בס"ד
מוצאי חנוכה, ג' טבת, תשפ"ו
עם סיום ימי חנוכה, ברצוני להביע מחשבות פרידה שילוו אותנו את החורף, בהשראת קריאת התורה של "זאת חנוכה" אתמול בבוקר.
החיפוש לשמן
עוד לפני שנגיע לסוגיא המפורסמת בגמרא שבת של מאי חנוכה, עלינו לזכור שחנוכה מוזכרת לפחות שש פעמים בש"ס משניות ובאופן בולט כשמתארים את קריאת התורה לחג:
מגילה ג:ו - בחנכה (קריאת התורה היא) בנשיאים (במדבר ז)
באופן מתאים בקריאה של יום הראשון, אנו רואים:
(במדבר ז:י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קׇרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ
...ולנוכח סוף הקריאה של יום השמיני, אנו רואים את השורות המפורסמות:
(במדבר ז:פד-פח) זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל…….זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ
החיוב העיקרי הוא לקרוא רק את הקטע של הנשיאים - מפרק ז ועד סוף פרשת נשא עם הנושא שלו חנוכת המזבח, בעוד שהמנהג המקובלת ביום האחרון היא להוסיף את תחילת בהעלתך כדי לרמוז לנס של הפך השמן. יש גם את המנהג ביום הראשון של הוספת הסעיף שלפני הנשיאים עם ברכת כהנים כדי לרמוז לתפקידם של הכהנים בנס חנוכה.
בתחילת חנוכה התחלתי לתהות האם משהו ברעיון הדלקת הנרות המוזכר בתחילת "בהעלתך" ובנס של "פך השמן" באמת מורגש בגוף הקריאה של חנוכה בפרשת נשיאים.
התחלתי לחפש לרמזים לשמן בקריאת התורה שלנו וראיתי שזה מוזכר כמעורב עם סולת כל שנים עשר הימים של הנשיאים החל מ:
(במדבר ז:יג) וְקׇרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה
...וחוזר על עצמו עוד אחד עשרה פעמים, אך לא כאשר שנים עשרה הפעמים מסוכמות בסוף. זה שונה מהקטורת בתוך כפות הזהב אשר מוזכרת שנים עשרה פעמים קודם לכן וגם היא כלולה בסיכום בסוף.
(במדבר ז:פו) שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כׇּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה
הנצי"ב על אותם פסוקים מעלה את השאלה הזו ממש ומציע תשובה:
העמק דבר - ד"ה שלשים ומאה וגו׳. ולא כתיב שהיו מלאים סולת כמו בסמוך בכפות זהב משום דלא חזר המקרא למנות אלא מה שבא בחידוש ללמדנו שהיה קרבן ציבור דכל ישראל. והמנחה לא היה חידוש. משא״כ הכלים שנעשו בזה כלי שרת שבאין דווקא משל צבור. מלאת קטרת. זה בא בחידוש קטרת זרה על מזבח החיצון. ומשום שהיה קרבן ציבור.
ובכל זאת, אחרי כל החזרה, מרגיש כאילו משהו חסר וזה השאיר אותי תוהה.
התחלתי לחשוב איך המילה "שמן" משמשת כחלק מתהליך חינוך לדברים רבים, וייתכן שהיא קשורה להתעקשותם של החשמונאים על פך שמן טהור כדי להדליק ולחנך את המנורה - ראו את המשנה הבאה:
מנחות ד:ד - …..שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת, וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם
שמן בתוך קרבנות של חינוך
הביטוי בלול בשמן מופיע פעמים רבים בחומש ובשום מקום אחר בתנ"ך.
מעניין שהפעם הראשונה שזה מוזכר בתורה היא כשהעניין של המילואים לחנך את הכהנים מוזכר בחלק השני של פרשת תצוה:
(שמות כט:ב) וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם
הוא משומש גם לחנוכת המשכן ביום השמיני של מילואים בתחילת פרשת שמיני:
(ויקרא ט:ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם
...ושוב כמובן, באופן החוזר ונשנה כפי שראינו עבור קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח.
שמן המשחה לחינוך
אנו מודיעים לראשונה על רעיון של שמן המשחה בתחילת פרשת תרומה כאשר החומרים שייתרם למשכן מוזכרים:
(שמות כה:ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים
לאחר מכן אנו רואים אותו בשימוש עבור חנוכתם של הכהנים, המשכן וכלי המשכן:
- (שמות כט:ז) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ
- (שמות כט:כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ
- (שמות מ:ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ. וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ……וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי. וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב ….וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי…..
- (ויקרא ח:ב) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת
- (ויקרא ח:י) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם
- (ויקרא ח:יב) וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ
- (ויקרא ח:ל) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ
שמן בנרות במסגרת חינוך
בנוסף לדוגמה שהובאה לעיל בנוגע להדלקת המנורה בערב המשפיעה על תחילת השימוש בכלי המנורה, אנו רואים הדלקת מנורה המשפיעה על תחילת הכהונה עצמה. הפעם הראשונה בחומש שאנו שומעים על בחירת אהרן ובניו לכהונה היא בתחילת פרשת תצוה עם הענין של העלת נר תמיד עם לקיחת שמן:
(שמות כז:כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן
שמן ב"מנחת חינוך"
התיאור של תהליך מילואים המוכר לנו כ"מנחת חינוך" מוזכר בויקרא סמוך לתחילת פרשת צו:
(ויקרא ו:יג) זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד …..עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'
מסעיף זה, חז"ל דורשים שכאשר כהן עומד לעשות עבודה במקדש בפעם הראשונה, הוא מחויב להביא קרבן מנחה מיוחד שאנו מכירים כיום כ"מנחת חינוך" (שאחר כך משפיע על שם הספר המפורסם הנושא את השם הזה).
מאיפה הגיע הביטוי הזה, הדומה ל"חנוכה"?
קודם כל, ראה רש"י על בראשית יד:יד לגבי לשון "חינוך" של התחלה ושימו לב איך זה קשור לנושאים שלנו:
(בראשית יד:יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן
- רש"י ד"ה חניכיו. …..זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד בָּהּ, וְכֵן חֲנֹךְ לַנַּעַר (משלי כב), חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ (במדבר ז), חֲנֻכַּת הַבַּיִת
ראוי לציין גם מה שאנו רואים כשמחפשים בתנ"ך לשורש "חנך", שהעיר הראשונה בעולם נקראה חנוך - שנבנתה על ידי קין ונקראה על שם בנו. מעין חינוך אך לאו דווקא למטרות קדושות:
(בראשית ד:יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ
ההגדרה העיקרית של התחייבות ממשית לכהנים להקריב מנחה מיוחדת בנפרד כאשר מתחילים עבודת המקדש בפעם הראשונה מופיעה לראשונה ב: א) תוספתות בשקלים, חגיגה וסנהדרין ב) ספרא בפרשת צו (ויקרא ו:יב,יג) ג) ברייתא בירושלמי שקלים ז:ג. כאן עדיין לא הוצג המונח "חינוך":
- תוספתא שקלים ג:טז - כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא א"כ הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו.
- ספרא צו פרשה ג:ג - כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו.
- ברייתא ירושלמי שקלים ז:ג - …..דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עִשָּׁרוֹן מְקַדֵּשׁ. כְּשֶׁהַכֹּהֵן מִתְקָּרֵב תְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה מֵבִיא עֲשִׁירִית שֶׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְיָדוֹ.
אנו רואים את הביטוי "חינוך" מוצג בתהליך זה בגמרות הבאות:
- ירושלמי שקלים ז:ג (המשך) - …..רִבִּי מָנָא בָעֵי מֵימַר. בּוֹ בַיּוֹם נִתְקָרֵב כַּתְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה. בּוֹ בַיּוֹם נִתְמַנֶּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא שְׁתַּיִם. אַחַת לְחִינּוּכוֹ וְאָחַת לְחוֹבַת הַיּוֹם.
- גמ' מנחות עח. - אֶלָּא מַקִּישׁ חִינּוּכוֹ לְהִמָּשְׁחוֹ: מָה הִמָּשְׁחוֹ רְבוּכָה, אַף חִינּוּכוֹ רְבוּכָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: כֹּהֵן גָּדוֹל הַמִּתְקָרֵב לַעֲבוֹדָה צָרִיךְ שְׁתֵּי עֶשְׂרוֹנוֹת הָאֵיפָה, אַחַת לְהִמָּשְׁחוֹ, וְאַחַת לְחִינּוּכוֹ.
- רש"י - מקיש חינוכו - דכהן הדיוט להמשחו (היינו רבוכה) וחינוכו הוא המילואים שלו אלמא דבמילואים הוי רבוכה דכהן הדיוט מביא חביתין [היינו רבוכה] ביום חינוכו לעבודה וכהן גדול בכל יום: ואחד לחינוכו - בשביל שנתחנך היום לעבודת כהן [גדול]
לבסוף, הפעם הראשונה שראיתי הופעה של הביטוי "מנחת חינוך" היא במשנת תורה של הרמב"ם:
הלכות מעשה הקרבנות יב:ד - וְתֵשַׁע מִנְחוֹת הַיָּחִיד וְכֻלָּן קְרֵבִין לַמִּזְבֵּחַ וְאֵלּוּ הֵן. ……הַמִּנְחָה שֶׁמַּקְרִיב כָּל כֹּהֵן תְּחִלָּה כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַעֲבוֹדָה שֶׁמַּקְרִיב אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחַת חִנּוּךְ. ……
אז נראה שזמן רב לפני הנס של הפך שמן, יש לנו מקרים שבהם שמן משתתף בתפקידים חשובים בתהליך "חנוכה".
עכשיו לחזור לשמן ה"חסר" בסיכומו של קריאת "זאת חנוכה"
במהלך הקריאה של "זאת חנוכה" אתמול בבוקר שמתי לב שהמילה שנים בסעיף הסיכומים מכילה את כל האותיות שנמצאות בשמן.
אז חיפשתי למילים המכילות כל אנגרמה של ש,מ,ן ומצאתי שפרשת נשא מכילה הכי הרבה מופעים כאלה בתורה עם 62. בין המילים הללו אנו מוצאים: המשכן, הנשאים, הנשיאים, הראשנים, מנשה, שמעון, שניהם, שנים. אז עצם שם הקטע שאנו מחוייבים לקרוא בחנוכה כולל את האנגרמה. הערה מעניינת נוספת היא שנשיא מנשה הגיע לתורו ביום השמיני.
מסתבר גם שכאשר מחפשים למופעים של השורש "שמן" עצמו, שיש ל"נשא" הכמות הגבוהה מכל הפרשיות עם 20. מילים עם שורש "שמן" המופיעות בנשא הן: בשמן, השמיני, ושמנים, שמן, שמנת. לציין שבנוסף לשמן, יש לנו מילים המתייחסות לשמונה שכמובן קשורה מאוד לחנוכה.
למען ההגינות, מאחר שזוהי הפרשה הארוכה ביותר בתורה, איזנתי את הדברים באמצעות מסד הנתונים הפנימי שלי כדי לחפש מופעים לפי מילה, המחולקים לפי כל פרשיות השבוע.
אפילו בהתחשב בכל זאת, אם בוחנים את אחוזי ההופעות המתקבלים למילה בכל פרשה, פרשת נשא נמצאת במקום השני בשורש למילה (פרשת מצורע היא הראשונה) וגם במקום השני באנגרמות למילה (פרשת פינחס היא הראשונה). כמו כן, יש לזכור שרוב ההופעות הללו מרוכזות בחלק של הנשיאים.
ראו את תוצאות חיפוש האנגרמות הבאות ואת הטבלה הבאה המחולקת לפי פרשיות השבוע:
זה הוביל אותי לחפש מקרים שבהם מילים כאלה חוזרות על עצמן באותו פסוק מספר פעמים. המספר הגדול ביותר של הופעות בפסוק אחד הוא ארבע פעמים וזה קורה בחמשת הפסוקים הבאים - אחד מהם בפרשת הנשיאים ושניים אחרים מופיעים באופן לא מפתיע בפרשיות אחרות עם שיעורים גבוהים של שמן כמו "מצורע" ו"פינחס" עקב הקרבנות בפרשיות אלו. מקרה זה ב"נשא" מתרחש במיוחד בקטע הסיכום בסוף, שחסר בו המילה "שמן" עצמה, והוא כלל את המילה שנים שמשכה את תשומת ליבי - אולי רמז למשהו?
שימו לב גם לקשר אפשרי בין חנוכה לפורים (אלא אם כן אתם חושבים שכל הקטע הזה הוא בסך הכל פורים-תורה :-) ) עם הופעה אחת במגילת אסתר, אבל אשאיר את זה ליום אחר.
חג של שמיניות
הזכרתי למעלה שהשורש "שמן" מזין להמספר שמונה, שקשור כמובן לחנוכה. הנה קצת כיף עם שמיניות וקצת חומר למחשבה.
ישנם רק ארבעה פסוקים בתנ"ך בעלי גימטריה של 1000. שלושה מהם אנו קוראים בכל יום במהלך כל שמונת ימי החנוכה, כאשר שני פסקים חוזרים מופיעים בתהלים קטז להלל ואחד מופיע (תהלים ל) במזמור שיר חנכת הבית לדוד לשיר של יום של חנוכה:
- (תהלים ל:ט) אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן
- (תהלים נט:יח) עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי
- (תהלים קטז:יד) נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּוֹ
- (תהלים קטז:יח) נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּוֹ
הגימטריה של המילה עבור 1000 (אלף) היא 111, ואם תכפילו את זה ב-8 ימים תקבלו 888.
מעניין לציין שהמילה פתחת, עצמה עם גימטריה שוה 888, ממלאת תפקיד משמעותי לא רחוק משלושת הפסוקים הללו, שבהם הקב"ה מתחנן לשחרר את האבל משקיו ואת האסיר/המשועבד מכבליו:
- (תהלים ל:יב) הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה
- (תהלים קטז:טז) אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי
חוץ מזה, שתי הפעמים היחידות האחרות שבהן מילה עם איות זה מופיעה בתנ"ך קשורות גם הן לנושא "חנוכה". חנוכת הבית של בית המקדש הראשון בזמנו של שלמה, שם הוא מבקש מהקב"ה לפתוח את עיניו לתפילות שלנו:
- (מלכים א ח:כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
- (מלכים א ח:נב) לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קׇרְאָם אֵלֶיךָ
:כמובן, אנו מוצאים גם נוסח חנוכה הקשור לאירוע זה בחשבונות במלכים ובדברי הימים:
- (מלכים א ח:סג) וַיִּזְבַּ֣ח שְׁלֹמֹ֗ה אֵ֣ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אֲשֶׁ֣ר זָבַ֣ח לַה֒' בָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת בֵּ֣ית ה֔' הַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל
- (דברי הימים ב ז:ה) וַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֮ אֶת זֶ֣בַח הַבָּקָר֒ עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל הָעָֽם
- (דברי הימים ב ז:ט) וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים
אם נחזור ללשון עין, נמצא אותו גם קרוב למילה המציינת פתח בהפטרה של שבת חנוכה:
(זכריה ג:ט) כִּ֣י הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ ה֣' צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד
קשר נוסף של 888 לתקופה זו של השנה הוא שבתחילת פרשת מקץ עצמה הוא מכיל את החלומות של פרעה ורמזים מרומזים שלו לנושאים רבים ביד מעטים. על אשר חז"ל מפרש את הפסוק בברכת יוסף של בן פרת יוסף באופן שרבינו בחיי מפרש בצורה הברורה ביותר כאילו הפסוק נועד לומר "בין פרות יוסף" שיוסף הבין את המשמעות מאחורי שבע הפרות הרזות הבולעות את שבע הפרות השמנות. יוצא שהגימטריה של בן פרת יוסף היא 888.
