך:
1) הזינו את *ה' *קרא* ה*ו *שמ* בשורת החיפוש (ייצוג גס של: שם ה' שמאפשר קידומת, קרא שמאפשר קידומת/סיומת, מילה שמתחילה ב-ה ומסתיימת ב-ו , המילה שם שמאפשר קידומת/סיומת)
2) בחר חיפוש מתקדם
3) בחר את הכרטיסייה מרחקים מהגדרות החיפוש המתקדם
4) ברשימת ביטויי חיפוש (בצד ימין), בחר את המונח הראשון (שם ה')
5) בהגדרה של המרחק המותר בין שם ה' ל*קרא*, לחץ על סימן המינוס כדי לציין ששם ה' חייב לבא לפני *קרא* ושאין מילים מפסיקים בין שתי המילים הללו.
6) לחץ על הכפתור למעלה שמציין שמונחי החיפוש (למעט אלו שצוינו בחיפוש המתקדם) אינם צריכים להופיע לפי הסדר
7) לחץ על כפתור החיפוש
8) הצג את התוצאות
תבנית המילה המתוארת לעיל מתרחשת רק עבור שירת האזינו, שירת הודו של דברי הימים ושתיים מהקטעים המקבילים לה בתהלים וישעיה.
- ביטויים מקבילים בין שירת האזינו לשירת הודו
בבדיקה נוספת נוכל למצוא עוד כמה קווי דמיון ייחודיים בין שירת האזינו לשירת הודו.
1) אם נחפש את התבנית: זכר* *עולם *ד*ר, נמצא זאת רק בשירת האזינו, בשירת הודו, ובקטע מתהלים קה המקביל להודו. אם נלחץ פעמיים על שורה מן התוצאות כדי לפתוח חלונית דפדפן התנ"ך עבור הפסוקים בכל צד של המשוואה, נמצא קווי דמיון נוספים:
א) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך מקביל לאברהם...ליצחק...ליעקב...לאמר לך
ב) המרחק בין המילים לנחלה ולמספר בכל אחד
ג) יעקב חבל נחלתו מקביל ל"ליעקב...חבל נחלתכם"
2) למעשה, אם נחפש את התבנית *חבל נחלת בתנ"ך, נמצא את המופעים היחידים שלנו בשירת האזינו ושירת הודו ובקטע המקביל של תהלים קה:
3) לבסוף, דמיון משכנע נוסף שנמצא רק במקום אחד אחר בתנ"ך הוא המילה הבו המשמשת בצירוף שם ה'. חיפוש אחר הופעתם בפסוקים (מאפשר לצירוף להתרחש בכל סדר מסוים):
רעיונות עמוקים יותר משותפים בין שירת האזינו ושירת הודו
- זכירה
כבר ראינו את הנושא של זכירה עולה לעיל עם מיוחס לרש"י. וכן לגבי: זכור ימות עולם - אכן שקלתי את הדמיון הזה עבור ה-ז - במשך שנים רבות זה נראה לי כאחד הפסוקים הבולטים ביותר בכל החומש. הקשר לשורש זכר הוביל אותי גם לחשוב על הקבלה לתקיעה-תרועה-תקיעה שבה תקיעה מקבילה לתקופות שלום ושלוה, ותרועה מקבילה לעת צרה - מה שגורם לתהות מה הם המשמעויות המלאות של זכרון-תרועה. (ראה בהמשך למידע נוסף על כך)
- הלויים והארון
גם ש"וּלְהַזְכִּיר" כשלעצמו מתייחס לשירה שנעשתה על ידי הלויים ברגע מדהים (ארון הברית עברה לעיר דוד) לפני כלל ישראל. והאזינו היא שירה שנאמרה במקור על ידי משה (לוי) ברגע המדהים של סיום התורה.
אכן הקשר כל כך חזק שיש לנו מקורות שמתארים את האזינו רק כשירת הלוים:
(ירושלמי מגילה ג:ז) אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שִׁירַת הַלְוִיִּם לֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִשִּׁשָּׁה קְרִיאִיּוֹת. סֵימָנָהּ הזי״ו ל״ך(מסכת סופרים יב:ח) אמר ר׳ יוסי בר אבין שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קרויות וסימניך הזי"ו ל"ך
- הגלות של הארון: החורבן של משכן שילה; שבי בארץ הפלשתים; חזרה לארץ ישראל; העברה לעיר דוד; מיקום סופי בבית המקדש
מדרשים ומפרשי תנ"ך קישרו את שירת הודו עם רצף אירועים שמתחיל באסון הלאומי של הפלשתים שהרסו את משכן שילה ולקחו את הארון (שהובא לקרב) בשבי, וכלה בהושבת הארון בקדש הקדשים על ידי שלמה המלך.
כפי שהוזכר למעלה, הסעיף האחרון של פרשת וילך מורה על קריאת שירת האזינו בעת צרה וכן מקשר את כתיבת השירה עם השלמת התורה והנחתה ליד הארון שיישאו על ידי הלויים.
מעניין שהארון בתקופת הגלות שלו (בין משכן שילה לבית המקדש) טומן לעתים קרובות במושג של עת צרה. למשל: הלכידה המקורית של פלישתים; הארון שגורם למכות ומוות בערי הפלשתים, וגם לאחר החזרתו ליהודים; המעשה של פרץ עוזה כשדוד החל בתהליך העברת הארון לירושלים בהתרגשות גדולה. אולי קשור זה התפקיד הכפול של לויים להיות משוררים ושוערים. התפקיד האחרון בנוסף למושג "משמר כבוד", אולי כדי להבטיח שמירת המקדש בפועל, כך שהארון יטופל ויתקרב בזהירות יתרה.
גם בתקופת הביניים שבה הארון עדיין היה בגלות ועדיין לא עבר למקום הקבע הסופי שלו, היו הזדמנויות לשירה. תחילה ע"פ חז"ל ע"י הפרות שנשלחו ע"י הפלשתים להעביר את הארון חזרה ליהודים - "וישרנה הפרות". אחר כך בתהלוכה של דוד בהעברת הארון לירושלים בהתרגשות גדולה.
מספר מפרשים כמו רד"ק, מיוחס לרש"י, מלבי"ם, וכן ראו את הרוקח בפירושו על הסידור (עמ' 46-60 / עמ' 68-82 של ה-PDF) על שירת הודו בדברי הימים, אומרים כי השירה עוסקת ישירות באירועים הללו ובניסים שקרו לארון בשביו בארץ הפלשתים.
מעניין עוד יותר הוא שדוד הקים את "הודו" כדי לקרוא על ידי הלויים מול הארון כל הזמן שארון היה מאוחסן בתוך יריעות.
ניתן למצוא זאת בספר האשכול (מובא גם על ידי הכלבו בסימן ד) בהלכות פסוקי דזמרה. כשדן בסיבה לקריאה של "הודו", הוא מזכיר:
ונהנו לפתוח אחר מדרש רבי ישמעאל בהודו לה' קראו בשמו. ולי הכותב נראה מפני זה הטעם פותחין בהודו לפי שכל אותן השנים שהיה הארון ביריעה תקן דוד שיהיו אומרים לפניו זה המזמור כמו שנכתב בספר יוחסין (כינוי לספר דברי הימים).
נראה כי אמירה זו הושפעה ממקורות בשני המדרשים הבאים:
סדר עולם רבה פרק יד
ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים וגו' (דברי הימים א טו כה), ויביאו את ארון האלהים וגו', ויכל דויד מהעלות העלה וגו', ויחלק לכל איש ישראל וגו', ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו', ביום ההוא אז נתן דויד בראש וגו' (שם טז), בשחר היו אומרים הודו לה' קראו בשמו וגו' (שם טז ח), עד אל תגעו במשיחי וגו' (שם טז כב), ובין הערבים היו אומרים שירו לה' כל הארץ וגו' (שם טז כג), עד (ואמר) [ויאמרו] כל העם אמן והלל לה' (שם טז לו), וכך היו אומרים כל ארבעים ושלש שנה לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים.
ילקוט שמעוני על נ"ך קמב:יד (על דה"א פרק טז)
"ויביאו את ארון האלקים ויציגו אותו וגו' ויתן לפני (האלקים) ארון ה' וגו' ולהזכיר ולהודות": בשחר היו אומרים "הודו לה' קראו בשמו" עד "אל תגעו במשיחי". בין הערבים היו אומרים "שירו לה' כל הארץ" עד "ויאמרו כל כל העם אמן והלל לה'", וכלך היו עושים ארבעים ושלש שנים. עד שהביאו שלמה לבית עולמים.
מספר מעניין מאוד - 43 שנים - כל הזמן שהארון אוחסן בתוך יריעות. ארבעים ושלש זה כמות הפסוקים עבור שירת האזינו. מעניין שהמדרש יצא מגדרו כדי לציין את מספר השנים המדויק.
במובן מסוים, זו היתה תקופה של שמחה יחסית שכן הארון הועבר לבסוף לירושלים. זה היה רחוק מהמצב של ארץ פלישתים אבל עדיין נראה שיש לו היבט של שבריריות ועת צרה בגלל שהוא שוכן ביריעות ולא במקום המנוחה האחרון שלו. האם אפשר לראות בזה מקביל להאזינו שנמצא כמעט בסיום התורה אבל לא ממש שם?
- שורש ליריעות בדומה למשהו רעוע - עת צרה - הגנה אלוקית
תהיתי האם חלק הרע מן השורש של יריעה היה קשור לרעיון של רעוע או רועד ומזכיר עת צרה. אמנם בשום פנים ואופן זה מוסכם לכל, אך יש לכך תמיכה בספר תרגומנא מאת ר' דוד גולומב:
תרגומנא על במדבר ד:לו (עמ' עו,עז בהערה לט)כי כל עצמו של יריעה חרדת ורעע כי על כן (חבקוק ג:ז) "ירגזון יריעות...מדין"
ובאופן מעניין, הוא מצביע על הקשר שלנו לתרועה עם אותו שורש ומתבונן שאצל אהלות ויריעות יש מושג של לשון תקיעה ולשון תרועה.
- שירה לפני הארון
הרד"ק בספר שמואל וגם בדברי הימים מדגיש המושג של שירה לפני הארון:
(שמואל ב:כג:א) "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים...וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" - על הזמירות שעשה בספר תהלים שהיו משוררים ומזמרים הלוים בהם לפני הארון ובבית המקדש(דברי הימים א:טז:ח) הודו לה' קראו בשמו. זה המזמור שוררו אותו היום לפני הארון.
וגם ראה:
בראשית רבה נ״ד:ד׳ (לגבי שירת הפרות)(שמואל א:ו:יב) "וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ"…….רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר (תהלים קה:א): הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ.פירוש מהרז״ו ד"ה ר"א אמר הודו לה'. שמזמור זה אמר דוד והלוים לפני הארון וזה ג"כ "וישרנה (הפרות) אצל ארון" שאמרו שירת הארון "דרשו ה' ועוזו".
- "מחזיקי ספר" של פסוקי דזמרה - הדגשת עבר, הדגשת עתיד
האם יש להם משמעות עמוקה ומשכנעת מאחורי כל קווי הדמיון לעיל הקושרים את שירת האזינו לשירת הודו?
ראינו את דברי הספר האשכול למעלה המסבירים כיצד יש לומר הודו בתחילת פסוקי דזמרה. ראינו את דברי הרמב"ם שמזכיר את שירת האזינו כדרך חלופי יחד עם שירת הים לסיום פסוקי דזמרה.
אולי בעוד שהודו מדגיש בעבר באירועי הארון לקראת הנחתו בבית המקדש, בעוד ששרוי בצרות, אז האזינו מדגיש בעתיד - התוכנית והמפה כבר נכתבו, ויש לנו אמונה מלאה בהקב"ה שהתוכניות יתבצעו כאילו זה כבר קרה - לכן סיבה לשירה!
תשואות חן לאנשים הבאים, על מחשבותיהם ורעיונות המועילות שסייעו לי בחיבור הסעיף הזה: הרב יעקב משה שורקין, הרב יהושע שטיינברג, הרב ראובן חיים קליין.
השוואת בראשית לוזאת הברכה - המגיד מראשית אחרית
פרשיות תאומות
לפני שמונה או תשע שנים, כשלא היה basehasefer.com ושם העבודה של מאגר התורני שלי היה TanachDB, התחלתי לשים לב להקבלה בין פרשת בראשית לוזאת הברכה. זה התחיל בכך שבמילה הראשונה בתורה ובמילה האחרונה בתורה, רוב אותיותיהן הן ר,א,ש,י.
נוכחותו של הרש"י הידוע שלהלן גרם את דמיוני לקפוץ:
בראשית ברא - אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ:בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח:כב),וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיה ב:ג).
התחלתי לחקור יותר והתחלתי לשים לב לדמיון במה שהתחלתי לקרוא ל-פרשיות "תאומות", למשל: בראשית\וזאת הברכה, נח\האזינו, לך לך\וילך........כל הדרך לזוג תזריע\מצורע באמצע.
באמת, וזאת הברכה אף פעם לא מקבלת שבת מיוחדת משלה בסדר הקריאות - אפילו בארץ ישראל בשנים כאלה, היא לא נקראת בגלל שבת אלא בגלל שמיני עצרת\שמחת תורה. כששמיני עצרת נופל ביום חמישי, יש לנו אפילו את הרגע החולף בו וזאת הברכה מקבלת את יום תשומת הלב האחד שלו ואז מגיעה שבת ומיד מתחילים בראשית כשוזאת הברכה מתעוממת בזכרון. הרהרתי האם רש"י ישב בזמן הביניים הקצר שבין סוף התורה לתחילתה, וקבל השראה לכתוב את דבריו המפורסמים המחברים בין סוף והתחלה כעין "הדרן".
בימים הראשונים של מאגר שלי ניסיתי לעשות קצת ניתוח באמצעות SQL ולפני כארבע שנים, השקתי את תכונת ה-"משווה טקסטים" - היכולת שלה להקל על מחקר ה"תאומים" היתה אחת הסיבות האישיות שלי להצגת התכונה בנוסף ליתרונות רבים אחרים שהוא מציע. בדוגמאות הבאות, אני לא כולל צילומי מסך של השוואת טקסט כדי לשמור על אורך מאמר זה קצר יותר. רבים מהדמיון וההקבלה הבחנתי בקריאה מדוקדקת. הבנתי שקריאת משהו למפרע יכולה לעזור מכיוון שהמוח פחות מוסח על ידי משמעות המילים ויכול להבחין בתבניות מילים בקלות רבה יותר.
אזהרות:
- יש הרואים את נצבים-וילך כפרשה אחת שלפעמים מתחלקת - לכן יהיו 53 פרשיות אם אומרים כך
- בימי קדם סיים בני ארץ ישראל את קריאת התורה לא אחת לשנה אלא אחת לשלוש שנים או פעמיים בשבע שנים לפי ה"סדרות", ולכן ניתוח שלהלן יחול רק על חלוקת הפרשיות של בני בבל שהעולם כולו ממשיך בהן עד היום.
- יהיה צורך לבצע ניתוח קפדני כדי לתת לזה עוד יותר משמעות כדי לקבוע אם יש נטייה לשיתוף בשימוש במילים בין 27 צירופי פרשיות ה"תאומות" לעומת יותר מ-1400 השוואות אחרות בין פרשה לפרשה שאפשריות.
בואו נחקור איך וזאת הברכה קשורה מאד לבראשית!
- "תורה" ו"ישראל" קשורים ל"בראשית"
לגבי הרש"י שציטטתי לעיל ("בשביל...ראשית"), הדברים הבאים יכולים לשפוך אור.
הפירוש של הרוקח בשלהי וזאת הברכה מופיע להלן:
(יצא לאור ע"י יואל קלוגמאן תשל"ט - תשמ"א, הערות מאת הרה"ג ר' חיים קניבסקי)
בעוד שהמקפים מצביעים על כך שחלקים מכתב היד המקורי של הרוקח לא היו ברורים, מרשימותיו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל עולה הניחוש המושכל הבא לשורות:
החומש מתחיל בראשית ומסיים ישראל ואין ראשית אלא ישראל (ירמיהו ב) "קודש ישראל ראשית", בראשית בגימטריא ישראל בחר בעמים. לכך סיים התורה ישראל, התורה כלולה בישראל.
במקרה, בנוסף לישראל, התורה עצמה ממלא תפקיד גדול בוזאת הברכה. כאשר נחשוב, זה לא מפתיע לפרשת סיום התורה. מלבד ה"תורה צוה לנו משה" המפורסמת והעובדה שכל תחילת הפרשה מדגשת את מתן תורה, יש לנו (דברים לג:י) וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, שהיא הדוגמה היחידה בתנ"ך שבה המילים הללו צמודות זו לזו.
1) הזינו *תור* *ישראל* בשורת החיפוש
2) בחר את חיפוש מתקדם בצד ימין
3) בחר את כרטיסיית מרחקים מתוך אפשרויות החיפוש המתקדם
4) הגדר/החלק את מרחק תיבה-לתיבה ל-0
5) לחץ על כפתור החיפוש
6) צפו בתוצאות - רק פסוק אחד בתנ"ך
- עשר מאמרות
יש לנו בפרקי אבות את השורה - "בעשרה מאמרות נברא העולם" המציין את 10 הפעמים שה' יצר באמצעות אמירה בתחילת פרשת בראשית. אם מסתכלים היטב בוזאת הברכה, נראה הקבלה שהמילה אמר משתמשת ע"י משה 10 פעמים כשהוא מברך את כלל ישראל - למעשה כל הפעמים שזה קורה בפרשה
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה...וַיֹּאמַר, ה' מִסִּינַי בָּא...וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר...וּלְלֵוִי אָמַר...לְבִנְיָמִן אָמַר...וּלְיוֹסֵף אָמַר...וְלִזְבוּלֻן אָמַר...וּלְגָד אָמַר...וּלְדָן אָמַר...וּלְנַפְתָּלִי אָמַר...וּלְאָשֵׁר אָמַר...
- שבע מקבילות בתבניות מילים
בחרתי להלן כמה דוגמאות של קווי דמיון בולטים בין וזאת הברכה לבראשית. זהיתי עוד הרבה אבל לא רציתי שאורך המאמר הזה יצא משליטה.
אם אתה מעוניין בדוגמאות נוספות אנא צור איתי קשר בכתובת taryag.analytics@gmail.com
להלן דוגמאות של לשונות שמופיעים בחומש רק בשני הפרשיות הללו.
קשר מעניין כולל את הפסוק הראשון של כל אחת מהפרשיות. כל אחת מהן מתחילה בדוגמאות היחידות בחומש לתבנית הבאה:
- מילה עם התבנית בר*
- ומאוחר יותר, ביטוי מדויק עם תבנית שתי המילים המדויקת *אלקים את
כאשר אנו מסתכלים בתוצאות, אנו אפילו מבחינים במילה נוספת בר של הברכה שמקבילה עם המילה בראשית בתוצאה האחרת.
המילה עזר מקבלת הדגשה משמעותית בשתי הפרשיות הללו. כשמחפשים מילים שמתחילות בעזר מקבלים רק את התוצאות הבאות. שניים לעזר כנגדו בבראשית ואחד למגן עזרך בוזאת הברכה.
הדוגמא הבאה מעניינת שכן היא מראה את ההבדל שבו קין מנע חסד ורחמים מאחיו שלא כדין לעומת הלויים באירוע של חטא העגל שכראוי מנעו רחמים מאחיהם ובמקומו פעלו אתם במדת הדין.
מאה ועשרים שנה - רציתי להביא את זה אע"פ שהלשון אינו ייחודי לחלוטין לשני הפרשיות השבוע, שכן עדיין בולט וזה ביטוי מדויק. באמת, הדוגמאות בפרשיות השבוע שלנו דומות יותר בכך שהביטוי שלם מכך ששנה עוצר בטעם מפסיק של סוף פסוק או טפחא, בעוד שלדוגמה מ"וילך" יש מהפך שהוא טעם משרת שמחבר למילה הבאה ולכן הביטוי הוא "מאה ועשרים שנה אנכי".
פרקי דרבי אליעזר ל״ב:ד׳משה מנין, שנ׳ לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם. בשגם בגימטריא משה, שהיו חייו מאה ועשרים שנה, שנא׳ והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
אני גם תוהה אם נמצא מושג מקושר שבו בכל מקרה של 120 שנים מצביע לשעון הזמן שאוזל בדין העולם לפני המבול, והדין של שבע האומות לפני כיבוש ארץ ישראל עם הניסים הקשורים בו: בקיעת הירדן, הפלת חומת יריחו, אבני אלגביש וכו'...
ילקוט שמעוניוהיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי.(בראשית טו:טז) ...כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּהרש"י - שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה נִפְרָע מֵאֻמָּה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָהּ
הדמיון הבא כולל תבנית מילה *ל??* אמר כאשר מונח החיפוש הראשון כולל את שמו של אדם ומופיע גם ממש בתחילת פרשת פתוחה/סתומה. התוצאות המעניינות מציעות הבחנה בין קללת אדם לברכת בני ישראל. זה גורם לתהות אם ברכת משה היא מרמזת לתיקון קללת אדם. אם מתייחסים לרעיון 10 מאמרים שהוזכר למעלה, אולי זה מסמל להקמת מעשה הבריאה מחדש בתכליתו המקורי.
1) הזן *ל??* אמר בשורת החיפוש
2) בחר באפשרות חיפוש מתקדם מימין לשורת החיפוש
3) לחץ כדי לבחור את המונח הראשון ברשימת מונחי החיפוש בצד ימין
4) בחר את כרטיסיית מרחקים מתוך אפשרויות החיפוש המתקדם
5) הגדר את המרחק המותר מתחילת פרשת פתוחה/סתומה ל-0
6) בחר את כרטיסיית חלקי דיבור מתוך אפשרויות החיפוש המתקדם
7) בחר שם ושם אדם כדי לציין את סוג האובייקט עבור מונח החיפוש שנבחר
8) לחץ על כפתור החיפוש
9) הצג את התוצאות
שפע כל\לכל בסיום התורה ובסיום של 6 ימי בראשית. ישנם רק שני פסוקים בחומש שתבנית מילה *לכל מופיעה שלש פעמים ואחריה תבנית מילה *ארצ*.
כדי לבצע את החיפוש הזה:
1) הזינו בשורת החיפוש *לכל *ארצ*
2) בחר את הגדרת חיפוש מתקדם מימין לסרגל החיפוש
3) לחץ לבחירת מונח החיפוש הראשון *לכל ברשימת מונחי החיפוש מימין
4) בהגדרת מספר המופעים לכל מונח חיפוש בצד ימין, הגדר אותו ל: >= 3 עבור *לכל
5) לחיצה על כפתור החיפוש מביא שני פסוקים כתוצאות
6) כדי לצפות בפסוקים שמסביב ב-דפדפן התנ"ך, לחץ פעמיים על אחד משני הפסוקים (רק חלונית דפדפן התנ"ך אחד יכול להיות פתוח בפעם אחת, אך לחיצה על החץ הכפול לניווט בפינה העליונה תנווט לקטע של תנ"ך של תוצאת החיפוש הקודמת או הבאה)
בנוסף, רמזים נוספים לכל קיימים בתיאור השבת הראשונה:
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת
הנוכחות של לשון זה בסוף וזאת הברכה מעידה אולי על כך שהשלמה הסופית של מעשה בראשית מתרחשת עם סיום התורה.
לתבנית מילה האחרונה בין וזאת הברכה לבראשית, אנו בוחנים את הפסוק הסופי של כל פרשה. התבנית *עיני מופיעה לקראת הסוף של שניהם. בבייס-הספר נוכל לבחון את המרחק של מונח חיפוש מהקצוות של פסוקים, פרשיות פתוחה/סתומה וספרים. כעת, זה לא ניתן להבדיל אם סוף\ראש פרשה הוא פתוחה או סתומה.
1) הזן *עיני בסרגל החיפוש
2) בחר את הגדרות חיפוש מתקדם מימין לסרגל החיפוש
3) בחר את כרטיסיית מרחקים מתוך אפשרויות החיפוש המתקדם
4) הגדר את המרחק המותר מסוף פרשה פתוחה/סתומה להיות <= 2
5) לחץ על כפתור החיפוש והצג את התוצאות
בעוד אנו רואים שש תוצאות חיפוש, רק שלש מהן מתרחשות בסוף פרשת השבוע ורק השתים שלנו מסתיימות בתחנה גדולה של פרשה פתוחה או סוף ספר.
אולי ההקבלה בין "בעיני ה'" ל"לעיני כל ישראל" מדגישה את מה ששמנו לב קודם לגבי המילים הראשונות והאחרונות של התורה ומשמשת ליצירת כריכה מיוחדת של בני ישראל בתור עם ה'.
עוד דבר אחד כדי ליחד את שני חלקי המאמר
התורה מתחילה: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. השילוב של השמים...הארץ הזכיר לי מיד לשון כזה בהאזינו. רצף המילים הזה מתרחש בפסוקים רבים בתנ"ך, אבל רציתי לחפש כדי לראות אם שיתוף כלשהו סביב למילים הללו קושר את האזינו עם הודו. מצאתי את הדבר הבא שבו המילה אמר (מאפשרת קידומיות וסופיות) אחרי הארץ. יש רק שני פסוקים כמו זה בתנ"ך:
