The Four Parshios of Adar and How They Connect to Purim, Yosef and Tefillin

בס"ד
 
אור ליום ששי, כח אדר, תשפ"א

Contents

• Preface
• Background of the Origins and Reasons for the Four Parshios
• Four Distinct Themes or a Single Unifying Theme?
• Commonalities and Connections Within the Four Parshios
• Connections Between the Four Parshios and קריאות of Purim: מגילת אסתר and ויבא עמלק
• A Backdrop: Connections to Yosef
• Another Twist: The Kesher to Tefillin
• How Base Hasefer Helped Here
• Conclusion
• Extras
• Postscript

Preface

 

This entry is not merely עניינא דיומא as we near the completion of the four parshios, but also in memory of my great-grandfather, Rav Yaakov Eskolsky zt”l, whose 90^th yahrzeit occurred on the first day of Rosh Chodesh Adar as we approached פרשת שקלים.  I named my organization Taryag Analytics as a nod to his legacy and his Sefer Taryag Mitzvos.  More on this connection in the Postscript.

 

 

Table of Contents
Background of the Origins and Reasons for the Four Parshios

 

We are introduced to the four parshios in the Mishna in מגילה ג:ד with the following words:

 

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר. בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה. בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן.

 

While we first encounter this in a Mishna, it is stated in many sources in the ראשונים and אחרונים that while Moshe established the essential obligation for קריאת התורה on Shabbos, Ezra established the content of the סדר הקריאות.  According to this, the four parshios were already in place significantly before the arrival of the תנאים (see ברכות יג. תוס' ד"ה בלשון הקדש נאמרה, ט"ז או"ח תרפ"ה סק"ב, ב"ח שם סק"א).

 

In תוספתא מגילה ג:א,ב the haftaros for each parsha are specified:

ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין פ' שקלים ומפטירין (מלכים ב י״ב:ח׳) פ' שקלים שביהוידע הכהן איזו היא שבת ראשונה כל שר"ח אדר חל להיות בתוכה אפילו בע"ש. בשניה זכור ומפטירין (שמואל א ט״ו:ב׳) כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. איזו היא שבת שניה כל [שפורים חל] להיות בתוכה ואפילו בע"ש. בשלישית פרה אדומה ומפטירין (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריו. רביעית החודש הזה לכם ראש חדשים ומפטירין (יחזקאל מ״ה:י״ח) כה אמר ה' בראשון באחד לחודש.....

 

The Mishna and Tosefta present these halachos as a fact of life without much background. We are still unaware of the reasons for establishing the seder of four parshios.

 

Reasons for reading Parshas Shekalim

 

When examining the Mishna at the very beginning of מסכת שקלים, we do begin to get a sense that the obligation to read Parshas Shekalim at the beginning of Adar has to do with the following halacha: 

בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין.....

 

The Yerushalmi at the beginning of שקלים examines why a declaration to bring shekalim must occur at Rosh Chodesh Adar:

 

ולמה באחד באדר, כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. רבי שמואל בר רב יצחק: תרומת הלשכה כתחלתה דכתיב (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי, רבי יאשיה בשם כהנא: נאמר כאן (במדבר כח) חדשי ונאמר להלן (שמות יב) חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן.

 

So קרבנות ציבור offered once Nisan begins need to be purchased from the new collection of shekalim and people need to be notified a month in advance.

 

We still haven’t discussed the specifics and reasons for obligating an actual קריאת התורה having to do with shekalim.  The Yerushalmi and the Bavli take two different approaches when commenting on our Mishna in מגילה.

 

The Yerushalmi states that the need to read Parshas Shekalim as an actual קריאת התורה near Rosh Chodesh Adar is Purim-based:

ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש: צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל. אמר מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו רשע לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים

 

In addition to deriving the need to announce shekalim as a preparation for Nisan in a slightly different way from the Yerushalmi in שקלים, the Bavli implies that this announcement must involve an actual קריאת התורה which is Nisan-based:

 

אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה, דאמר קרא (במדבר כח:יד) "זאת עולת חודש בחדשו". אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש

 

Within the Bavli there’s even a מחלוקת as to the content of Parshas Shekalim.  Rav says to read the parsha of צו את בני .....את קרבני לחמי that we read on Rosh Chodesh, and Shmuel says to read כי תשא which receives the ultimate psak.

 

Reasons for reading Parshas Zachor

 

There are two parshios in the Torah that begin with the word זכור: the first being “זכור את יום השבת לקדשו” and the second being the one we read which deals with Amalek.  The mere mention of Zachor סתם in our Mishna without clarification seems to indicate that the need to read the parsha about Amalek was assumed to be common knowledge.  After all, it was the קריאה with the most deeply rooted חיוב and could have pre-dated the establishment of the four parshios of Adar as a group.

 

There does seem to be a consensus that Zachor is מן התורה and even had we not known about the four parshios, it should be read around Purim.  We know about the connection of Purim with Amalek due to the description of Haman as an אגגי where חז"ל make a connection between he and the king of Amalek and their nature of trying to obliterate the Jews at a moment of weakness.

 

The only hint in the Gemara that actually states a reason for the timing of Parshas Zachor is the statement of Rav (more clearly expanded in the Yerushalmi):

אמר רב (אסתר ט׳:כ״ח) "והימים האלה נזכרים ונעשים" שתהא הזכרתן קודם לעשייתן

Implying that a קריאה of remembering and mentioning what Amalek did should be performed prior to the celebration of Purim and the קריאת המגילה where we read about an action of מחיית עמלק.

 

Para and HaChodesh

 

There seems to be a general sense that Para could be מן התורה.  Parshas HaChodesh according to most has no such presumption.

 

For each of them, sources in Shas leave us with not much in terms of specific hints as to why we read these now.

 

By the time of the early ראשונים, we have a more concrete and complete list as to the background of the קריאות in the following statements in Rashi and the Machzor Vitry:

 

רש"י על מגילה כט.

ד"ה קורין בפרשת שקלים - להודיע שיביאו שקליהן באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא

ד"ה ומפסיקין לשבת הבאה - ......שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן

ד"ה פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה

ד"ה ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח. ובש"ס ירושלמי גרסינן אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל:

 

מחזור ויטרי

ולמה קורין פרשת שקלים בראש חדש אדר. שזמן שקלים בראש חדש הוא כמו ששנינו בריש שקלים. באחד באדר משמעי' על השקלים. ולמה קורין זכור קודם הפורים כדי להקדים זכירה לעשייה. ותהא פרשת זכור סמוכה לפרשת שקלים ולמפלת המן. ומניין שצריכין אנו לקרותה שכך אמרו חכמים זכור את אשר עשה וגו'. יכול בלב כשהוא אומ' לא תשכח. הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה. ולמה קורין בשלישית פרשת אדומה. שכך אמרו חכמים שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וטמא מת לא היה עושה פסח עד שיזה ויטהר לפיכך קורין פרה אדומה בשלישית שהיא הילכות טהרה. והזאה מטומאה לטהרה. ומתוכה ילמדו ישר' לטהר עצמם לפני הפסח. כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ולמה ברביעית החדש הזה. משום שעיניינו של יום הוא.

 

From here it seems to indicate that Para and HaChodesh are Pesach-based, Shekalim is Nisan based (as opposed to the alternate Purim-based idea of the Yerushalmi) and Zachor is Purim-based.

 

 

Table of Contents
Four Distinct Themes or a Single Unifying Theme?

 

It is rare to see דברי חז"ל in Shas and midrashim call these קריאות a unit of “ארבע פרשיות” or “ד' פרשיות” as that is a term reserved for tefillin (more on that below).  The earliest instance I have seen this term we use today make its appearance is in מדרש פתרון תורה that some have ascribed to רב האי גאון

 

פתרון תורה – פרשת חקת

זאת חקת, זה הוא שאמר (ישעיה מו:י) "מגיד מראשית אחרית" וגו', מקדם הראה הקב"ה למשה כל מה שעתיד להגיע בבניו, (שפ' פרה מרמזת לעתידות של כלל ישראל) שנאמר (תהלים קג:ז) "יודיע דרכו למשה".

זאת, זו אחת מארבע פרשות ששנה משה באותו היום, שאמר לו הקב"ה יהו קוראין לפני פרשה בזמנה. בראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין פרשת שקלים, לידע שהן ראוין להביא קרבן מתרומה חדשה. בשניה, זכור להזכיר מעשי עמלק. בשלישי, פרה אדמה שיהו טהורין, שאף על פי שבית המקדש חרב וקרבנות בטלו, פרת חטאת אינה בטילה, שנאמר "והיתה להם לחקת עולם" וגו'. ברביעי, בחודש הזה.

 

Note that this midrash states that the four parshios have the commonality of being told to Moshe on the same day.  This actually presents a possible conflict with a different midrash which says HaChodesh was told to Moshe on the same day as a different set of mitzvos that don’t involve the four parshios.

 

The next time I’ve seen the term make an appearance is in Rashi on the Mishna in מגילה ל.:

 

ד"ה לסדר פרשיות – שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו:

 

It would seem from what we have seen so far that each קריאה is acting in a distinct way as a support for an upcoming mitzva. Parshas Shekalim for the mitzva of מחצית השקל and the need to bring קרבנות in Nisan from new shekalim – or possibly for מקרא מגילה; Parshas Zachor for מקרא מגילה; Parshas Para and HaChodesh for קרבן פסח.

 

The earliest we see of a possibility of interaction between the parshios is a discussion on whether to prioritize Para’s proximity to Purim or to HaChodesh in ירושלמי מגילה ג:ה

 

רבי בא בשם רבי חייה בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה. רבי לוי בשם ר"ח בר חנינה אין מפסיקין בין פרה להחודש. אמר רבי לוי סימניהון דאילין פרשתא בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה

 

Interesting above is 1) an early מקור where an interrelationship among any the four parshios is found to be significant 2) that there might a be a link between these four parshios and another sequence of four – the ד' כוסות of the seder.

 

Additionally, there is a telling discussion in מגילה ו: regarding the Mishna which states that in a leap year, there’s no difference in the capability to fulfill the mitzvos of Adar during Adar II versus Adar I except for Megilla and מתנות לאביונים.  The Gemara begins to delve into the status of the reading of the four parshios in Adar I be it לכתחילה or בדיעבד and possibly where the decision to add a second Adar was only made after the reading of the four parshios was performed.  Opinions are presented that one fulfills the four parshios even in Adar I.  In the end, the Gemara paskens like רשב"ג who disagrees with this but there’s a split of opinions in the ראשונים, אחרונים and ספרי הלכה.  Some hold that the Gemara’s psak was only referring to רשב"ג’s position on the mitzvos of 14 Adar but if the four parshios were read in Adar I they do not need to be repeated in Adar II.

 

A prime factor presented in the Gemara that would affect the validity of Adar I would be whether to give more weight to the principal of אין מעבירין על המצות (favoring Adar I) vs. מסמך גאולה לגאולה עדיף (favoring Adar II as it’s closer to Pesach).  The Pnei Yehoshua writes that even if one gives weight to אין מעבירין, it still doesn’t turn Adar I into a לכתחילה since Shekalim, Para and HaChodesh have a Nisan focus.

 

The very existence of opinions which allow for the קריאות in Adar I implies that somehow the four parshios and Adar are integrally connected.  This connection stands even if that Adar occurs at a distance from Nisan which had seemed to be the natural focus of Para, HaChodesh and possibly even Shekalim and even if that Adar will be distant from the actual קריאת מגילה in Adar II.  We will see later that Adar might on its own have impactful meaning being the twelfth and final month of the year.

 

Is there a true underlying need for all four to specifically have to be read as a package deal during this time of year? Is there any unified theme as opposed to four separate needs? Could it be that over and above the individual needs for each קריאה to be placed at this time of year, their confluence might indicate an overarching unified theme living in harmony with their individual purposes?

 

As mentioned earlier, it seems that עזרא הסופר established the סדר הקריאות – A separate קריאה of Parshas Shekalim isn’t listed in מסכת שקלים but as part of the סדר הקריאות in מסכת מגילה.  From this one could ponder whether for the purposes of קריאה, the Purim or Adar aspects of מחצית השקל outweigh the Nisan aspects.

 

There are those in later generations who strove to find a common thread or מהלך among the four parshios.  We also see hints to this trend in earlier sources such as midrashim and פיוטים, many of the latter being authored by Rabbi Elazar HaKalir.

 

In the next sections I will mention interconnections of concept and wording shared among the parshios and between them, associated haftaros, the קריאת התורה of Purim and Megillas Esther.

 

 

Table of Contents
Commonalities and Connections Within the Four Parshios

 

I have found the following common ideas to underly most or all of the four parshios:

·         מלכות: be it the מלכות of ה', ישראל or אומות העולם

·         A לשון of זה or זאת pointing to a difficult to understand mitzva where that mitzva contains an element of סוד, a progression of הסתר פנים\סוד to גלוי פנים and a need for a זכירה or שמירה to preserve this idea for eternity

·         חיזוק ידים \ רפיון ידים : רפיון is already famously associated with the קריאת התורה of Purim of ויבא עמלק

·         A notion of היפוך and reversal

Additionally, I have identified many unique connections among individual parshios and I will show an abbreviated list of some of the more striking ones at the end of this section.

 

 

מלכות

 

ה' rules over the entirety of existence: all times, all places, all creatures from large to microscopic.  When חיזוק ידים ie. clinging to ה' and His Torah and mitzvos is present, כלל ישראל is given earthly מלכות in order to promote heavenly מלכות ה' over all.  When רפיון ידים is present, the מלכות and כבוד slated for us is transferred to מלכי אומות העולם and שונאי ישראל.

 

Shekalim: The ideas of taking a census of a population and agreement upon a coinage and monetary system are normally matters of government and מלכות.  Such ideas of dominion over the masses is felt in phrases used in conjunction with shekalim eg. the מרבה and ממעיט mentioned at the beginning of כי תשא and the idea of יד שוה בכולן which appears in the Mishna in שקלים ב:ד.  In the haftara, there is a focus on Yehoash as מלך leading a drive for the collection of כסף for בדק הבית.

 

Zachor: This parsha presents a mitzva over a wide sweep of time and human history.  The role of a מלך ישראל is essential to מחיית עמלק.  This is highlighted in the haftara with a focus on the מלכות of Shaul where a primary role of his was מחיית עמלק as can be seen in these pesukim:

(שמואל א טו:א) אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ.....נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ.....הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ..... וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.....וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ.....קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ

 

Para: Present are hints to ה’s domain over the entirety life and death experiences and ה’s domain from the large פרה to the tiny specs of אפר.  Elsewhere we see פרים as a symbol of מלכות of the 70 nations with the פרי החג.  Various midrashim and the Zohar see hints in this parsha to the ד' מלכיות:

תנחומא, פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא רבתי, ילקוט שמעוני פ' חקת – תשנט (בשינוי לשונות)

פרה זו מצרים ..... אדומה זו בבל ..... תמימה זו מדי..... אשר אין בה מום זה יון, ...... אשר לא עלה עליה עול זו אדום (מלכות רביעית [בילקוט]) שלא קבלו עליהן עול (עולו) של הקב"ה......

 

זוהר פ' פקודי רל"ז

כְּלָלָא דְּאַרְבַּע מַלְכְּוָון הֲוַת. פָּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ד׳:ט״ז) כִּי כְּפָרָה סוֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל. אֲדוּמָּה, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל, ..... תְּמִימָה, דָּא מַלְכוּת מָדַי. אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, דָּא מַלְכוּת יָוָן. ..... אֲשֶׁר לא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל, דָּא מַלְכוּת אֱדוֹם

 

HaChodesh: Present are hints to ה’s domain over the entirety of time and space.  A calendar accepted by the masses is a matter of מלכות.  Just before this parsha we see the recent waning of פרעה as מלך and emergence of Moshe as מלך.

 

And these sources:

בעל הטורים שמות יב:ב

החדש הזה לכם. הפסוק משולש. יש בו ג' פעמים חדש.....לומר דאחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ולחדשים. ... לכם. אותיות מלך

 

בני יששכר ניסן א:ד

החדש הזה הוא מלך לחדשים החדש הזה לכם (מלך) ראש חדשים

 

Also see רבינו בחיי on פ' בא and the מהרש"א on סנהדרין מב. who indicate that Rosh Chodesh represents a התחדשות of מלכות.

 

קידוש לבנה contains the following themes מלכות:

וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ..... דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם..... תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִלְמָלֵי לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ, דַּיָם. אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְמֵימְרָא מְעוּמָד. מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ..... עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל..... וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא..... אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ..... לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי..... וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.....

There we also happen to mention about the future restoration of פגימת הלבנה which indicates restoration of that מלכות vis a vis the מלכות of the sun.

 

 

זה, זאת; enigmatic mitzva; progression of הסתר פנים\סוד to גלוי פנים; זכירה or שמירה to preserve the idea

 

In each of the four parshios we encounter a pointing to a mitzva that’s very shrouded in mystery.  The hidden, mysterious element often represents a period of הסתר פנים which at some point will lead to a point of geula, גלוי פנים or restoration of an earlier ideal.  All of these mitzvos aren’t merely relevant for their time but contain an eternal message to be remembered and preserved in future generations and possibly even have connections to earlier generations.  It wouldn’t be surprising if such a need for זכירה or שמירה is the driving force behind the idea that these parshios should be commemorated with a permanent קריאת התורה.

 

Shekalim: According to the midrash, the לשון of “ יתנוזה” points to the following:

תנחומא (הובא ברש"י על הפסוק): הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו כזה יתנו

ירושלמי שקלים: דאמר רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו

ה' needed to actually show Moshe the צורה of the shekel.  In general, the mitzva of מחצית השקל arouses wonder on our part that why should such a thing be required for the innocent task of taking a census of the people.  Much has been written throughout the ages in an attempt to fit all cases of census taking in Tanach into compliance with the mitzva.  This can be a very complicated task.  There are multiple times in Tanach where a mass effort in collecting כסף for בדק הבית is an indicator of a mass teshuva movement.  The eternal nature of the mitzva is indicated by the word usage of : לזכרון, לפקדיהם, בפקד, הפקדים

 

Zachor: In the haftara we are presented with the well-known line, "ומה קול הצאן הזה".  The mitzva of מחיית עמלק is hard to understand in its entirety.  This clashes with one’s natural sense of רחמנות and with the איסור רציחה, especially when it comes to eradicating those who are not בני דעת and animals who did not sin.  שאול המלך seemed to have problems with carrying out שמואל הנביא’s command to its fullest.  The mitzva’s eternal nature in both the main קריאה and in the haftara is indicated by the usage of זכור, זכר, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, ויפקדם בטלאים

 

Para: We are presented with the famous line "זאת חקת התורה", the ultimate חוק where a powerful source of טהרה can also on occasion produce טומאה.  Even a person as wise as שלמה המלך could not fathom its depths.  Within the יוצרות for Parshas Para in מוסף, we are given a cryptic line which points to מאמרי חז"ל that a very limited set of individuals – possibly משה רבינו and possibly רבי עקיבא, were privy to the inner secrets of the mitzva: לבעלי אסופות חידותיה חשופות וכל צרורות כסופות דקדוקיה ספות .  The mitzva’s eternal nature in both the main קריאה and in the haftara is indicated by the usage of: למשמרת, לחקת עולם, וזכרתם את דרכיכם הרעים

 

In this parsha, we also have the rare occurrence of a word with the letters הזה appearing adjacent to the word אצבע.  The only other time this occurs is regarding the פר כהן גדול ביום הכיפורים. This possibly hints to the use of אצבע for pointing that we have found in other mitzvos of the four parshios, so perhaps this also somehow relates to פרה אדומה:

(במדבר יט:ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים

 

Look at the wording of the following midrash and the pasuk that it quotes.  It indicates that when a כהן uses his finger for הזאה, it serves to atone for בני אדם who use their fingers for עבירות.  The Targum there says that this is for when fingers are used for showing, indicating and specifying things:

פתרון תורה: במדבר יט:ד

באצבעו – מה נשתנה אצבעו של כהן מכל אברין שמזין? אלא אמר ה' תבוא אצבעו של כהן ותכפר על אצבעו של אדם שהיא מתחלת עבירה תחילה, שנאמר: (משלי ו:יג) קֹרֵץ בְּעֵינָו בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו

 

תרגום משלי ו׳:י״ג

רָמֵז בְּעַיְנוֹי וְתָכֵס בְּרַגְלוֹי וְרָמֵז בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ

 

HaChodesh: With "החדש הזה לכם",  ה' pointed out the לבנה to Moshe as stated by חז”ל and as explained by Rashi:

מכילתא : החדש הזה .....ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראהו המקום את כלן באצבע.....ר' שמעון בר יוחאי אומר, והלא כל הדברים שנדבר עם משה, לא נדבר אלא ביום.....היה מדבר עמו ביום והראהו החדש בלילה. ר' אלעזר או. רבי מר, נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש בחשכה

 

מנחות כט. : תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים

 

רש"י - החדש הזה. הֶרְאָהוּ לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מִתְחַדֵּשׁ יִהְיֶה לְךָ רֹאשׁ חֹדֶשׁ (מכילתא).....נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה, בְּאֵיזוֹ שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ, וְהֶרְאָה לוֹ בְּאֶצְבַּע אֶת הַלְּבָנָה בָּרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ (שם). וְכֵיצַד הֶרְאָהוּ? וַהֲלֹא לֹא הָיָה נִדְבָּר עִמּוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם? .....אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה נֶאֶמְרָה לוֹ פָרָשָׁה זוֹ וְהֶרְאָהוּ עִם חֲשֵׁכָה

This is a difficult mitzva to comprehend due to what is mentioned above and due to the סוד העיבור.  It has been noted that the timing of ה’s speaking to Moshe just before the end of the day and showing Moshe the moon at dark hints to an idea of a גלוי פנים and revealing of the hidden coming at the end of a period of הסתר פנים and galus.   The mitzva’s eternal nature in both the main קריאה and in the haftara is indicated by the usage of למשמרת, לזכרון, לדרתיכם לחקת עולם, ושמרתם

 

 

 רפיון ידים/ חיזוק ידים

In most if not all the parshios in conjunction with their haftaros, there’s at least a hint to a contrast between these oft-quoted themes which are underlying in מלחמת עמלק.  Additionally, with the four parshios in general and with Purim, there is an underlying theme of קדימות and זריזות which always seems to push things earlier.

 

In at least two shiurim, Rav Moshe Shapiro zt”l has discussed the ideas of כח החידוש in contrast with רפיון ידים in connection with the four parshios and the flow of Adar into Nisan.  Adar was a natural weak point, the final month of the year בשלהי השנה.  It’s after all well past the רגלים and at the end of the road.  It is far removed from the excitement of Nisan and is very subject to spiritual exhaustion in a similar vein to “ואתה עיף ויגע”.  Therefore, very prone to danger from Haman and Amalek and very ripe for an injection of חיזוק.  Nisan on the other hand is the מלך החדשים and represents the return of מלכות and כח החידוש after spending a long time under the שעבוד of מצרים .  A היפוך of the weak point of Adar created the strongest point with the קימו וקבלו of Purim (any misinterpretation here is the fault of my memory alone – to listen to the actual shiurim to which I refer visit  https://lehavin.org/שמיני-תשמט/  and https://lehavin.org/בשלח-תשסז/ ).

 

Shekalim: In the haftara we see מלך יהואש collecting the silver of the תרומה of the shekalim as destined for the חיזוק of the מקדש structure and for the עבודה that would be done there:

(מלכים ב יב:ו)  וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת.....לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת.....מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת.....וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת.....וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה..... לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית ה' .....לְחׇזְקָה..... וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה'.....אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם

 

Additionally, a notion of זריזות and חיזוק for a mitzva is alluded to in what was mentioned earlier:

קדמינן וקרינן באחד באדר

מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו רשע לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים

 

Zachor: “וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים” – we see from the following in ספר שמואל that יגע indicates רפיון ידים: שמואל ב:יז:ב "וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם…".  This knowledge likely contributed to חז”ל’s drasha in ויבא עמלק that רפידים hints to רפיון ידים.

 

A notion of זריזות and חיזוק in connection with Parshas Zachor was mentioned earlier with: זכור קודם הפורים כדי להקדים זכירה לעשייה

 

Para: The introduction of the lashon of two consecutive words containing פ, ר in "אפר פרה", which is the reverse of ר, פ hints to the concept of death as being the paradigm of weakness.  Could it be that that the use of the אפר פרה is possibly the antidote to this?

 

These two letters in their original sequence of פ, ר can also be interpreted as a type of weakness that we must utterly destroy in connection to Haman’s use of “פור הוא הגורל”.  The following Mishna and Gemara indicate that חלש has a meaning ofפור  or  גורל and when taking meforshim in Yeshaya into account, a possible additional hint to Amalek.

משנה שבת כג:ב ".....ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב....."

גמ' שבת קמט: מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״חֲלָשִׁים״ לִישָּׁנָא דְפוּרָא הוּא? — דִּכְתִיב: (ישעיה יד:יב) ״אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם וְגוֹ׳״,

 

ראב"ע ישעיה יד:יב - חולש. כמו ויחלש יהושע (שמות י"ג י"ז), ויש אומר מפיל גורלות כטעם (יחזקאל כ"א כ"ו( “קלקל בחצים”

רד"ק שם - חולש. כמו ויחלש יהושע.....ורז"ל פי' כי חולש מפיל גורל, כמו שאמר מטילים חלשים על הקדשים בי"ט.....

 

We mentioned the following hint to זריזות and חיזוק earlier: בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל

 

HaChodesh: In פסח מצרים, we see symbols of זריזות and חיזוק ידים in mitzvos in the following line and in commentary in the Zohar and the מפרשים:

"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מׇתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה' "

 

זוהר ג׳:רנ״א ב:י״א – "ולא עוד, אלא דאתמר בהו, ומקלכם בידכם, לאתכפייא כל דחלן דמצראי, תחות ידייהו"

 

ראב"ע – ומקלכם בידכם. לנהוג החמורים. כמו ויך את אתון במקל

 

In the above, the מקל in hand is seen as a symbol of strength either to subjugate the idolatry of מצרים or to subjugate the מצרים themselves with a possible hint to עם הדומה לחמור and the mitzva of פדיון פטר חמור.

 

Finally, we see זריזות and חיזוק in connection with Parshas HaChodesh with שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום as a factor not only satisfied by Parshas Para but likely by HaChodesh too.

 

 

היפוך

 

Shekalim:  The mitzva applies equally to opposite types of people and the יד שוה בכולן aspect precludes attempts at the opposite actions of being מרבה or ממעיט : "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט"

 

Zachor: A progression from beginning of the parsha to its end with opposite terms: "זכור.....לא תשכח"

 

Para:  The notion of היפוך is possibly strongest here.  The first thought that naturally jumps to mind is the היפוך of טמא to טהור and טהור to טמא that can result from contact with the אפר פרה.  We also mentioned earlier the idea of taking a big fat cow and turning it into tiny specks of ash.  The haftara discusses the topic of teshuva, which in of itself is a type of היפוך, in the words of the Yechezkel from לב אבן to לב בשר implying the removal of ערלת הלב.  Finally, in the יוצרות of Parshas Para,  there is a litany of opposites in the פיוט of אֵין לְשׂוֹחֵחַ עוֹצֶם נִפְלְאוֹתֶיךָ where early on it mentions the elusiveness of any attempt at a היפוך of  עמק פלאותיךלפענח.

 

HaChodesh:  – We are presented with a mitzvas matza with its flip side of issur chametz.   Also, when creating matza there’s a danger that the dough can turn into chametz.

 

 

Possible implications of the common themes of מלכות, mysterious mitzva of זה\זאת with associated זכירה\שמירה, חיזוק\רפיון ידים, היפוך

 

At the beginning of the תרגומים of Megilas Esther, there is a strong focus on the progression of מלכות throughout history which begins and ends with מלכות ה'.  This leads to thoughts of the following flow of events throughout time:

 

·         Ideal מלכות ה' at the beginning of time

·         Presentation of אותות\סימנים for long-term זכרון\משמרת with an elusive/hidden nature and a

o   “pointing” זה\זאת hinting to the solution to the coming problem – giving the רפואה before the מכה

o   Certain specific eternal symbols that will serve as an eternal hint and symbol throughout history – to show us what happened, what will happen and what to do about it

o   Markers for points of חיזוק\רפיון that cause ebb and rise in the מלכות

·         רפיון ידים causing erosion of initial/ideal מלכות – ascension of bad מלכות

·         Period of גלות/darkness/הסתר פנים/צרות

·         חיזוק ידים causing erosion of bad מלכות – ascension of ideal/permanent מלכות

·         Revelation of the earlier hidden things by being מעמיק into those mitzvos

·         Permanent מלכות ה' at the end of time

Unique connections among individual parshios

In addition to themes and wording common to all of the parshios there are many individual instances among pairs of these parshios (and their haftaros) where there are pesukim bearing an uncanny resemblance to each other. The similarities they contain are either very rare and often occur nowhere else in the entire Tanach.

 

In order to lighten the burden on the reader, I will normally only mention one similarity per each of the six possible pairings of two parshios.

 

Note: when the asterisk * appears, it indicates a wild-card pattern where any number of letters can appear in that spot.  Quotation marks surrounding a phrase indicates that those words must occur adjacent to each other. Normally words that are listed must appear in order but when separated by commas they may appear out of sequence.

 

Shekalim : Zachor – the shoresh pattern "פקד את", ישראל, ה' occurs here and in only three additional locations in the entire Tanach.

(שמות ל:יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם

(שמואל א:טו:ב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם

 

Shekalim : Para – the pattern "*הי*ה לבני ישראל" occurs here and only one other place in Tanach.  When this pattern is preceded by the pattern *ספ* *פר* it is unique in Tanach.  It is interesting to note that in ספר יוצרות לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו, the פירוש  mentions that the mitzva of מחצית השקל would serve to protect against חטא העגל.  This connects with the midrash mentioned elsewhere in this article of how the פרה אדומה as the mother serves as a tikkun for the mess made by the חטא העגל of the child.

(שמות:ל:טז) וְלָקַחְתָּ֞ אֶת כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶֽם

(במדבר:יט:י) וְ֠כִבֶּ֠ס הָאֹסֵ֨ף אֶת אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד הָעָ֑רֶב וְֽהָיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם

 

Shekalim : HaChodesh – The pattern "ולא יהיה ב*ם נגף" is unique in Tanach and occurs nowhere else.

(שמות:יב:יג) וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם

(שמות:ל:יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם

 

Zachor : Para – The pattern "בארץ אשר" נת* *עמ* is unique in Tanach and occurs nowhere else. 

(דברים כה:יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח

(יחזקאל לו:כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

 

Also of note, is that in the יוצרות of Parshas Zachor, כלל ישראל is compared to אפר with "זכרון משלי אפר" where אפר is strongly associated with the אפר פרה. This line is based upon (איוב:יג:יב) זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם which is discussed in the following midrash:

 

פסיקתא דרב כהנא ג׳:ב׳

[ב] ר' תנחום בר' חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג:יב). א' הקב"ה לישר' בניי אותן שתי זכירו' שהכתבתי לכם בתור' היו זהירין בהן, תמחה את זכר עמלק (דברים כה:יט), כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז:יד). משלי אפר (איוב שם), משולי באפר, אם זכיתם הרי אתם בניו של אברהם, אותו שהמשיל את עצמו באפר, ואנכי עפר ואפר (בראשית יח:כז), אם לאו, לגבי חומר גביכם (איוב שם), התקינו עצמיכם לשיעבודה של מצרים, מה כת' במצר', וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר וג' (שמות א:יד).

 

And see how the following Gemara in סוטה יז. Relates the Avraham aspect of עפר ואפר to אפר פרה:

דרש רבא, בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה.....

 

Zachor : HaChodesh – Here the similarity is among the two haftaros.  The pattern *ע*ל* *ה' אילים is unique in Tanach and occurs nowhere else.

(שמואל א טו:כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים

(יחזקאל מה:כג) וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַה' שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים וְחַטָּאת שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם

 

Para : HaChodesh – The possibilities here are the richest.  This is not all that surprising when keeping in mind the Gemara on גיטין דף ס which says that Parshas Para was told to Moshe at the beginning of the second year in the מדבר on the day after Rosh Chodesh Nisan which was the anniversary of Parshas HaChodesh.  Due to the extreme level of similarities I have listed four cases here.

 

The pattern "ונכרתה הנפש ההוא מישראל" is unique in Tanach.

(שמות יב:טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כׇּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי

(במדבר יט:יג) כׇּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ

 

The pattern לכם *חדש* where each of לכם and *חדש* appear at least twice in the pasuk is unique in Tanach.  Additionally, each of these pesukim can be considered among the most well-known and crucial in their קריאות.

(שמות יב:ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה

(יחזקאל לו:כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר

 

This interesting one involves טעמי המקרא (trop). The word בעצם appearing with a פשטא, preceded immediately by a רביעי, and followed by the exact sequence מנח, זקף קטן, מרכא, טפחא is unique in Tanach.

(שמות יב:יז) וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם

(במדבר יט:יח) וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּ֘יִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל הָאֹ֙הֶל֙ וְעַל כׇּל הַכֵּלִ֔ים וְעַל הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ שָׁ֑ם וְעַל הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֙צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר

 

Finally, the pattern "לכל נפש" is unique in Tanach with the bonus of having the shorashim יום and שבע appear adjacent to each other in each case.

(שמות יב:טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכׇל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם

(במדבר יט:יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכׇל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים

 

 

 

 

Table of Contents
Connections Between the Four Parshios and קריאות of Purim: מגילת אסתר and ויבא עמלק

 

If the four parshios were to be viewed as a seamless unit, it would appear that the unstated nucleus would be what we read on Purim which occurs at the heart of the schedule.  Indeed, one of the first things that caught my eye in all that is written here is the underlying theme of רפיון ידים mentioned by חז”ל regarding רפידים in ויבא עמלק.  I have found that if one examines closely then similarities will emerge that possibly reveal these קריאות as a microcosm of the four surrounding קריאות and each can inform the other.

 

Let’s first examine the themes mentioned above that are a צד השוה to all the four parshios and see how they play out on Purim.

 

 

מלכות

To generate this screen after selecting the Object Cloud option from the main system menu: 1) select the Shoresh button in the search settings on the right 2) select the entirety of Megillas Esther (pasuk 1:1 through 10:3) from the section selection popup accessed via the relevant button on the upper right 3) click the Update button on top 4) notice how the shoresh מלך occurs in over 8% of all words in the Megilla, meaning one in every 12 or 13 words
 

מגילת אסתר: The theme of מלכות is intense in מגילת אסתר as over 75% of the pesukim in אסתר contain the שורש of מלך (see the diagram and comments above). Four personalities are directly described as having an aspect of מלכות in their title: אחשורוש, ושתי, אסתר, and מרדכי (as משנה למלך).  Even המן who is described as an officer of אחשורוש and was vaguely promoted to a high level of office but never described with the term מלך, seems to have had an aspect of מלכות as alluded in the following:

 ירושלמי תענית ג:א הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן.

 

While שם ה' is never mentioned here, חז”ל do say the following:

אסתר רבה ג:י

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְגִלָּה זוֹ לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לַמֶּלֶךְ סְתָם, מְשַׁמֵּשׁ קֹדֶשׁ וָחֹל.

שם י:א

"בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ", נָדְדוּ שָׁמַיִם כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּרָה

 

So, when the term מלך is mentioned in the Megillah without the name אחשורוש, it can be hinting to ה' operating behind the scenes in a mode of הסתר פנים.

 

This is how the תרגום שני on Esther begins:

הוא אחשורוש חד מן עשרא מלכון דמלכון ועתידן בעלמא, ואילין אינון עשר מלכין: מלכותא קדמאה דמלך ה' צבאות דבעגלא תתגלי עלן, מלכותיה תיניינא דנמרוד, תליתאה דפרעה מלכא, רביעיתא דישראל, חמישיתא דנבוכדנצר מלכא דבבל, שתיתאה דאחשורוש, שביעיתא דיוון, תמיניתא דרומי, תשיעיתא דבן דויד משיחא, עשירתא דעוד מלך מלכיא ה' צבאות די בעגלא תתגלי מלכותיה על כל דיירי ארעא.

 

Therefore we see that the תרגום שני puts big stress on the theme of מלכות at the very beginning of Megillas Esther.  After the opening summary of the primary מלכים throughout history as seen above, it starts to expand upon the idea.  It begins with מלכות ה' and leads to a large section of the grandeur שלמה המלך when he served under ה'.  Then, due to our עבירות, the superpower status was passed to others such as נבוכדנאצר and אחשורוש. This section ends with a focus on the מלכות aspect of Mordechai and how he was respected throughout the world.

 

All this reflects on how the Megilla begins with a striking note regarding מלכות אחשורוש in, ויהי בימי אחשורוש.  The Gemara in מגילה י. notes how the term ויהי בימי sounds an alarm and lists the ominous five times in Tanach when this term is used:

אמר רב אשי ......ויהי בימי אינו אלא לשון צער. חמשה ויהי בימי הוו: (אסתר:א:א) ויהי בימי אחשורוש, (רות:א:א) ויהי בימי שפוט השופטים, (בראשית:יד:א) ויהי בימי אמרפל, (ישעיהו:ז:א) ויהי בימי אחז (ירמיהו:א:ג) ויהי בימי יהויקים

 

In each of these five cases, not only does it seem that צער is present, but even the possibility of the hiding of מלכות ה' and waning of מלכות ישראל.

 

In the Megilla in particular, aside from a possible foreshadowing of the danger coming with Haman, there is a צער associated with אחשורוש that’s unspoken and behind the scenes. Note that early on we encounter the words כְּשֶׁ֣בֶת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ which we can compare with the following line in Sefer Ezra:

(עזרא ד:ו) וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

 

This צער represents the efforts to block the Jewish efforts at rebuilding the בית המקדש that had already begun.

 

 

 

ויבא עמלק: The famous terse line at the end of the קריאה: כי יד על כס קה has much in common with מלכות as expressed in חז”ל by another well-known and lesser known midrashim:

 

מדרש לקח טוב: ויאמר כי יד על כס קה, כל זמן שהרשעים בעולם, כביכול אין כסאו שלם, ואין השם שלם, בטלו רשעים מן העולם, הכסא שלם והשם שלם, שנאמר מלחמה לה׳ בעמלק.

 

מכילתא: ויאמר כי יד על כס קה מלחמה לה' וגו'. ר' יהושע אומר: לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהי ממלכתו, באותה שעה "מלחמה לה' בעמלק".

 

סנהדרין כ: כשהוא אומר (שמות יז, טז) כי יד על כס קה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך

 

 

זה, זאת; enigmatic mitzva; progression of הסתר פנים\סוד to גלוי פנים; זכירה or שמירה to preserve the idea

 

מגילת אסתר: Esther literally points out the direction towards an action of מחיית עמלק in the following exchange with אחשורוש when he asks her for the identity of the one who desires to annihilate her people:

"מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה"

 

According to חז”ל, this happened with divine intervention where a מלאך redirected her hand toward Haman after she initially pointed to אחשורוש:

מגילה טז. – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַחְווֹה כְּלַפֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּבָא מַלְאָךְ וְסָטַר יָדָהּ כְּלַפֵּי הָמָן

 

While רש"י holds that רבי אלעזר learns this from “איש צר ואויב”, the מהרש"א says the following:

.....אבל ממה שאמרו שהיתה מחוה כו' נראה דעיקר דרשה אמלת הזה קסמיך דהזה משמע שהיתה מחוה בידה עליו ולא איצטריך ליה דודאי עליו נתכונה אלא דאשמעינן שהיתה מחוה בידה כלפי אחשורוש שהוא איש צר ואויב ובא מלאך כו'

 

Since אחשורוש as מלך was ultimately responsible for the decree against the Jews, Esther initially pointed to him but the מלאך saved her life by pushing the pointed hand to Haman who was the source.  Even when understanding the פשט of the pasuk, we already find as early as the פירוש of the יוסף לקח who says “השיבה הזה, שהורתה אותו באצבע” that when responding to the question of אחשורוש, Esther pointed out Haman with her finger.

 

Interestingly we already find a link between לשון זה and Amalek earlier in the Megilla when Esther asks Mordechai why he’s wearing sackcloth near the king’s palace: “לדעת מה זה ועל מה זה”.  According to מדרש רבה there when Mordechai answers: “וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ”, he hints to the fact that he is responding to an evil decree that has its source in a descendant of Amalek:

"אָמַר לַהֲתָךְ לֵךְ אֱמֹר לָהּ בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קָרָהוּ בָּא עֲלֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ."

The enigmatic nature of מצות מחיית עמלק has been mentioned above regarding Parshas Zachor and its terse, hidden nature is mentioned below in the parsha of ויבא עמלק.

 

It almost goes without saying that being מגלה סוד is a major theme of מגילת אסתר who’s name itself can be a play on words of revealing the hidden. It begins with Mordechai telling Esther to hide her identity.  Then we find Mordechai revealing the assassination plot of בגתן and תרש.  Then Haman creates a secret plan to kill the Jews with sealed messages locked inside containers being distributed throughout the kingdom. Mordechai discovers this secret plan.  Esther invites Haman for two feasts without revealing the intentions.  The story of Mordechai saving אחשורוש is unearthed after a long delay.  אחשורוש doesn’t initially tell Haman who the honoree would be and only reveals it after Haman gave his עצה.  Esther reveals her identity and Haman is revealed for who he was.  Haman had planned to hang Mordechai and חרבונה reveals Haman’s plan.

 

The eternal nature of the נס and holiday of Purim along with its associations to מחיית עמלק are indicated by the following pasuk:

 (אסתר ט:כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכׇל דּוֹר.....וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם

 

ויבא עמלק: The lashon of pointing things out is definitely present here with:

מזה אחד ומזה אחד.....כתב זאת זכרון בספר

In particular, Moshe is commanded to record the events of מלחמת עמק with the word זאת. The mitzva of מחיית עמלק itself is one that’s difficult to understand as was pointed out earlier. An additional measure of mystery is introduced here with the terse, locked up language of כי יד על כס קה.  As described above, the cryptic message will open up in the future once Amalek is destroyed so that כס can expand to כסא and קה can expand to the full שם ה'.  This idea is to be remembered for eternity as is emphasized with the words כתב זאת זכרון בספר....כי מחה אמחה את זכר עמלק מדר דר

 

Interestingly enough, we see the eternal nature of מחיית עמלק expressed in the following Gemara where Esther asked the חכמים to include the Megillah in תורה שבכתב. The word בספר in parshas ויבא עמלק serves as the basis for the inclusion of מגילת אסתר in the Tanach.

מגילה ז.

שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת שָׁלְחוּ לָהּ הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים שִׁלֵּישִׁים וְלֹא רִבֵּעִים העַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים בַּסֵּפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה וכְּתַנָּאֵי כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה בַּסֵּפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים בְּסֵפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בִּמְגִילָּה

 

 

 

 רפיון ידים/ חיזוק ידים

 

מגילת אסתר: It is hard to find an indication in the pesukim of מגילת אסתר as to whether the decree to destroy the Jews originated in a weakness in their performance of mitzvos.  We do see that the Targum on אסתר ד:א  says: “הֵיכְדֵין אִתְכְּתִיב וְאִתְחַתִּים בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עַל עֵיסַק דְאִתְהַנִיאוּ מִן סְעוּדְתֵיהּ דַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ” – that the Jews were being punished due to the enjoyment they derived from the סעודה of אחשורוש.

 

The Gemara in מגילה יב. records the following discussion where רבי שמעון בר יוחאי offers an additional reason:

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּלָיָה אָמַר לָהֶם אִמְרוּ אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אִם כֵּן שֶׁבְּשׁוּשַׁן יֵהָרְגוּ שֶׁבְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אַל יֵהָרְגוּ אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר אַתָּה אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם

 

Rashi there comments that this refers to when the Jews bowed down to an idol in the days of נבוכדנאצר.

 

The following from the beginning of Sefer Ezra discusses the events that were happening in parallel to the events of the Megilla where the efforts to rebuild the בית המקדש were being weakened:

ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה….וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם….ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים

 

In light of this and in combination with the knowledge that חז”ל say that the סעודה involved אחשורוש using the כלים of the בית המקדש, one could even suspect that the ability to enjoy the סעודה while this was happening indicated a genuine לב אבן and רפיון ידים in hopes to rebuild the מקדש.

 

Starting in פרק ד, we see a reversal of this with a חיזוק ידים based upon תשובה, תענית, תפילה and מסירות נפש.

 

Additionally, the idea of קדימות and זריזות tying into חיזוק ידים plays a large role in the halachos of Purim and מקרא מגילה.  The idea of being מקדים the קריאה back to the 11^th of Adar.  The idea that even though in theory all of Adar would have been fitting for קריאת מגילה, the halacha based on “לא יעבור” limits us to doing it no later than the 15^th.  Additionally, it’s interesting that when a תענית is נדחה, תענית אסתר is the only fast we push to an earlier date.

 

 

ויבא עמלק: This is the epicenter of the theme of רפיון and חיזוק ידים that runs through this קריאה and also through Parshas Zachor and Megillas Esther.

שמות יז.א "...ויחנו ברפידים ואין מים…..ומטך….קח בידך...ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם…..ומטה האלקים בידי…..והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו גבר עמלק.  וידי משה כבדים….תמכו בידיו…...ויחלש יהושע את עמלק….כי יד על כס קה מלחמה לה' בעמלק מדר דר."

 

The following statements from midrashim and Shas indicate that at the heart of the matter was a weakening in Torah and/or mitzvos on the part of כלל ישראל.

מכילתא דרשב"י - דורשי רשומות אומרין אין רפידים אלא רפין ידים לפי שריפו ידיהם של ישראל מן התורה לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא [אלא] על החטא ועל העבירה

 

בכורות ה: ועוד שאלתיו מאי לשון רפידים ואמר לי רפידים שמה כתנאי ר' אליעזר אומר רפידים שמה ר' יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה וכן הוא אומר (ירמיהו מז, ג) לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים

 

מדרש לקח טוב: וילחם עם ישראל ברפידים. על שרפו ידיהם מן המצות

 

But see here for a different angle on the רפיון ידים:

מכילתא דרשב"י - וידי משה כבדים .....ר' אלעזר המודעי אומר מיכאן שאין מרשלין לדבר מצוה שאלו אמר לו משה ליהושע בחר לי אנשים מיד לא בא לידי צער ההוא אלא אמר למחר

 

רש"י שמות יז.יב ע"פ מכילתא "וידי משה כבדים. בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו"

 

It’s interesting that we also see a negative חיזוק ידים, קדימות and זריזות ascribed to Amalek

 

במדבר כד.כ "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד"

 

רש"י שמות יז.יד ע"פ תנחומא "כתב זאת זכרון. שבא עמלק להזדווג בישראל קודם לכל האומות", במדבר כד.כ "ראשית גוים עמלק. הוא קדם את לכם להלחם בישראל, וכך תרגם אונקלוס..."

 

 

היפוך

 

מגילת אסתר: This is very much an underlying theme here and even the term מגילת אסתר hints to  the opposite concepts of revealing the hidden.

 

(אסתר ט:א) וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם

(אסתר ט:כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים

(אסתר ט:כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ

 

We see many ideas of היפוך related in the פיוט of אשר הניא

גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד:

דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה:

:                                                                                  

עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו:

פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ:

 

Additional opposites to note: Esther the orphan rises to become Queen.  Mordechai, who was targeted for hanging, becomes משנה למלך.  Haman’s personal simcha turns into אבילות overnight as the honor he plans for himself gets awarded to his enemy.

 

ויבא עמלק: We see the following opposites which indicate what happens when there is חיזוק ידים vs. what happens when there is רפיון ידים:

והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו גבר עמלק

Also compare the description of when Amalek first attacks as seen from Parshas Zachor, ואתה עיף ויגע, to the description of after Amalek is defeated, ויחלש יהושע את עמלק.

 

 

Similarities to the individual four parshios

 

Shekalim

מגילת אסתר: In the following instance involving the haftara of Parshas Shekalim, we find the only times in Tanach where the consecutive shorashim כסף אשר are followed by the word על.  Here the positive purpose of מלך יהואש organizing mass donations of כסף to the mikdash (the treasury of the מלך ה' as it were) is contrasted with Haman’s evil offer to supply כסף to the king’s treasury.  An added bonus here is the rarely occurring term פרשה that only appears in Megillas Esther here and once again later with פרשת גדולת מרדכי.  A tempting play on words would have פרשת הכסף easily remind us of פרשת שקלים which according to חז"ל is so intricately tied to Haman’s offer of כסף.

(מלכים ב יב:ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כׇּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה'

(אסתר ד:ז) וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם

 

In this next possibly more compelling similarity, also in the haftara, we find the term כסף associated with the nearby phrase על ידי עשי המלאכה.  While this involves the mass donation of funds to בדק הבית in the days of מלך יהואש, the only other place in Tanach where this appears is during a similar event in the days of מלך יאשיהו.

(מלכים ב יב:יב) וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יד יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'

(אסתר ג:ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ

 

ויבא עמלק: It is not easy to find similar wordings between the קריאות of Parshas Shekalim and the קריאה of Purim.  One that appears in the haftara does possess a striking similarity to a crucial section of the story of Amalek resulting with the only appearances in Tanach of the word כי occurring in close proximity to the consecutive sequence of the pattern יד* adjacent to the word על adjacent to the pattern *כס*.  In this case, the sequences appear in opposite orders:

(שמות יז:טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר

(מלכים ב יב:טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים

 

The following similarity between the קריאה of Purim and the beginning of פרשת כי תשא is more thematic involving a hint to a possible presence or lack of taking a head count of the army of בני ישראל prior to their war with Amalek.

 

The first time we are given a population size for בני ישראל following יציאת מצרים is here in פרשת בא

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי.....וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

 

Upon this, the מכילתא דרשב"י comments: רגלי: עושה מלחמה that this was an enumeration of soldiers.  We are also told of a census of the army at the beginning of ספר במדבר where the count results in a figure of 603,550:

(במדבר א:ג) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.....מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כׇּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם.....

There ר׳ יוסף בכור comments that the troops were being counted as a standard preparation for going to war which would have occurred for the purposes of כיבוש הארץ had the incident of the מרגלים not occurred:

(א-ב) באחד לחדש השני – חדש אחד אחר הקמת המשכן.....צוה למנות את החיילות שיחנו סביב למלך ושראויין להלחם. וחילק{ם} .....ודרך כשרוצה להכניסן במלחמה, לימנות הצבא, .....כדכתיב: ויפקדם בבזק (שמואל א י"א:ח'), ויפקדם בטלאים (שמואל א ט"ו:ד').....וכן צוה הקב"ה לימנות את חילו.....כי בעשרים בחודש זה נסעו להתקרב להלחם בכנענים, אלא שמנעום המרגלים.

 

This might shed light on the term נגף found in our pasuk that we normally interpret to mean a general type of plague that would occur upon an inappropriate count of the people similar to what happened in the time of דוד המלך:

(שמות ל:יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם..... כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה.....

 

So, it’s not all that strange that the חזקוני makes the following comment (in a similar vein to but with different wording from an earlier comment by the אבן עזרא) that the נגף here can indicate that the giving of the מחצית השקל can serve as a protection against casualties during a census taken in preparation for war:

ויש מפרשים ולא יהיה בהם נגף לא ינגפו לפני אויביהם. בפקד אתם בצאתם למלחמה.

 

The wording לא ינגפו לפני אויביהם of the חזקוני is very reminiscent of the wording in the following pasuk that tells what happened after the חטא המרגלים:

(במדבר יד:מג) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם

 

It’s also very similar wording to the aforementioned וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף that appears in Parshas Shekalim and with the added dimension of introducing that the נגף could happen through Amalek.

 

This would naturally make one wonder if there’s a natural connection here to the קריאה of Purim which records the very first מלחמה ever encountered by בני ישראל when Moshe instructs Yehoshua to select men to wage war against Amalek:

(שמות יז:ט) בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק

 

Is it possible that the lack of מצות מחצית השקל played a role in the losses they suffered prior to Moshe’s command to Yehoshua or even to the implied losses that could have occurred when Moshe lowered his hands prior to getting support from Aharon and Chur?  In either case, the connection presented above opens up the possibility to expand upon the idea of חז"ל that our shekalim serve as a protection in the long-term historical war against Amalek.

 

 

Zachor

 

 

מגילת אסתר: Parshas Zachor is the member of the four parshios that comes to mind as the natural partner to Purim.  We associate Haman with Amalek due to his being described as האגגי five times in the Megilla while the name אגג is mentioned seven times in the haftara of Zachor as מלך עמלק in the time of Shmuel and Shaul.  The only other time the name אגג appears in Tanach is when in במדבר כד:ז Bilaam says וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, indicating to us that אגג was always the name used for the king of Amalek just as פרעה was always the name for the king of מצרים.

 

The next common wording between Zachor and the Megilla is already mentioned above in connection with the midrash that draws an analogy between the two.  In this instance, the shoresh phrase אשר קרה occurs in the same pasuk as the word כל only in the following three cases in Tanach:

(דברים כה:יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים

(אסתר ד:ז) וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם

(אסתר ו:יג) וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכׇל אֹהֲבָיו אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו

 

In the following very tight connection involving the haftara, we find the only occurrences in Tanach of the sequence of shorashim מלך, נתן, רעה, טוב followed by the word pattern ממ* at the very end of a pasuk where we find the transfer of מלכות away from Shaul and Vashti.

(שמואל א טו:כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ

(אסתר א:יט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה

 

 

ויבא עמלק: It is not very surprising to find the following unique connection to Parshas Zachor:

 (שמות יז:יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם

(דברים כה:יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח

 

We also find the following unique similarity to the haftara where the sequence of the following word patterns occurs in each: (ראש פסוק)וי*ש, את, עמלק, ואת, *עמ*, "לפי חרב"(סוף פסוק)

(שמות יז:יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב

(שמואל א טו:ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כׇּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב

 

 

 

Para

 

מגילת אסתר: Here we find the only occurrences in Tanach of the word אפר appearing in close connection with the phrase "את בגדיו":

(במדבר יט:י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם

(אסתר ד:א) וּמׇרְדֳּכַי יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מׇרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה

 

The words for washing and tearing appearing in association with clothing in each case.  This might cause one to wonder whether the טבילת בגדים mentioned in Para sheds any light on the קריעת בגדים of Mordechai.  While the latter is normally associated with a death resulting in אבילות, perhaps there’s a hint that in parallel, this action served as something akin to a מטהר from the טומאה resulting from a death, as destroying a כלי or בגד can remove its טומאה.  Just as we see on Tisha B’Av where there’s an overlap of the concepts of אבילות and תשובה, maybe a טהרה-oriented קריעת בגדים can symbolize an act of תשובה.

 

We have already seen above the alternate opinion of the Yerushalmi in Megilla that holds where there is a large enough break between Purim and Parshas HaChodesh to have an “off Shabbos” or הפסקה, Para must be read on the Shabbos immediately after Purim. This indicates some type of connection. Indeed, of all the halachos of Adar there is a tendency to push things earlier and we pasken like the opinion to push Para later and connect it with HaChodesh.  Still we must examine the other צד.

 

For many years, I have wondered of the לשון נופל על לשון potential of פורים\פרים due to the proximity of Purim to Parshas Para.

 

Aside from the several times the word פור is mentioned in the Megilla, related words seem to appear such as here:

(ישעיהו כד:יט) רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ

It seems to be the consensus of the major מפרשים that this is a לשון חלקים \ חלוקה. The word family starting with פ,ר branches into several forms noting division or breaking/spreading afar into many parts.

 

This is also connected to the lashon הפרה which we see in connection with נדרים where it acts as a nullification or ביטול while the opposite action is a קיום.  We see this language fleshed out in the first line of the פיוט said after reading the Megilla

אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים

 

I have already mentioned above the connection between פ,ר and a לשון of weakness as indicated by the term חלש (mentioned in ישעיה יד:יב and משנה שבת כג:ב) and its connection to גורל and פור.  The notion of a breaking apart can feed into this notion of weakness.  פרה אדומה representing death can symbolize humanity at its weakest and the breakdown into tiny specs of אפר (also פ,ר) feeds into the notion of weakness and breakdown.

 

I recently noticed the relation between פור and פרה discussed in a kabbalistic sense in where in ליקוטי מוהר"ן, Reb Nachman of Breslov ties together two different statements of Rav Chaim Vital in the name of the אריז"ל to associate the lashon of פור to the lashon of אפר and פרה where each of them has roots in פ,ר which has the gematria 280 equal to the מנצפ"ך and represents גבורת ה' and connects to the kabbalistic concept of פ"ר דינים of which I am in no position to explain due to my lack of familiarity.  In this way Haman possibly thought he was weakening כלל ישראל at the same time he was walking into a trap awaiting him of גבורת ה'.

 

Interestingly enough one can sense a rich multitude of words in the Megilla that have both פ,ר such as: פרס, פרתמים, תפארת, כרפס, רצפת, ספר, פור, מפזר, מפרד, אחשדרפנים, אפר, פרשת, פרשנדתא, פורתא, פרמשתא, פרזים, פורים

 

Out of all the four parshios and any other sections of the Torah discussed in this article (aside from the story of Yosef which will be discussed below), Parshas Para has the most varied list of פ,ר words that include: פרה, שרף, פרש, אפר, עפר  (and also פרי, חרפת if you include the haftara).

 

For more details, one can view שער הפסוקים/יתר כתובים על תהילים קמז:טז and also פרי עץ חיים שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ו: ד"ה הפיל פור at the following locations:

•                     https://he.wikisource.org/wiki/שער_הפסוקים/יתר_כתובים

•                     https://he.wikisource.org/wiki/פרי_עץ_חיים_שער_ר"ח_חנוכה_ופורים_פרק_ו

 

The notion of division and splitting in general can have a flip side as division can lead to growth in number.  This can play into the notion of ונהפוך הוא in the duality of דבר והיפוכו that we have discussed and maybe one can say that כלל ישראל and Amalek are opposite sides of the same coin.

 

We see such opposites fleshed out in how Haman’s plans were turned upside down.

 

Just like אפר פרה can be מטמא or מטהר depending on whether used properly or improperly, the פור of Haman which initially caused אבילות for us and simcha for Haman was turned around as we see in the following pesukim:

 

(אסתר:ה:ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב

(אסתר:ו:יב) וַיָּ֥שׇׁב מׇרְדֳּכַ֖י אֶל שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ

 

(אסתר:ד:ג) וּבְכׇל מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים

(אסתר:ט:כב) וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב

 

Another flip was that the פור of Haman was turned into a קימו וקבלו on our part – an attempt at destroying the Torah and its people resulting in a renewal of Torah even stronger than הר סיני.

 

A lottery representing a lack of החלטה and a weakness representing randomness and lack of השגחה got turned into a paradigm of השגחה ofה'  operating behind the scenes.

 

 

 

 

ויבא עמלק: A connection relating Para to can be found in the only pesukim in Tanach containing the word ומזה and the pattern *דיו followed by the word עד and the pattern ה* at the very end of a pasuk.  In this case the words contained in the ה* pattern have very similar meaning:

 

(שמות יז:יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ

(במדבר יט:כא) וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב

 

 

 

 

HaChodesh

 

מגילת אסתר: A connection between very prominent pesukim in Esther and in HaChodesh exists in these unique pesukim in Tanach which contain a sequence of שורשים of חדש and then ראש and then הוא and then חדש and then שנה

 

(שמות:יב:ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה

(אסתר:ג:ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר

 

In this one we have the only occurrences in Tanach of the phrase "ארבעה עשר" followed by לחדש where the שורש for יום is adjacent to those words and the שורש of קהל is in the pasuk.  Also note the presence of the similar words ושחטו and ויהרגו.  Both of the 14^ths would remain as ימים טובים in the Jewish calendar in the form of the day of the קרבן פסח and the day of Purim.

 

(שמות:יב:ו) וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם

(אסתר:ט:טו) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ היהודיים הַיְּהוּדִ֣ים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת יָדָֽם

 

 

 

 

 

ויבא עמלק: Here we have a connection to the haftara with the unique occurrences of the word כאשר coming within two words before ידו in addition to a נח based שורש nearby.

 

 (שמות יז:יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק

(יחזקאל מו:ז) וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה

 

Tying it all together

 

Interestingly enough, the following tight progression caught my eye in Megillas Esther where at a crucial point in the Megilla, there might be hints to the four parshios in reverse order – maybe symbolic of ונהפוך הוא:

 

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן.....וַיֹּאמֶר הָמָן .....אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.....וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ.....וַיִּכָּתֵב כְּכׇל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן.....נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ

 

Here we have references and hints to the very mitzvos pointed to by the four parshios:

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן – an obvious connection to  הזה לכם ראש חדשיםהחדש

הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל - a connection to זאת חקת התורה.....ויקחו אליך פרה אדמה.....ושרף את הפרה where the פור\פרה connection is explained above

לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים – a connection clearly identifying Haman as one subject to the mitzva of מחיית עמלק

.....וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְהַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ - a connection to  זה יתנו.....מחצית השקל.....ולקחת את כסף הכפרים and to the concept of this mitzva being in the form of a מטבע  (in truth, this mitzva is also hinted to slightly earlier with ועשרת אלפים ככר כסף אשקול as indicated by חז"ל)

 

 

 

Table of Contents
A Backdrop: Connections to Yosef

 

It is well known that there are many connections between Megillas Esther and the story of Yosef.  The following similarities are brought down in midrashim but that is the tip of the iceberg as scores of other similarities have been noticed over the centuries.

 

The following midrashim highlight the similarities in wording and events regarding Yosef that can also be found in Megillas Esther regarding Yosef’s נסיון, Yosef’s rise to power, the word “אף” used by the שר האופים, the sale of Yosef to מצרים:

 

בראשית רבה ז:ו (ובאסתר רבה ז:ז בשינוי לשון)

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, (אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם. (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ, (אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. (בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, (אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי. (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, (אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'. (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן. (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, (אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּיבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. (בראשית מא, מג): וַיִּקְרָאו לְפָנָיו אַבְרֵךְ, (אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'.

 

בראשית רבה יט:ב

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים (בראשית ג, א), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן סַנְסָן אַרְבָּעָה הֵן שֶׁפָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵן, נָחָשׁ, וְשַׂר הָאוֹפִים, וַעֲדַת קֹרַח, וְהָמָן. נָחָשׁ (בראשית ג, א): וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף. שַׂר הָאוֹפִים (בראשית מ, טז): אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי. עֲדַת קֹרַח (במדבר טז, יד): אַף לֹא אֶל אֶרֶץ. הָמָן (אסתר ה, יב): אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר

 

מדרש תהלים י:ג (ובאסתר רבה ז:כה בשינוי לשון)

אמר הקדוש ב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר (בראשית לז כה) וישבו לאכל לחם. הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך אכילה ושתיה שנאמר (אסתר ג טו) והמלך והמן ישבו לשתות.

 

Since we have seen a relationship between the four parshios and the קריאות of Purim it would be interesting to examine the story of Yosef to determine whether it has any connections to the four parshios.  A good starting point would be to investigate whether the major themes we have already found to be common to the four parshios and the קריאות of Purim are present in the story of Yosef.  This would be meaningful as it would reveal that the four parshios and the קריאות of Purim speak to the wide sweep of Jewish history from past to future.  Such was hinted to above when speaking of the idea of זאת חקת התורה and the פרה אדומה.

 

מלכות

When Yosef was born, Yaakov saw fit to ask Lavan for permission to return to ארץ כנען.  The תרגום יונתן picks up on the midrash based on a נבואה in Ovadia that Yosef’s descendants would eventually take a leadership role in combating Eisav’s descendants and possibly Amalek

תרגום יונתן – בראשית ל:כה

וַהֲוָה כְּדִי יְלֵידַת רָחֵל יַת יוֹסֵף וַאֲמַר יַעֲקב בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְבֵית יוֹסֵף עֲתִידִין לְמֶהֱוֵי כְּשַׁלְהוֹבִיתָא לְגַמְרָא יַת דְבֵית עֵשָו אָמַר מִכְּעַן לֵית אֲנָא מִסְתְּפֵי מִן עֵשָו וְלִגְיוֹנוֹ וַאֲמַר לְלָבָן שַׁלְחֵנִי וְאֵיהַךְ לְאַתְרִי וּלְאַרְעִי

 

בבא בתרא קכג:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כְּתִיב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ׳ מַאי שְׁנָא כִּי אִתְיְלִיד יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁאֵין זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נִמְסָר אֶלָּא בְּיַד זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגוֹ׳

 

(עובדיה א:יח) וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר

We next see Yosef’s dreams of being a מושל over his brothers.  Yosef then becomes משנה למלך in מצרים.  According to the following midrash on ויקם מלך חדש, Yosef actually became king of מצרים until the end of his life.

 

פרקי דרבי אליעזר יא

עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו מלך ראשון זה הב"ה.....השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' וכל הארץ באו מצרימה. באו מצרים אין כתיב כאן אלא מצרימה. היו המס שלהם ומנחותיהם לשבור בר מיוסף שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש על מצרים.

 

We eventually see מלכות among Yosef’s descendants such as Yehoshua, מלכות ישראל and eventually with משיח בן יוסף.

 

זה, זאת; enigmatic mitzva; progression of הסתר פנים\סוד to גלוי פנים; זכירה or שמירה to preserve the idea

If anything related to Yosef would fit into this model, it would be where he commands his brothers to listen to his dreams where he saw a vision of מלכות for himself.  שמעו נא, a phrase which appears twelve other times in Tanach, is mentioned by many midrashim and meforshim to be primarily a לשון of תוכחה – listen now – where the target is warned to listen for their own good.  At this early stage, it seemed very premature for Yosef to speak that way to his brothers.  We see the use of the term החלום הזה both when Yosef tells the first dream to his brothers and when Yaakov is responding to the second dream.

(בראשית לז:ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי

(בראשית לז:י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה

This was so tough to understand that it led to increased hatred on the part of the brothers and even Yaakov initially rebuked Yosef for mentioning it.

 

The dreams had an obvious element of סוד as they wouldn’t become fully realized until Yosef revealed his identity to his family 22 years later.

 

Additional elements of סוד and הסתר and the unknown can be seen in the recurring use of the term לא ידע:

.....כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא.....וַיַּעֲזֹב כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה.....וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת..... וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה.....וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב.....וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף.....לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ.....הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.....וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.....

 

זכירה and שמירה are also present here.  After the initial rebuke, Yaakov believes the dream to be prophetic and awaits its realization.  Twenty two years later, Yosef realizes that his dreams of long ago have come true.

(בראשית לז:יא) .....וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר

(בראשית מב:ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם.....

Yosef’s dreams and interpretations of others dreams had near term messages during his lifetime, intermediate term messages at the time of יציאת מצרים and long-term messages for well into the future.  One example is how according to the midrash, Yosef’s statement of “וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי” was realized at the time of his descendant Yehoshua where the sun and moon stopped for him.

בראשית רבה פד:יא

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לַשֶּׁמֶשׁ, עַבְדָא בִישָׁא לָאו זְבִינַת יָתֵךְ בְּכַסְפֵּיהּ דְּאַבָּא אַתְּ, לֹא כָךְ רָאָה אַבָּא אוֹתְךָ בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וגו' מִשְׁתַּחֲוִים לִי, אַף אַתְּ דֹּם מִלְּפָנַי, מִיָּד (יהושע י, יג): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ עָמָד.

 

 

רפיון ידים/ חיזוק ידים

We sense an ebb and flow in these matters throughout Yosef’s life.  He is initially placed in a leadership role by Yaakov.  A possible רפיון ידים was the misuse of such power by bringing a דבה רעה about his brothers and by relating his dreams to his brothers too harshly.  A definite רפיון was the brothers’ hatred of him which led to מכירת יוסף which had a jarring impact on כלל ישראל for the future.  Another possible רפיון was when Yosef positioned himself in a risky situation with אשת פוטיפר.  The tide started turning with cases of חיזוק ידים where Yosef fled from  אשת פוטיפרand then recognized and declared that the dreams of the שר המשקים, שר האופים and פרעה were of divine origin.  As a result, Yosef becomes משנה למלך. On the side of the brothers, their חיזוק ידים included Yehuda admitting the truth in front of Tamar, the brothers returning כסף משנה to בית יוסף and finally the noble acceptance of ערבות by Yehuda on behalf of Binyamin.  The latter would eventually guarantee for him the role of מלכות ישראל.  Yosef continues in the path of חיזוק ידים by not holding a grudge against his brothers and supporting them in מצרים by realizing that all the events happening to them were ordained by ה' for a purpose.

 

We actually see the use of the word יד for bad or good at some of the key junctures mentioned above.  Maybe you will notice additional significance in some of the highlighted cases:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.....לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ.....וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ.....וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה.....וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה. וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ.....וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.....וַיַּעֲזֹב כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף.....וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו.....וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי.....וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.....וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כׇּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר.....אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ.....וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ.....וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא.....וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן.....וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ. וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבׇּר אֹכֶל.....וַיֹּאמֶר יְהוּדָה.....הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.....הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד....וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.....וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם.....וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.....וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.....וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל

 

 

היפוך

We see the notion of היפוך several times in in connection with Yosef.  The mere term צפנת פענח represents opposites.

 

He begins life as Yaakov’s second in command and winds up being sold into slavery and is eventually jailed for an act he didn’t commit.  Later when the שר המשקים and שר האופים present their similar dreams to him they result in opposite results.

 

Then the שר המשקים forgets Yosef instead of remembering as Yosef requested.  The midrash there goes into some interesting details that the שר המשקים tried his hardest to remember by giving himself reminders butה'  caused him to forget:

בראשית רבה פ״ח:ז׳

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים וגו' – כָּל הַיּוֹם הָיָה מַתְנֶה תְּנָאִים וּמַלְאָךְ בָּא וְהוֹפְכָן, וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים, וּמַלְאָךְ בָּא וּמַתִּירָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ שׁוֹכְחוֹ וַאֲנִי לֹא אֶשְׁכָּחֵהוּ

 

We then see the שר המשקים flips from שכחה to זכרון and Yosef interpreting פרעה’s dreams of scrawny cows/stalks versus fat cows/stalks.  Now Yosef switches from being the lowest of the lows in jail to being משנה למלך.  Next the brothers come to Yosef and he puts on an act to switch moods with brothers: קשה, then welcoming, then accusing, then revelation and בכייה.  Right before Yosef revealed his identity, the brothers thought all was lost and now they achieve a type of salvation and are supported with a comfortable life in מצרים.

 

Even after Yosef dies, we continue to see opposites when according to חז”ל, עצמות יוסף travel next to the ארון throughout the מדבר in a contrast of טומאה next to קדושה

תנחומא פ, נשא

ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרין מה טיבו של ארון זה שמהלך עם ארון התורה, וישראל משיבין אותם ואומרים קיים זה מה שכתוב בזה

 

סוטה יג.

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו קיים זה כל מה שכתוב בזה

 

Similarities to the individual four parshios and the קריאות of Purim

 

Shekalim

The ירושלמי in שקלים brings opinion that מחצית השקל is a תיקון for the עבירה of מכירת יוסף using the linkage that a shekel is 20 גרה and Yosef was sold for 20 כסף

ירושלמי שקלים ט:ב

זה יתנו כל העובר על הפקודים ......ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף ר' פינחס בשם ר' לוי לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל א' וא' מהם טבעה לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו.

 

The following pesukim contain the only instances of *שא את ראש* in Tanach where the נקודות in *שא contain a progression of חיריק-קמץ.  Interesting that we have the mitzva of מחצית השקל in order to protect against tragedies that are inherent to a נשיאת ראש as was found by the שר האופים.

(בראשית מ:יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ

(בראשית מ:יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ

(בראשית מ:כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכׇל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו

(שמות ל:יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם

 

Additionally, the pattern לקח*, כסף, "*את בני*"*, where these items appear in close proximity is uniquely found in only these two places in Tanach

(בראשית מג:טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף

(שמות ל:טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם

 

 

Zachor

I mentioned above in Yosef’s connection to מלכות that he has a special role in combating Amalek.  In addition to that, the following hints to Yosef can be found in Parshas Zachor.

 

The pattern of the :שורשים זכר שכח when the latter word ends a pasuk is unique to these two places in Tanach where the שר המשקים forgets Yosef.  Other bonus similarities here are that in both cases, the words have four words separating them and the lashon שכח occurs at the end of a פרשת השבוע.

(סוף פ' וישב: בראשית מ:כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ

(סוף פ' כי תצא: דברים כה:יט) .....תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח

 

Also, the pattern אשר, *קר*, בדרך when the terms are found in close proximity, is unique in Tanach to the following two places where Yaakov is concerned for the safety of Binyamin.

(בראשית מב:לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה

(דברים כה:יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים

 

Megilla

An inscription in a ספר זכרונות, followed by a forgetful gap in time, followed by a reading from theספר זכרונות (spurred on by a falling פור) led to Mordechai’s rise to the rank of משנה למלך.  Above we noticed the last word of Parshas Zachor תשכח being parallel to the last word of the story of Yosef and the dream of the שר המשקים  - וישכחהו.  Yosef’s rise to משנה למלך was ushered in by a request for זכרון, followed by a forgetful gap of two years, followed by a זכרון by the שר המשקים (spurred on by devoured פרות). Very interesting that Megillas Esther is always read during the transition from Parshas Zachor to Parshas Para as this possibly informs the transition from פ' וישב to פ' מקץ.  Yosef has G-d-given understanding of the פרות and Mordechai had G-d-given knowledge of the פור.  חז”ל interpret בן פרת יוסף in that Yosef became great through the understanding of the פרות – possibly from lashon of בין-פרת.  We noted earlier that חז"ל say שלמה המלך couldn’t fathom the depths of פרה אדומה but possibly Moshe and רבי עקיבא could.  Is there a possibility that Yosef could also (see זוהר ג:יד which doesn’t specifically say this but relates Yosef to פרה אדומה through “בכור שורו”)?

 

Also note that in each case, the forgetful gap of time between the two זכרוןs happened in order to cause the final זכרון to have a precisely timed maximum impact.

 

Here’s a unique connection involving the שר המשקים only found here in Tanach where we have a sequence of :שורשים שקה...מלך...מלך

 

(בראשית מ:א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם

(אסתר א:ז) וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ

 

It’s interesting that we have parallel midrashim involving the שר המשקים regarding forgetting and remembering.  We saw above in בראשית רבה regarding the שר המשקים trying to remember Yosef that a מלאך ה' came to make him forget: כָּל הַיּוֹם הָיָה מַתְנֶה תְּנָאִים וּמַלְאָךְ בָּא וְהוֹפְכָן, וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים וּמַלְאָךְ בָּא וּמַתִּירָן

 

In the Megilla we have an interesting flip side to this where אחשורוש requests that his scribe שמשי (son of Haman) read him the ספר זכרונות. The Gemara in מגילה טו:,טז., says that when שמשי saw that Mordechai was mentioned for the good, he tried his best to make the event forgotten and a מלאך came to ensure it was remembered: "וַיִּמָּצֵא כָתוּב": כְּתָב מִבְּעֵי לֵיהּ מְלַמֵּד שֶׁשִּׁמְשַׁי מוֹחֵק וְגַבְרִיאֵל כּוֹתֵב so in a certain sense the latter event completes a cycle opened by the prior event.

 

I have noted earlier while discussing parallels between the Megilla and Parshas Para thatמגילת אסתר  abounds in פ,ר words.  The story of Yosef from פרשת וישב through the very beginning of ספר שמות provides us with a list of such words that not only rivals but exceeds it with ספר, טרף, פוטיפר, פרעה, שרף, פרץ, פרח, פר, פרע, אפרים, הפרני, אפרת, ערף, שפר, פרת, עפרון, רפאים, פרשים, פרך, שפרה, פתר, רדף

 

As noted earlier, this is only the start of the parallels between Megillas Esther and Yosef’s story.  Since much on this has been written elsewhere (for example, see the הקדמה to דעת מקרא on אסתר pp. 12-14), I will leave that to the reader to pursue and will be brief here.

 

 

ויבא עמלק – See again above where חז”ל say Yosef is key in fighting Amalek.  Yehoshua comes from Yosef and was tasked with fighting Amalek.  In the following connection, we discover the only places in Tanach where the pattern "*ח*ר* על* ראש*" is found. Also interesting is the parallel presence of the :שורשים חלם\לחם which are anagrams. Also interesting is the possibility that the three baskets on top of the head of the שר האופים are parallel to the three men – Moshe, Aharon and Chur – that ascended to the top of the hill. It’s interesting that in midrashim we see parallels between the שר האופים and Haman, a descendant of Amalek.

 

(בראשית מ:טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי

(שמות יז:י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה

 

Of additional interest are the only occurrences of the sequence ירים...ידו in Tanach.

(בראשית מא:מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם

(שמות יז:יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק

 

Something about this last one makes me think of the relationship between אחשורוש, מרדכי and המן האגגי.

 

Para

We have already noticed a possible connection between Yosef and the פרה אדומה when discussing Yosef’s connections with Megillas Esther above.  We also mentioned the language used in the יוצרות of Parshas Para, לפענח עמק פלאותיך, which can be understood as a hint to Yosef who was calledצפנת פענח .

 

A further connection might be hinted by the watery associations found in Yosef’s bracha from Yaakov (לשון of פרת upon a spring), the פרות interpreted in פרעה’s dream (the Nile) and the פרה אדומה (מים חיים/spring water):

 

(בראשית מט:כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן.....

(בראשית מא:ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר

(במדבר יט:ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה.....חַטָּאת הִוא..... וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי

 

The צרור המור ties Yaakov ברכה and פרעה’s dream tightly together:

צרור המור על בראשית מט:כב

ובמדרש אמרו בן פורת יוסף שנתגדל ע"י הפרות שעלו מן העין כמה דאת אמר והנה מן היאור עולות ז' פרות

 

רבינו בחיי is not vowelized but he seems to possibly go further by saying  בין הפרות – the one who understands the פרות with the help of ה', from להבין\מבין.

רבינו בחיי על בראשית מא:יח

שנאמר אחרי הודיע אלקים וגו'. הוא שאביו מברכו "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין", בין הפרות

 

When פרעה’s reaction to Yosef regarding this event is recorded in the Torah, might there be a hint to  זאת חקת התורה and the פרה אדומה to indicate that Yosef has attained a peak level of דעת אלקים?

(בראשית מא:לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כׇּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ

 

One more connection between Yosef’s story and Parshas Para can be found in the following pesukim which contain the only instances in Tanach of the pattern “ביום השלישי *יום”

 

(בראשית מ:כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכׇל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו

(במדבר יט:יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר

(במדבר יט:יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב

(במדבר לא:יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם

 

Even though the final pasuk is not from Parshas Para it stems from the same halacha of using the ashes of the פרה אדומה to become טהור on the third and seventh day after becoming a טמא מת.  The first pasuk which deals with the outcome of the dreams of the שרים, presents a third day as a time fraught with trepidation and judgement for past sins.  One sinner emerges unscathed and the other is put to death.  טומאת מת is the most stringent form of טומאה and the process with which to emerge from that טומאה is the most mysterious of all.  When one reads the haftara of Parshas Para, the טומאה and the state of emerging from טומאה can be seen as one of חטא and תשובה, replacing a לב אבן with a לב בשר.

 

HaChodesh

It was mentioned above that החדש הזה לכם indicates מלכות. During the period of Yosef’s life through his death, the term חדש is mentioned twice – the two times previous to החדש הזה לכם.  In the מעשה of Yehuda and Tamar it says ויהי כמשלש חדשים, a possible hint to מלכות since this led to the birth of Peretz from whom מלכות בית דוד would emerge. Interestingly enough, if we search the Tanach for all pesukim containing the word חדש three times, almost all six of them contain themes of מלכות.

 

(שמות יב:ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה

(במדבר כח:יד) .....זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה

(מלכים א ה:כח) וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ.....

(אסתר ב:יב) וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה .....שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.....שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים.....

 (דברי הימים א כז:א) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.....לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה.....

(דברי הימים ב כט:יז) וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם ה' .....וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ

 

החדש הזה לכם as mentioned; מלכים א ה:כח regarding a draft called by Shlomo at the beginning of his מלכות; אסתר ב:יב regarding Esther’s ascension to מלכות; דברי הימים א כז:א – regarding David’s partitioning the people for service of the משכן\מקדש during his מלכות; דברי הימים ב כט:יז – the rise to power during חזקיהו מלכות where they are מטהר the בית המקדש.

 

Interestingly, the only pasuk in Tanach with greater than three mentions of חדש is here:

(אסתר ג:ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן.....הִפִּיל פּוּר.....לִפְנֵי הָמָן.....וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר

Earlier we have referred to the midrashic notion that Haman was an evil מלך, so this can allude to the power of Haman at his peak.  The latter part of the pasuk could even hint to the coming advent of Mordechai’s מלכות in Adar.

 

Returning to Yosef, the next and last time the word חדש appears before החדש הזה לכם would be:

וַיָּמׇת יוֹסֵף וְכׇל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.....וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף

This can be seen as symbolic to the waning of מלכות, התחדשות and power from ה' and כלל ישראל and its transfer to פרעה.  החדש הזה לכם marks the return of מלכות and all its trappings to ה' and כלל ישראל and soon after that, Moshe retrieves עצמות יוסף from מצרים.  Also interesting is that this is one of a very few occurrences in the Chumash where the words מלך חדש or their anagrams appear in very close proximity to each other.

 

One of many instances where a pasuk in Parshas HaChodesh bears a unique similarity to a pasuk from Yosef’s story is where each contains the  שורשיםof "היה יום זה" at the very beginning of a pasuk where the day that Yosef is alone with Potiphar’s wife bears a similarity to the first day of חג פסח mentioned in Parshas HaChodesh:

 

(בראשית לט:יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת

(שמות יב:יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחׇגֻּהוּ

 

Interestingly enough that the Gemara in סוטה לו: comments on the first pasuk that the day in question for בית פוטיפר was a חג for עבודה זרה:

ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה

 

Finally, the יוצרות for Parshas HaChodesh hint to Yosef again in a similar way it did in Parshas Para with the phrase: ירח אשר לא פענח לראשונים

 

 

 

Table of Contents
Another Twist: The Kesher to Tefillin

As alluded to earlier, the only times the term ארבע פרשיות  is mentioned in in Shas, מסכתות קטנות and midrashim are in the following places regarding the mitzva of tefillin and to no other mitzva:

 

משנה מנחות ג:ז – אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ

מס' תפילין א:ט – תפלה של ראש נכתבת ארבע פרשיות

מכילתא יג:ט – והיה לך לאות וגו' כרך אחד של ארבע פרשיות

מדרש שכל טוב שמות יג:ט – ולזכרון בין עיניך......ומהו ולזכרון, ספר זכרון ארבע פרשיות (בכיס) [בכרך] אחד

 

Is it mere coincidence that we refer to the קריאות of Adar as ארבע פרשיות  or is there a meaningful underlying connection?

 

We do find a strong connection between tefillin and Purim/Megillas Esther since Haman had banned the use of tefillin and the mitzva returned upon the rise of Mordechai and the fall of Haman:

 

גמ' מגילה טז: (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה אורה זו תורה .....שמחה זה יום טוב.....ששון זו מילה.....ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש

 

רש"י שעל כל אלה גזר המן (תורה, יום טוב, מילה, תפילין)

 

מהרש"א מגילה טז.

ולכך גזר המן על אלו ביותר כפרש"י לפי שהן עדותן של ישראל וכיון שנתבטלה גזירתו חזרו אלו עדות ליושנן ..... ויקר זו תפילין שהוא כבודן של ישראל ע"ש כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שחזרו לזה כמ"ש כי נפל פחד מרדכי וגו':

 

Also, theתרגום ראשון  on Esther mentions that the golden crown worn by Mordechai hints to a symbolic golden תפילין של ראש worn above his crown in conjunction with the return of מצות תפילין after Haman’s ban was eliminated.

 

אסתר ח:טז,יז: וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ .....וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה.....לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃

תרגום ראשון שם: לְעֵילָא מִנֵיהּ כְּלִילָא רַבָּא דְדַהֲבָא מוּקְדוֹנָא וּלְעֵילָא מִן כְּלִילָא טוֹטְפָן דְמַקְבְּעִין בְּדַהֲבָא דְיָדְעִין כָּל עַמְמַיָא אוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא דִי הוּא מָרְדְכַי יְהוּדִי לִמְקַיְמָא קַרְיָא דִכְתִיב וְיֶחֱזוּן כָּל עַמָא דְאַרְעָא אֲרוּם שְׁמָא דַייָ אִתְקְרֵי עֲלָךְ.....לִיהוּדָאֵי הֲוַת רְשׁוּתָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרַיְתָא וּלְמִיטַר שַׁבַּיָא וּמוֹעֲדַיָא וּלְמִגְזַר עוּרְלַת בְּנֵיהוֹן וּלְאַחֲתָא תְּפִילִין עַל יְדֵיהוֹן וְעַל רֵישֵׁיהוֹן:

 

Due to this event, we have the minhag to make sure tefillin is worn by men during the daytime reading of the Megilla, even if one happened to be finished with davening:

ספר מטה משה ס' תתרכ - .....ודרשינן ויקר זו תפילין, לכן נ"ל שלא לחלוץ תפילין עד אחר קריאת מגלה (וכן הובא במ"א ומ"ב או"ח ס' תרצ"ג)

 

Now let’s examine whether each of the individual four parshios of tefillin contains elements of the themes common to the קריאות of Adar as we have already noticed that these קריאות have much to do with Megillas Esther and Purim.

 

 

מלכות

As seen above, this mitzva is associated with Mordechai’s לבוש מלכות and his rise to the position of משנה למלך.  Other than this general association of מלכות to tefillin I have not noticed any specific reference or hint to מלכות in parshios קדש and והיה כי יבאך.

 

However, חז”ל have said that פרשת שמע is the epitome of קבלת עול מלכות שמים and that פרשת והיה אם שמע represents קבלת עול מצוות, which happen to be the מצוות המלך.

 

 

זה, זאת; enigmatic mitzva; progression of הסתר פנים\סוד to גלוי פנים; זכירה or שמירה to preserve the idea

 

It is well-known that tefillin is a mitzva with very little detail mentioned in the pesukim where we depend on תורה שבעל פה and הלכה למשה מסיני to fill in the blanks. It would not be farfetched to speculate that this is considered a difficult mitzva to understand, but the thought is underscored by the following that either imply it or mention it directly.

 

In אנעים זמירות we read the line קשר תפילין הראה לעניו which tells us that ה' showed Moshe the knot of tefillin.  This is derived from the pasuk (שמות לג:כג) "והסרתי את כפי וראית את אחרי" by the following sources:

תרגום יונתן

ואעבר ית כיתי מלאכיא דקיימין ומשמשין קדמי ותחמי ית קטור שבידא דתפילי איקר שכינתי ואפי איקר שכינתי לעת אפשר לך למיחמי

 

ברכות ז.

אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסיד מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין

 

From these alone it’s not obvious that this was shown to Moshe in order to explain a difficulty in the mitzva.  From the words of רב האי גאון and רבינו חננאל it seems more apparent that the קשר תפילין was shown to Moshe in order to educate him in the mitzva the same way  ה'showed Moshe a model of the משכן:

רשב"א ברכות ו.

פירש רב האי גאון ז"ל, זה לשונו: הכי פירשו רבנן, שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין ולימדו במראית העין, כדרך שלמדו מעשה המשכן, שנאמר (שמות כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, (ככל) אשר אתה מראה בהר (שמות כה, מ).

 

אוצר הגאונים: פירוש רבינו חננאל על מס' ברכות ו.

ומצאנו שהב״ה ית״ש הראה למשה רבינו [תפילין] בתוך הכבוד שאמר הכתוב "וראית את אחורי", כגון מלאך ובראשו תפילין, ראה משה רבינו והבין קשר של תפילין ושי״ן של תפילין, כענין שהראהו כלי המשכן שנא׳ "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן"..... ללמדו למשה קשר של תפילין [ושי״ן של תפילין]

 

But it is only from the following (which seems to quote a midrash that doesn’t appear elsewhere) that we see that ה' pointed to a difficult mitzva באצבע in a similar fashion that was done in Parshas Shekalim and Parshas HaChodesh:

יוצרות לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו – פירוש ליוצרות של פרשת שקלים

ד"ה והראהו כמין מטבע במחזה – בג' דברים נתקשה משה שלא היה יכול להבינם עד שהראה הקב"ה באצבע, ואלו הן: המנורה והשקל וקשר של תפילין.

 

The only thing missing is that the mitzva was not commanded in the Torah with the word זה or זאת as in מחצית השקל and Rosh Chodesh (for a discussion of how these issues play into lists of mitzvos that were difficult for Moshe see מנחות כט. תוד"ה "שלשה דברים היו קשין לו למשה").

 

We do have hints of these לשונות in the פרשיות תפילין of קדש לי כל בכור and והיה כי יבאך but it’s not apparent that they are referring specifically to the mitzva of tefillin that’s mentioned later in each parsha:

 

 (יג:ג) ..... זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה ..... כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה ..... וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה ..... וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ.....וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה

 

 (יג:יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.....וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.....

 

In the פרשיות תפילין of שמע and והיה אם שמע, the closest we come is the use of the word אלה by each (the plural of זה) which do refer to the words to be written in tefillin:

 

(דברים ו:ח) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם.....וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.....

 

(דברים יא:יח) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם.....וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם.....

 

If one were to look in all of these four parshios for a סוד element it is conceivable to say that tefillin is a hidden mitzva with deep meaning that needs to be pried out due to 1) the lack of details described in the pesukim; 2) the difficulties mentioned above that created a need for Moshe to be shown the mitzva; 3) the knots in the tefillin hinting to a tightly closed issue; 4) the physical aspect of the mitzva being defined as written messages concealed in בתים . This is strikingly similar to the פתשגן הכתב by Purim and interestingly enough, Rashi has described the פרשיות תפילין as אגרות, a term we commonly associate with the Megilla:

רש"י שבת סב. ד"ה חולץ תפילין – ואע"ג דמכוסה עור שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות בדפוסין של עור

 

In each parsha it can be said that this סוד must be revealed through transmission as a heritage to one’s children which is expressed with והגדת לבנך and כי ישאלך בנך and ושננתם לבניך and ולמדתם אתם את בניכם and to expound and elaborate the ideas to the children with an אמירה or a דיבור.

 

Finally, each of the parshios has an aspect of זכירה or שמירה for perpetuating the mitzva of tefillin as a heritage throughout time with mentions of the לשונות of זכור,  ולזכרון, and ושמרת in קדש, an additional השמרו in והיה אם שמע, and the word לטוטפת (which might indicate זכרון) mentioned in the last three of these four parshios.

 

 

רפיון ידים / חיזוק ידים

In each of the four parshios of tefillin there is a stress on the theme of חוזק יד.  In והיה כי יבאך and קדש it’s a focus on the strength with which ה' brought us out of מצרים.  In שמע and in והיה אם שמע it implies the strength of binding the words of קבלת עול מלכות שמים\עול מצוות to one’s arm.  Placing tefillin as a sign of strength and support on our weak hand is required as that is the hand subject to a physical רפיון ידים.  This is actually hinted to in the word ידכה mentioned in והיה כי יבאך (as יד כהה).  In both that parsha and קדש, we have the extra aspect of בכור/the first which hints to קדימות.  For קדש, this aspect is also present in the month of יציאת מצרים which is חודש האביב and the חפזון aspect of מצה versus חמץ. שמע has the additional factor of אהבת ה' בכל לב which leads to חיזוק ידים (similarly found in the haftara of Parshas Para), והיה אם שמע has the opposite warning against letting your heart trick you into weakness/רפיון ידים in mitzvos.

 

In summary:

קדש – כי בחזק יד, לאות על ידך, כי ביד חזקה

והיה כי יבאך – בחזק יד, לאות על ידכה, כי בחזק יד

שמע – ואהבת...בכל לבבך, וקשרתם לאות על ידך

והיה אם שמע – פן יפתה לבבכם, וקשרתם אתם לאות על ידכם

 

Additionally, the historically tenuous status of מצוות תפילין and association with רפיון ידים if we don’t cling strongly to it is mentioned in the following Gemara:

שבת קל.

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁמָּסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן עֲלֵיהֶם לְמִיתָה בִּשְׁעַת גְּזֵרַת הַמַּלְכוּת, כְּגוֹן עֲבוֹדָה זָרָה וּמִילָה — עֲדַיִין הִיא מוּחְזֶקֶת בְּיָדָם, וְכׇל מִצְוָה שֶׁלֹּא מָסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן עָלֶיהָ לְמִיתָה בִּשְׁעַת גְּזֵרַת הַמַּלְכוּת, כְּגוֹן תְּפִילִּין — עֲדַיִין הִיא מְרוּפָּה בְּיָדָם.

This specifically targets times where there’s a governmental ban against tefillin such as at the time of Haman. This shows tefillin to be a mitzva that needs an extra sense of חיזוק.

 

היפוך

The following notions of היפוך are present in the four different parshios of tefillin

 

קדש – מצות מצה \ איסור חמץ

והיה כי יבאך – פדיון פטר חמור בשה / lack ofפדיון   gets עריפה ; When the מצרים have קשיות לב regarding  בני בכורי ישראל this causes ה' to bring חיזוק יד with מכת בכורות upon them

שמע – בשכבך \ בקומך

והיה אם שמע – עבודת ה' בכל לב resulting in מטר reaching land and providing food / פיתוי לב and עבירות resulting in מטר staying in שמים and no food, בשכבך \ בקומך

 

 

Similarities to individual four parshios

I have noticed many unique similarities that map each and every one of the four parshios of Adar to each of the four parshios of tefillin.  If I listed all that I found this already long article would grow extremely cumbersome so I’m listing a number of the stronger combinations here which also attempt to offer mix of the parshios in question.

 

The only places in Tanach where pesukim contain the שורש for מזוזה followed in close proximity (<= 3 word gap) by the שורש for בית  are to be found in the following places in החדש (and its haftara), in שמע and in והיה אם שמע

(דברים ו:ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ

(דברים יא:כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ

(שמות יב:ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם

(יחזקאל מה:יט) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת וְנָתַן אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית

 

The next matchup shows two out of the three places in Tanach where the pattern

 "זכור את" אשר "*צא* ממצרים" appears only in זכור, in קדש לי כל בכור (and in the pasuk זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים)

(שמות יג:ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ

(דברים כה:יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם

 

In this one, we find that the pattern ה' "ונתנה ל*ך" uniquely occurs in the haftara for זכור and in והיה כי יבאך. It’s interesting to note here that in one case ה' takes rule overארץ ישראל  away from the כנענים and gives it to us and in the other case, ה' takes away the rule over ארץ ישראל away from Shaul and gives it to David.

(שמות יג:יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ

(שמואל א טו:כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ

 

In שקלים and in והיה כי יבאך we find the only occurrences in Tanach where the pattern *העבר* appears adjacent to the word כל.  An additional bonus feature that each contains the mention of ה' in the last word of each pasuk.

(שמות יג:יב) וְהַעֲבַרְתָּ כׇל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכׇל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'

(שמות ל:יג) זֶה יִתְּנוּ כׇּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'

(שמות ל:יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'

 

In this next example we take a different approach by looking for uniquely shared gematria patterns.  We find that 501 followed later in the pasuk by 100 which is then immediately followed by 54 occurs only three times in Tanach.  Two of them are in the haftara of שקלים and in שמע.

(דברים ו:ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ

(מלכים ב יב:טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים

 

One interesting point here is that לְבָבֶךָ and יָדָם share the gematria of 54 in these sequences and we have mentioned earlier that the heart and the hand are strongly connected in terms of קשיות לב being an underlying cause for רפיון ידים and an open heart enabling חיזוק ידים in the service of ה'.

 

Also important is that in the mitzva of tefillin it’s considered important that the של יד is facing the heart as we see in the following midrash:

מכילתא יג:ט:ב

ר' יצחק אומר, על גובה של יד. או אינו אלא על ידך כמשמעו – תלמוד לומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, (דברים יא) לא אמרתי אלא דבר שהוא מכוון כנגד הלב, ואיזהו מכוון כנגד הלב זה גובה של יד.

 

One more interesting point is the third matching pasuk which doesn’t fit our model, but on the other hand is very related to our discussions.  In the progress of Daniel interpreting בלשאצר’s vision of various animals as various מלכויות:

(דניאל:ח:כ) הָאַ֥יִל אֲשֶׁר רָאִ֖יתָ בַּ֣עַל הַקְּרָנָ֑יִם מַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס

The מלכויות of מדי ופרס of course are integral to a Megillas Esther/Purim connection.  It has been noted that in the Megilla, פרס is mentioned before מדי except for once at the very end.  If we start from the ר in פרס and read backwards to include מדי, we arrive at the term רפו ידם – literally they weakened their hand.  I have noticed that this term is used in the following תנחומא (beginning of סימן כ) that appears at the end of Parshas Balak and describes how a halacha eluded Moshe and the זקנים in order to enable Pinchas to attain greatness by rising to the occasion:

 

אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה.....נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וְהֵמָּה בּוֹכִים .....שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.....וְרָפוּ יְדֵי מֹשֶׁה וִידֵי צַדִּיקִים שֶׁעִמּוֹ, וְהֵמָּה בּוֹכִים. וְלָמָּה רָפוּ יָדָם.....אֶלָּא בִּשְׁבִיל פִּנְחָס, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצֵּל.....

 

With one final matchup we look at the two parshios we haven’t yet included – פרה and והיה אם שמע.  When we search for the patterns *אדמה על* אשר ה' *מימ* occurring in any sequence where על* occurs at least twice we get the following unique occurrences in Tanach:

 

 (במדבר יט:ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל

(דברים יא:כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ

 

 

Lastly is a quote from my elter-zayde זצ"ל in his ספר תרי"ג מצות which I mentioned in the preface.  It mentions that tefillin is essentially a sign of fealty to The King of Kings

ספר תרי"ג מצות – מטעמים – מצוות י"ב וי"ג (תפילין של ראש ושל יד) סימן של שעבוד למלך מלכי המלכים

כל עם ועם אשר יש לו מלך המולך עליו, יש לו למלך אותות הכבוד,.....ואיש..... אשר הצטיין באהבתו למלכו, לארצו ולעמו,.....אז המלך נותן לו אות כבוד, להיות עליו לאות בכל עת ושעה.....ונאהב ומקורב למלכו להיות שמו של המלך נקרא עליו.....כי אות הכבוד מראה על שלימותו, ושלימות עבודתו ומסירתו הנאמנה לחובותיו אל המלך.....כן הוא במלך מלכו של עולם, אשר כל העולם ומלואו לו הוא,..... אך העיקר לדברים שכתוב עליהם, וחקוק עליהם שמו של מלך מלכי המלכים......

 

With this in mind it is understandable how המן הרשע hated such a mitzva and banned it as it was a sign that a person wasn’t משעובד to him.

 

 

Table of Contents
How Base Hasefer Helped Here

 As mentioned earlier, I noticed that there were many words in Megillas Esther containing the letters פ,ר over and above the obvious word פורים.  This helped me when I was investigating the connection of פרשת פרה to מגילת אסתר.

One powerful message I never noticed before is the following.  The hanging of Haman's 10 sons has them listed over three pesukim.  Three names, three names and then four names. When this appears in the Megilla parchment and in most of our sefarim, the names are arranged stacked on top of each other in 10 rows.  When arranged by stacked pesukim with each of the three pesukim over the other, we can see how the three sons of Haman who have פר near the beginnings of their names all appear first.  This lends new meaning to a reversal of Haman's הפיל פור!

This is highlighted nicely when performing the following search in Base Hasefer:

1. In the upper right corner, in search settings, slide the slider all the way to the left to choose a very fuzzy search.  This will return matches any time all of the letters in the search term appear in a pasuk word in any order.
2. Again in the search settings on the right, make sure a letter-based search is selected.
3. In the checklist that lets one filter results by a selection of sifrei Tanach, deselect Torah, Neviim and Kesuvim and then drill-down into Kesuvim and the five megillos in order to select Esther only.
4. Enter פר into the search bar (רפ will work too).
5. After clicking the search button on the left, you will see 38 pesukim coming up as matches.
6. In the results grid, scroll down to line 24 to see the three pesukim with the sons of Haman

 

 

 

Table of Contents
Conclusion

 

The four parshios have their individual reasons for occurring at this time of year and yet, there is an extra layer of meaning that binds them together as a unit.  The dual layers have to do with the placement of the parshios of Adar and the dual role of חודש אדר.  On one hand it acts as a bookend together with חודש ניסן to frame the beginning and the end of the year and on the other hand it acts as a preparation for Nisan so that the גאולה of Purim is close to that of Pesach.

 

We have seen in Targumim and midrashim an underlying message to be found in מגילת אסתר that Adar doesn’t merely function as a bookend for the calendar year but it also implies a bookend for history.  That the world began with ה'’s supreme מלכות and it will periodically approach that state throughout history and fully return to that state in the end.  A מלכות ישראל resulting in the end with aמלך המשיח  is always tasked with promoting מלכות ה' to the world where the ממלכת כהנים וגוי קדוש acts as aמשנה למלך ה'.

 

There will be parshios – periods – episodes – ups and downs.  There will be times of השראת השכינה and גלוי פנים and our מלכות surging and times where other מלכויות rise while ours wanes with an associated גלות and הסתר פנים.  The עושר, כבוד, יקר, תפארת וגדולה that was slated for us to be used in the service of ה', somehow gets transferred to the אומות העולם. Ultimately השראת השכינה will return.

 

How do the other מלכויות rise? A לב אבן and a רפיון ידים on our part.

 

כלל ישראל was headed to הר סיני with an expectation of an immediate השראת השכינה but then we were met in the מדבר by Amalek. We were unprepared with how to deal with רפיון. An attack on מלכות ה' on our approach to be ממליך ה' at הר סיני.

 

We were given a harsh reminder that there will be times we will slip.  At the very same time, we were given סימנים and tools to help us combat Amalek and רפיון ידים in the future since this would be an enduring battle.

 

One סימן given there was the symbol of Moshe lifting his hands heavenward to show that wherever there was חיזוק ידים we would triumph.  Another סימן was the cryptic, terse, eternal message of כי יד על כס קה. Each word closed, clipped and tightly packed and to be expanded in the future.

 

The tools to survive were the Torah and mitzvos we were given.  Some of these were difficult to understand, closed and cryptic whereה'  had to point things out to Moshe: מחצית השקל, מחיית עמלק, פרה אדומה, החדש הזה.  These often contained their own hints and סימנים to store and remember for the future.  Some mitzvos like tefillin were given specifically to strengthen our weak hand and so we can remember that ה' took us out of מצרים with חוזק יד.

 

Over time, we would face הסתר פנים and difficulty understanding the mitzvos, סימנים and course of events.  We would face צרות, even to the point of באו מים עד נפש and encounter death and טומאת שבעה, אבילות שבעה, קריעת בגד, לבוש שק, אפר תחת פאר in order to lead to תשובה, תפילה וצדקה so that even in the face of all this we would be עובד ה' בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך

 

The only way to emerge from that deep hole would be to remove ערלת הלב so that we would constantly have energy for חיזוק ידים בתורה ומצוות. It’s not so surprising then to see what the תרגום שני writes on אסתר ו:א that what ultimately turned the tide in the favor ofבית ישראל  was the urgent קול תפילה of youngsters:

 

 “היך קל גדין ועזין....מה דין קל גדיין די אנא שמע....לא קל גדיין אנת שמע אלהן קל ריביא דבית ישראל...”

 

This line is very reminiscent of two bad uses of קול from the past in the form of עגל הזהב and the failure of Shaul to completely destroy Amalek:

 

(שמות לב:יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

(שמואל א טו:יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאׇזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

 

But in Esther, theקול  of the children served as a תיקון for the קול of the past.  Perhaps this is even what Moshe, Yehoshua and Shmuel were hinting to and searching for by setting a target for the future as if to say “we need a קול תשובה ותענית and not this type of קול”.  Could קול ענות hint to this? Maybe in each case, they even sensed the failure of the present would cause the need for a purifying קול of the future resulting on one hand in a קימו וקבלו and on the other hand in a preparation for מחיית עמלק. Interesting that we have pointed out מחצית השקל and פרה אדומה as תיקונים for the עגל הזהב and that the pesukim above have either a direct or hinted connection to מחיית עמלק.

 

Causing a היפוך from a לב אבן ללב בשר causes a היפוך from רפיון ידים לחיזוק ידים which gives us the strength to be מעמיק בתורה ומצוות so that we can peel off a layer of סוד at a time in order to eventually cause a היפוך from הסתר פנים וגלות לגלוי פנים וגאולה.  Maybe the unlocking of the לב האבן is even the ultimate גלוי סוד.

 

Through the מעשה אבות סימן לבנים offered to us through the story of Yosef, we see that patterns mentioned above are relevant to our past, present and future.

 

The four parshios of tefillin serve as an אות וזכרון throughout the ages that could shed light on the אות וזכרון embedded in the connected mitzvos of the four parshios of Adar.  Perhaps they hold the keys to help us emerge from states of הסתר פנים and to give us strength by connecting the יד to the לב.

 

The יוצרות of Parshas Para mentions: זאת חקת הפרשה בכל שנה מתפרשה.

 

In יוצרות לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו it explains this line as: מתפרשת היא לנו משנה לשנה שקורין אותה בבית הכנסת, זהו פירושה כפי היכולת.  We read it and try to explain it more and more year after year to the best of our abilities by peeling away layer after layer of mystery.  פרה אדומה is the ultimate חוק, but perhaps this פירוש aspect can be said about the other three parshios too. 

 

A new cycle of שלש רגלים starts with Nisan and Pesach in the “front” side of the year.  When one leaves Tishrei and completes the שלש רגלים, a descent into the darkest part of the year begins.  Perhaps there is a potential for the initial excitement of Nisan to get lost, resulting in a lapse towards רפיון ידים. 

 

When the final month of Adar arrives, our job is to escape a sense of קשיות לב and רפיון ידים and to use our energies in to engage in the mitzvos of Adar every single year.  The role of the four parshios can be to rejuvenate ourselves with קריאות where we attempt to gain understanding in the concealed messages of the most difficult mitzvos of the Torah.  This will hopefully help to restore a state of גלוי פנים והשראת השכינה so that מלכות ישראל can succeed in its role of promoting מלכות ה'.

 

ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר

 

 

 

Table of Contents
Extras

In order to lighten the burden on the reader, I did not include comprehensive lists of all the things I have found regarding this topic, especially when regarding similarities between two things.  You are welcome to email me at info@taryaganalytics.com if you would like to receive fuller lists.

 

 

 

Table of Contents
Postscript

 

Rav Yaakov Eskolsky was born in Mir in 1875.  He spent many years studying in centers of Torah learning : first in the Mir yeshiva, then after his bar mitzva in Slonim and after marriage in the Kovno Kollel and elsewhere. He was a rabbi for a few years in two European shtetlach and then in the USA for almost 25 years, lastly serving at the Bialystoker shul in the Lower East Side of New York from 1918 to his passing in 1931.  He was active in many facets of rabbinic and Jewish communal life.  He was a prominent member of multiple rabbinic organizations culminating with his founding and leadership of the Degel HaRabbonim beginning in 1926.  He was מוסר נפש in the world of fundraising for מוסדות תורה and war relief efforts, most prominently in his role as a co-founder and executive secretary of the Ezras Torah Fund.

 

On the first page of the הקדמה to Taryag Mitzvos (see https://www.hebrewbooks.org/54748 ), Rav Eskolsky explains how the contents are based on a subset of his personal writings from the time he arrived in the United States 20 years prior.  Sefer Taryag Mitzvos was merely the first volume of a work that likely would have extended to over 40 volumes had it reached its completion.  He mentions that his manuscripts are kept in notebooks and that they merely need to be organized for publication to complete the subsequent volumes of Taryag Mitzvos:

 

.....אשר זכני לגשת להוציא לאור עולם להעלות על הספר את מחשבותי והגיוני אשר הגה רוחי בעשרים השנים האחרונות, מעת אשר עמדו רגלי על אדמת הארץ החדשה הזאת. וכמה רעיונות חדשים הוליד רוחי באלפי דרשות אשר השמעתי לרבבות אלפי אנשים מבני ישראל, ואשר חרוטים ורשומים באוצרותי וחסרים הם אך לסדרם  להביאם לדפוס. והנני נגש עתה להדפיס את קצה מנהם.....והנה בשנים האחרונות דרשתי לפני העם בתרי״ג מצות של תורתנו הקדושה. בכל יום מצוה אחרת ורשמתי הדברים והרעיונות על פנקסי להיות שמורים אתי, ועתה החילותי לסדרם ולהביאם לדפוס, ולתת חלקים חלקים לפני הקוראים.....

 

See page 138 where he writes the following regarding his hope to eventually complete all the remaining volumes of the sefer:

תם ונשלם החלק הראשון בעזרת השם יתברך

ויזכני להשלים גם החלק השני ושאר החלקים

אשר אני מסדר אותם לדפוס.

 

Unfortunately, very few of Rav Eskolsky’s personal writings have been located.  The only original material we have identified in connection with Taryag Mitzvos is several pages of a typeset draft dealing with the mitzvos of ציצית and מזוזה which were slated for volume two of the sefer.

 

If anyone has leads as to tracking down more of this material, please send me an email at eskolskyinfo@yahoo.com.  I can supply original handwriting samples to aid in the search.