עין בעין בפרשת שופטים והפטרתה: מבט שני בכלי "משווה טקסטים" כדי למצוא קווי דמיון

בס"ד

ו' אלול, תשפ"ב

לפני שנתיים דברנו על הכוונה להתעמק בהשוואות בין פרשת השבוע להפטרתה דרך השתמשות בכלי משווה טקסטים שבאתר בייס-הספר.
עתה נחזור לעניין בהשוואת פרשת שופטים נגד ההפטרה שבישעיהו נא:יב-נב:יב.

כשמתחילים בזה, עולה המחשבה שלא ימצא קווי דמיון הרבה כי זה לא סתם הפטרה, אלא בדרך כלל היא ההפטרה האמצעית שבסדרת "שבעה דנחמתא" שה"עניינא דיומא" שלה נוטה יותר לתקופת השנה ולא לקריאת התורה של אותו שבת הדן בענייני משפט. בה יש דברי ניחומים ודברים חיוביים שגם מוצאים בפויט לכה דודי כמו "התעוררי התעוררי", "עורי עורי", "התנערי מעפר קומי...".

ההשערה הזאת נכונה במובנים רבים אבל יש הפתעה אחת.

כשפותחים מסך משווה טקסטים (מן התפריט או מן הפנלים שלמטה בדף הבית או ישיר מן הכתובת הנ"ל) ובוחרים קריאת התורה של פ' שופטים (1) בצד ימין והפטרת שופטים (2) בצד שמאל, מיין לפי שכיחות בתנ"ך (3), ובוחרים ב2-גרם (4), מוצאים קשר הדוק אחד בין הקריאות, והוא הבטוי "עין בעין" (5,6) שאם מחפשים לזה (7,8), יופיע רק בקריאות אלו, ופעם אחר בפרשת המרגלים בפ' שלח.

בפרשת שלח (בפרשת המרגלים - במדבר יד:יד): וְאָמְר֗וּ אֶל יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי אַתָּ֣ה ה֔' בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה אַתָּ֣ה ה֗' וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה

בפרשת שופטים (בדיני עדות ועדים זוממין - דברים יט:כא): וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל

בהפטרת שופטים (בגאולה העתידה - ישעיהו נב:ח): ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה֖' צִיּֽוֹן (באותו טעמים של פ' שופטים)

בהיבט ראשון נראה שאין שום קשר בין העונש הדומה ל"עין תחת עין" שבעדים זוממין שבפ' שופטים לענין של ההפטרה, שהוא השראת השכינה החזקה שיהיה לעתיד לבא כשיכולים לראות את ה' דרך ישיר.

אבל אם נעמיק בשלשה איזכורים הנ"ל, מוצאים קו דמיון הקיים בכולם.

כשחושבים על חטא המרגלים, עולה בדעתנו רעיון של לשון הרע נגד ארץ ישראל שנפוץ בדברי חז"ל.

אבל בפירוש אור החיים (במדבר:יד:י ד"ה ויאמרו וגו' לרגום וגו') מוצאים צד של עדות שקר שבעוון המרגלים - אותו החטא שבמרכז פרשה של עדים זוממין. ובדרך כלל הוא מוצא קשר חזק בין פרשת המרגלים לפרשת העדות שבה מוצאים ענין עדים זוממין:

צריך לדעת למה לא נרגשו במאמר ראשון שאמר כלב עלה נעלה וירשנו וגו' נוכל לה? ונראה כי לדברי כלב לא חששו לפי שדבריו בטלים מעצמן שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים דכתיב (דברים י״ט:ט״ו) "על פי שני עדים יקום דבר". לזה לא חשו לדבריו, מה שאין כן כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים (מכות ה:) ועדות שקולה היא זאת ואין כאן עדות לא של מרגלים ולא של יהושע וכלב וחזר הדין למה שהיה קודם שלוח המרגלים לזה חשו להם ואמרו לרגום אותם.

ונראה שהמלבי"ם מסכים עם עיקרון זה כשהוא כותב:

והם ידעו שמשה לא שלח אותם ע"ז לרגל את הארץ, וידעו שמשה ישיב להם שהכבוש לא יהיה באמת בדרך מלחמה רק יהיה נסיי ע"י ה' וכמו שנזכר במשנה תורה שמשה השיב להם כן באמת כמ"ש (דברים א' כט) ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם הוא ילחם לכם, ובזה לא יוכלו לכפור שיש יכולת ביד ה' להוריש לפניהם גוים גדולים ועצומים מהם, ובפרט שיהושע וכלב הכחישו גם הנחה זו מ"ש שכח יושבי הארץ רב מכחם, והם העידו שכח ישראל גדול יותר גם בדרך מלחמה, ותרי כמאה, והרי הדבר שקול, וחששו שישראל יאמינו למשה וליהושע וכלב, לכן התחכמו להוציא דבה על הארץ בדבר שנשלחו עליו והוא בטובת הארץ עצמה

אז בפרשת המרגלים מוצאים שה' התחיל לדון את כלל ישראל בכליון (יד:יב) "אכנו בדבר ואורשנו" עבור קבלת עדות שקר עד שמשה רבינו הפגין שיהיה חילול ה' אם אומות העולם ישמעו ויאמרו שאמת מה שטענו המרגלים נגד ה"כי יכול נוכל לה" של כלב באמרם "לא נוכל לעלות אל העם" ש"מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ…", אותו העם שכבר זכה להשראת השכינה עצומה ב:
עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה אַתָּ֣ה ה֗' וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה

וידוע דברי רש"י כאן:
(במדבר יד:לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כׇּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ.  וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'

במדה כנגד מדה לגבי מגפת לשון כנגד עבירה בלשון במגפה לפני ה'. בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּמַּגֵּפָה" וְלֹא "בְמַגֵּפָה", וְזֶהוּ לפני ה' — בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַ"פִּ מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה):

אבל גם שים לב למדה כנגד מדה לגבי קבלת עדות שקר שמקורו בעין וראיית דבר:
(במדבר יג:כד) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ….וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ……וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם…..וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (יג:לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם 

ועכשיו העונש הוא:
(יד:כב) כִּי כׇל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי (יד:כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכׇל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ

ויצא מזה הבכייה לדורות שנהייה מקורו לאבילות תשעה באב.

והלא כאן נמצא המושג של מדה כנגד מדה לגבי עינים שנזכר בפרשתינו בעדים זוממין עם "עין בעין".

ומה התיקון לעונש עין בעין?

נשאל את עצמינו מה היה התגובה הנכונה לשמיעת העדות מאת יהושע וכלב?

הלא הוא נמצא בהפטרה שלנו.
כשרואים השראת השכינה עין בעין וכששומעים בשורה טובה על גאולה עתידה ושיבת ציון כ:
מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ ?

הלא התגובה הנכונה היא שירה כפסוק הבא:
(ישעיהו נב:ח) קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן

היה זה ראוי לקרות בעת המרגלים - כמי ששמע בשורה טובה עכשיו שזכה לפרס גדול - אבל תחת זה נהיה ההפך
(במדבר יד:א) וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא

ובאמת גם רואים קשר בין שירה של "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו" לענין עדות שבפרשתנו.

מכמה מקורות נראה שמושג של שירה נובע ממושג של הגדת עדות על כל המעשים שה' עושה בעולמו.

בחומש, מוצאים בפ' נצבים וביתר פרט בסוף פ' וילך הקדמה לשירת האזינו שמתארת אותה כעדות:
בפ' נצבים ובוילך, ה' מעיד את השמים את הארץ, וזה מרומז גם בתחילת שירת האזינו
בנצבים: (דברים ל:יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ…..
בוילך: (דברים לא:כו) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (לא:כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי …..כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד ….וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת…..וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד ….הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כׇּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם …..וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ …..(לב:א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי…..

ומקור לפוסקים מזמן השו"ע (סימן תכ"ב) שמושג עדות קשור להגדרת מורחבת של שירה, ושלכתחילה עומדים לאמירת הלל הוא משבלי הלקט ס' קעג

….והורה מורי הר״ר מאיר נר״ו דמצות הלל קריאתו מעומד והטעם כתב אחי ר׳ בנימין נר״ו על שם הכתוב (תהלים קלה:א,ב) "הללו עבדי ה'. שעמדים בבית ה'" כלומר הללו את השם בעמידה לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו ומצות עדות בעמידה [שנאמר (דברים יט:יז) "ועמדו שני האנשים" ובעדים הכתוב מדבר]

גם מדברי הסמ"ק שלהלן (ס' קמ"ו - וגם אחרים הסוברים שמצוות הלל מדאורייתא) "להלל בזמנים קבועים דכתיב (דברים י׳:כא) "הוא תהלתך" " - שמקור המצוה הוא כרוך בתוך הדברים "....ובשמו תשבע. הוא תהלתך והוא אלקיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך" - נוכל לדייק האפשרות שמצוות הלל נובע ממושג של עדות - שמשביעין על הגדת מה שראו העינים.

וההלכה בעדות עצמה (שו"ע חושן משפט כח:ה) "לכתחילה עדות צריך להיות בעמידה" מקורה בשבועות ל:
"...בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים ….. (מתוך פרשתנו!) וגם בזבחים (טז.) מה ליושב שכן פסול לעדות.

ולמה עדות צריכה עמידה? בסנהדרין ו: יש "ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן שנא' (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ".  וברש"י על אותו פסוק ד"ה לפני ה'. "יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ"ב) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" "

וכשנעיין בעצם מהות של עדות שירה נגד עדות שקר של המרגלים, מוצאים ששניהם רואים משהו בעינים ואח"כ מגידים את מה שראו בקול ובפה. האחד בא מראייה שלילית (כמו "עין רע") והאחד מראייה חיובית (כמו "עין טוב").

בשבועות האלו של ז' דנחמתא רואים תהליך של היפוך ממצב של ג' דפורענותא המסתיים בתשעה באב.

הגמ' בסנהדרין קד: נותנת הערה על תופעה מזעזעת שבמגילת איכה א-ד הפסוקים כתובים בסדר האלף-בית חוץ משינוי אחד:
(איכה ב, טז) "פצו עליך פיהם" אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם

כמה מן המפרשים דנו במה שבפרק ב,ג,ד של איכה, באו האותיות ע,פ הפוכות ורק בפרק ראשון באו כסדרן. ובעל פירוש יפה ענף על מדרש איכה כתב "אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה בעלי אמנה כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת קיט:)" וניתן לשער שזה כנגד המרגלים שרובם הפכו מה שראו עיניהם ומיעוטם הגידו האמת.

נראה שבפסוקים האלו מורים על מצב של עורון עינים המסתכלים בשקרים ואפילו שה' מביא עונש לזה בדומה ל"כאשר זמם" שבעדות שקר \ עדים זוממין:

(איכה א:טז) עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם

(איכה ב:טז)  פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כׇּל אֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ. עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ

(איכה ג:מו) פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כׇּל אֹיְבֵינוּ. פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי

(איכה ד:טז) פְּנֵי ה' חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ

ומה יהיה דרוש כדי לתקן ולסדר מצב כזה? הלא הוא ההתעוררות להכיר הבורא ממצב תרדמה ועורון עינים ששרתה מקודם בדברים כאלו:

(ישעיהו נב:ב) הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם.....בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כׇּל חוּצוֹת.....(נב:א) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן.....הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם.....

ואז יבא שיבת ציון וראיית ארץ קדשנו מדה כנגד מדה לראייה טובה שגרם לכך.

וכנגד זה, בא פסוק ראשון שבהפטרה להכריז:

(ישעיהו נא:יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם.... לגבי ה'

ובפסוק שלאחר "קול צפיך...עין בעין", בא הפסוק לבשר שעכשיו העין (עין בעין) קדם לפה (פצחו) כסדרן וכתיקונן בלי היפוך:

(ישעיהו נב:ט) פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חׇרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם