Monday, December 14, 2020

חנוכה תשפ"א: מאדם הראשון עד זרובבל ועדכון לאתר בייס-הספר www.basehasefer.com !

בס"ד
 
אור ליום רביעי לחג אורים, תשפ"א
 
לקראת תחרות של ספריא בקיץ תש"פ הוספנו תכונה חדשה: אילן יוחסין תנ"כי תלת-ממדי.  לפני כמה שבועות, קבלנו הבשורה שפרויקט שלנו קבל אזכור מכובד שרואים כאן (רשימה רביעית מן האחרונה):
https://www.sefaria.org/powered-by-sefaria-contest-2020
 
למטה ננסה לפתח דבר תורה בהשראת בייס-הספר בקשר לאדם הראשון וזרובבל וחנוכה, אבל נתחיל בהדגמת תכונה החדשה.
 
סרטונים שמדגימים איך שהכלי מנפיש נתיב היחוס ההכי קצר בין אדם הראשון לזרובבל נמצאים ב:
https://www.youtube.com/channel/UC-fxXytYTbdbZg5ky5kFw1g
 
איך לבצע תצוגה כזאת מעצמכם דרך בייס-הספר?
1) טען את האתר לדפדפן האינטרנט שלך
2) לחץ על סמל התפריט הראשי בפינה הימינית העליונה של המסך
3) בחר האפשרות אילן יוחסין תנ"כי כמפורט להלן:






לאחר שנפתח חלון הקופץ שנוצר, ניתן להשתמש באחד מהאייקונים בפינה העליונה כדי למקסם את הגודל קודם השימוש בעכבר לנווט באילן בחלל התלת ממדי.



 
עזרה נוספת לשימוש בתכונה זמינה בתיבה גלילה בצד ימין של המסך.

הדיאגרמה התלת-ממדית המאוד אינטראקטיבית של דמויות מקודדות בצבע המוזכרות בתנ"ך, מתקדמת בציר זמן מלמעלה למטה מאדם וחוה ומחברת אנשים יחד במקום שיש יחסי משפחה.














מציאת נתיב ההכי קצר מאדם הראשון לזרובבל
1) בחר האיש המקור (אדם) ע"י לחיצה בדיאגרמה על צומת שלו או ע"י בחירת שמו מהרשימה הנפתחת (למעלה)







2) לחץ למעלה באייקן כזה (חפש ליחס)




ועכשיו יופיע חלון קופץ כזה:

3) בחר האיש היעד (זרבבל) ע"י לחיצה בדיאגרמה על צומת שלו או ע"י בחירת שמו מהרשימה הנפתחת בחלון החדש

כעת הנתיב בין אדם לזרבבל יודגש בדיאגרמה
 
הנפשת הנתיב
לחץ על כפתור ההפעלה בתחתית החלון כדי להשיק אנימציה נחמדה מאוד של הנתיב הנבחר למעלה, וזהו!
זה יכול ליבצע עם כל שני אנשים נבחרים כל זמן שקיים להם נתיב יחס שמוגדר בדיאגרמה.











מאדם הראשון עד זרובבל...וחנוכה

האם יש סיבה מדוע דוקא מערכת היחסים הזו נבחרה לתצוגה? בטח!

זרובבל הוא אחד מהדמויות האחרונות שהוזכרו בתנ"ך והוא מעניין במיוחד שכן ניתן לשאוב לשושלתו הבלתי פוסקת לא רק לדוד המלך אלא אפילו לכל האורך עד אדם הראשון - הכל ממקורות בתנ"ך, מה שהופך את הנתיב הזה לאחד הארוכים ביותר אם לא הארוך ביותר. הנתיב המוצג כאן אינו עוקב באופן מלא אחר מסלול מאב לבן ומאפשר שימוש ביחסים ע"י נישואין. אולי הגדרה עתידית תיתן אפשרות להגדיר סוגי יחס המקובלים.
 
אבל בתקופה זו של השנה, זרובבל מעניין במיוחד משום הקשר בינו לחנוכה.
 
זרובבל היה מנהיג היהודים כשהגיע הזמן לחזור לארץ ולבנות את בית המקדש השני. בכל שנה אנו שרים את המילים "קץ בבל זרבבל" בתוך פיוט מעוז צור בהדלקת נרות חנוכה. בכל שנה, בשבת חנוכה, אנו קוראים את ההפטרה מספר זכריה. זרובבל ממלא תפקיד משמעותי בהפטרה ההיא והוא מוזכר בשיאו ובסיומו בקשר לנושא עיקרי של חנוכה של - "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" שהמקור האמיתי לניצחונותינו אינו מושג של חוזק ותוקף אלא באמצעות עקוב אחר דברו ורוחו של ה'. בסמוך לקטע שקוראים להפטרה, זכריה הנביא מתאר את זרובבל כמי שהניח את אבן היסוד של בית המקדש השני במו ידיו. מתי בדיוק זה קרה? אנו מגלים מספר חגי שמזכיר את התאריך - יום כ"ד לחודש התשיעי (כסליו) - במובן מסוים, זה סולל את הדרך לחגיגה העתידית של ניצחון חנוכה שתתרחש ביום כ"ה.
 
האם קיים איזה קשר או דמיון מיוחד בין אדם הראשון לזרובבל?
באבות דרבי נתן (ב:ה) ובילקוט שמעוני, נכללים שניהם ברשימה של אלה שהיו נולדים מהול.
 
במדרש שאינו כ"כ מוכר, פירקא דרבינו הקדוש ו:כח, (במקביל לרשימה דומה אך שונה בגמ' סוטה י.) מוזכר שהיו ששה גברים שהיו בעלי תכונה גופנית דומה לאדם הראשון, ואז מוסיף "ויש אומרים, אף זרובבל בקולו" שלכאורה מכוון לקול שהם הוציאו מגרונם. אך במחשבה שנייה, אם נבחן פסוקים היכן נמצא המונח "קול" בקשר לאדם ובקשר לזרובבל, יש לנו את הדמיון המוזר הבא של שניהם:

(כאן אנו מציגים תכונה חדשה נוספת. היכולת לציין עד כמה מדויק או מעורפל יש לפרש את מונחי החיפוש. ראה את המחוון החדש שמופיע בפינה הימנית העליונה כאן. אם תגרור זאת למיקום אחד לפני שמאלה קיצונית, אמור למנוע החיפוש לכלול כל מילה שמכילה את האותיות האלה בסדר כאילו הקלדת כוכבית עם תווים כלליים לפני ואחרי כל אות. בדוגמה שלנו, במקום להקליד *ש*מ*ע*, אפשר פשוט להקליד שמע. בתוך כרטיסיית "חלקי דיבור" בחיפוש מתקדם, ניתן לעקוף את הגדרת מדויקת/מעורפלת לכל מילה)




 
1) לשון שמיעה בתיבה ראשונה של הפסוקים
2) ואחריו ביטוי בלשון: קול ה' אלקים
3) ואחריו לשון יראה ולכל הפחות מילה שבמשמעותה יש יראה – ויתחבא – והראיה בדברי אדם הבאים בקרוב: "ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא"
4) ואחריו הבטוי המדויק "מפני ה'"
 
והשוואה כזאת (אפילו בלי #3) נמצאת בתנ"ך רק בשני המקרים האלו.
 
ניתן לומר שהצד השוה בין שתי ה"קולות" הוא מוסר כנגד מעילה או פגיעה בנכסי שמים.
 
בעץ הדעת:
בספר חנוכת התורה (פ' בראשית סימן ה) שהוא ליקוט מאמרי רבי העשיל מקראקא מובא: "ונוכל לפרש דהנה איתא במפרשים דאחרי אשר לא הורשה לו לאכול מהעץ הדעת הוה ליה כאילן של הקדש".  וגם מוצאים מושג כזה בשל"ה פ' נשא ובספר באר מים חיים (בראשית, ב:טז) מאת רבי חיים טשערנאוויצער.
 
ובנבואה דחגי בקשר לזרובבל:
בתחילת נבואת חגי שהובאת למעלה, יש: (חגי א:ד) "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב"
בתרגום יונתן ובמפרשים, מבארים ש"ספונים" = טמון בעץ, ויש כזה בספר מלכים בבנין בית ראשון. אז הטענה נגד כלל ישראל היה שהקב"ה ברך אותנו בעצים והם השתמשו בהם תחילה לצורכי עצמם ולא לצורכי שמים בעבור בנין המקדש.
 
משום כך, נגזרו עליהם: (א:ו) "זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה" שמזכיר לנו קללת אדם (בראשית ג:יח) "וקוץ ודרדר תצמיח לך".

והתקנה לכך הוא (חגי א:ח) "והבאתם עץ ובנו הבית" שנהיה ע"י זרובבל. 
 
אז בשתי הקולות נמצא שמיעת קול ה' אלקים שגורמת ליראה מפני ה' משום השתמשות בעץ בדרך לא הגון, שהעץ היה מיועד לשמים.
 
ומעניין שלפ"י ר"ן על הרי"ף (ריש פרק במה מדליקין), האיסור להשתמש בנרות חנוכה נובע מהאיסור להשתמש במנורת המקדש כיון שחובת נרות חנוכה בא מהנס שנעשה במנורת המקדש. אז לפי זה מובן "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד" תלוי בענין קדושת מנורת המקדש. ענין פגיעה בקדושה זו, אם אינו ממש מעילה מן ההקדש (פסחים כו. "קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא") עדיין  נראה שיש בו איסור הנאה מן ההקדש שקשור למעילה.
 
כשיורדים לעומק המוסר הבא מאת קול ה' אלקים כאן נוכל להפיק אזהרה נגד השקפת "גשמיות לשם גשמיות". ה' מברך אותנו בחפצים גשמיים.  לפעמים אנו מוזהרים במפורש שחלק מהם מוקדשים מאלהם לצורכי גבוה ולפעמים זה אינו מפורש אבל זה מה שה' דורש ומצפה מאתנו.  רק לעולם, עיקר תשמיש בגשמיות צריך להיות לצורכי שמים.
 
וקל לחזור לענין חנוכה משום כך.
מעניין שהפתגם המפורסם שמתגלם לתרבות יון - "eat drink and be merry for tomorrow we die" מבוסס על פסוק בישעיה כשהנביא דוקא מתנגד למושג הזה – (ישעיה כב:יג) "....אכול ושתו כי מחר נמות". גשמיות לשם גשמיות.  בפסוק הבא, הנביא מזהיר שהעונש לזה הוא "...אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון...".  איפה לשון תמותון מופיע אחרת בתנ"ך? הלא הוא רק בקשר לחטא האכילה מעץ הדעת: (לגבי הפסוק בתהלים שדוקא מצביע לאדם הראשון, ראה שמות רבה ל״ב:א ובמדבר רבה ט״ז:כ״ד)













אם עומדים על איזה השקפה מביא בן אדם לתרבות והנהגה של גשמיות לשם גשמיות, אינו רחוק לומר שזה בא ממחשבות (דברים ח:יב) פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת.....ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".  התקנה לזה היא להתרכז במושג שנזכר בסיום ההפטרה "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" שמסומל ע"י נס חנוכה שבמנורת המקדש ובנרות הללו שאנו מדליקים.