עדכון חדש בבייס-הספר! וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם

 בס"ד

יום שמיני לימי חנוכה, תשפ"ג

מספר עדכונים זמינים כעת ב-basehasefer.com

1) ייתכן שהשינוי המשמעותי ביותר הוא שכעת ניתן לגשת ישירות לכל מסכי האתר באמצעות קישורי URL שאפילו מאפשרים הפעלה מיידית של חיפושים, והנפשות. זאת בנוסף לתכונות של "פרשיות התנ"ך", "שכיחות בתנ"ך", ו"משווה טקסטים" שכבר היו נגישים בעבר. בצד השני של זה, כפתור סמל "קישור" חדש זמין בפינה העליונה של כל עמוד להעתקת קישורי כתובת האתר הישירים שלהם יחד עם פרמטרים לציון הגדרות הדף: 

ראה הוראות ודוגמאות כיצד להשתמש ביכולת החדשה הזו. 

יתרון נחמד של כל זה הוא להקל על הפניות מהירות כאשר אדם רוצה להעביר מידע לאחרים מבלי לתת הוראות כיצד לנווט באתר מדף הבית שלו. ניתן לנצל זאת בדוא"ל ובהודעות טקסט וגם בעת הפניה לאתר בעת כתיבת מאמרים ופוסטים.

ראה את השימושים המעשיים מאוד הבאים של תכונה זו המציגים שלוש דרכים שבהן ניתן להעביר פרמטרים של כתובת אתר כדי לנווט ישירות למידע של פסוק:

• השתמש בכתובת ה-URL הבאה

 https://www.basehasefer.com/#/tanach?location=תהלים:ל:א

 כדי לטעון ישירות את הפסוק וההקשר שלו לדפדפן התנ"ך כך שהדברים הבאים יופיעו:

• השתמש בכתובת ה-URL הבאה

 https://www.basehasefer.com/#/taamParser?location=תהלים:ל:א 

כדי לטעון ישירות את הפסוק הזה למנתח טעמים וכתוצאה מכך:

• השתמש בכתובת ה-URL הבאה

https://www.basehasefer.com/#/search?location=תהלים:ל:א 

כדי לטעון באופן מיידי את פרטי פסוק של מילה במילה בחיפוש הראשי:

כעת ניתן להעביר פרמטרים של כתובת אתר כדי להתמקד/התקרב ישירות ליחידים באילן היוחסין התנ"כי ואפילו להציג ולהנפיש נתיבי קשר. זכור את דבר תורה לחנוכה שהופיע כאן לפני שנתיים והנפשה הנחמדה שחיברה את זרבבל בחזרה לאדם הראשון?

עכשיו אתה יכול ליצור קישור שייצור מיד את ההנפשה הזו (וגם בין כל שני אנשים קשורים אחרים) בצורה הבאה:

 https://basehasefer.com/#/3Dtree?name=אדם&name2=זרבבל&animate=T&darkmode=F

כעת ניתן להעביר פרמטרים של כתובת אתר כדי להפעיל ישירות חיפוש לקסיקון. לדוגמה, הקישור הבא:

https://www.basehasefer.com/#/lexicon?targum=*סהד* 

יפתח מיד את הלקסיקון ויציג את כל המילים המתאימות לתבנית התרגום *סהד*.

2) עמוד מפת אתר זמין כעת מקישור בצד שמאל של מסך בייס-הספר ומתוך תפריט ההתחלה.

אתה יכול לבדוק את רשימת השינויים המלאה כאן.

בחזרה לכותרת הפוסט בבלוג הזה והקשר שלו לחנוכה.

בדרך כלל, כשאנו חושבים כיצד לחגוג את חנוכה, עולה בראש, מצוות הדלקת הנרות לפרסם את נס של פך השמן, אשר שופכת אור על נס המלחמה של "רבים ביד מעטים".

אם נסתכל מקרוב, יש דינמיקה נוספת שמתרחשת מאחורי הקלעים.

כשאנו קוראים את "על הנסים" לחנוכה בתפילה ובברכת המזון, אנו רואים יון שמטרתו היתה לעקור תורה ומצוות' ובנוסח מעניין:

כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך

לכאורה, מטרת התשועה הגדולה שבוצעה על ידי ה' תהיה להפוך את מאמצי היונים.

נראה שנוסח הרמב"ם, בפתיחת הלכות חנוכה (הל' מגילה וחנוכה ג:א), משקף את אותו מושג בכך שהוא מתאר אותו כשורש הבעיה שהצריכה ישועה.

בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות

כמו בחגים רבים, קיימת חובת קריאת התורה במהלך חנוכה וחובה של הפטרה בימים בהם החג חל להיות בשבת.

המשנה במגילה ל: מציינת בפשטות שאותו קריאת התורה היא "בחנוכה בנשיאים" והדף הבא מתאר את ההפטרות:

ומפטירין בנרות דזכריה (זכריה ב:יד - ד:ז), ואי מיקלע שתי שבתות, קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא בנרות שלמה (מלכים א ז:מ - ז:נ)

הפרטים של הקריאה מהנשיאים בפרשת נשא אינם ברורים במקצת בכל הנוגע למה שצריך לקרוא בכל יום. הרמב"ם (הל' תפילה וברכת כהנים יג:יז) קובע שזה צריך להיות קטע של נשיא אחד ביום בשבעת הימים הראשונים, ולאחר מכן ביום האחרון:

קורין מיום השמיני עד סוף כל הקרבנות, עד סוף הסדר

לציין שהקריאה מסתיימת ממש בסוף פרשת נשא.

הטור (אורח חיים ס' תרפד) מזכיר מנהג שנקלטה על ידי השולחן ערוך, וקובע את מה שאנו עושים בימינו שבו אנו לא רק עוצרים ביום השמיני בסוף פ' נשא אלא אפילו ממשיכים בתחילת פ' בהעלתך:

ביום השמיני מתחילין ביום השמיני וגומרין כל הסדר ויש מקומות שקורין עד פרשה ראשונה של בהעלותך כדי להשלים של חנוכה בסדר הנרות ומנהג יפה הוא

הרעיון שדברי תורה המייצגים יותר מסתם קריאת חג, מופיע בגמ' שבת כג: בתוספות (ד"ה הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא), שבו פרסום הנס מתבצע לא רק על ידי נרות אלא אפילו באמצעות קריאה הכוללת נרות. נאמר כי היבט "תדיר" של קריאת ראש חודש מקבל עדיפות על היבט "פרסום הנס" הנמצא ברמה נמוכה בקריאת פרשת נשיאים בחנוכה, בעוד שההיבט המלא של "פרסום הנס" של נרות דזכריה מנצח נגד "תדיר".

כשחל ר"ח טבת להיות בשבת שיש להפטיר נרות דזכריה משום פרסומי ניסא ולא בהשמים כסאי שהיא הפטרת ר"ח.......ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח.....ועוד דבקריאת התורה (של חנוכה) אין כל כך פרסומי ניסא שאינו מזכיר בה נרות כמו בהפטרה

כאן תוספות מציגה את הרעיון שקריאה המחוברת לחנוכה יכולה להיות סוג של פרסום הנס, אבל היא משפיעה רק כאשר הקריאה עוסקת בהדלקת נרות כגון נרות זכריה. נראה שגם זה היה נכון אם היה אפשרי ששבת חנוכה שנייה תיפול בראש חודש, שהפטרת נרות שלמה הייתה מקבלת עדיפות על פני הפטרה של ראש חודש.  

אף על פי שנראה שמדובר במנהג נוסף מאוחר יותר, לא יהיה מפתיע, באמצעות הרעיון של תוספות, שקריאת התורה של "זאת חנכת המזבח" של היום, שמגיעה לשיאה בנרות אהרן \ בהעלתך את הנרות, תיחשב לקיום מלא הסופי של פרסום הנס בחנוכה גם אחרי שכל הנרות שלנו סיימו לבעור בלילה הקודם.

ראה גם את הרמב"ן שם המצטט בצורה מפורסמת מדרש הקושר את נר חנוכה עם פרשת הנשיאים ועם הנס של הפך השמן. בנוסף, הבעל הטורים בתחילת פ' בהעלתך מעיר כי רעיון של פרסום הנס קיים בתחילת פרשת בהעלתך:

בהעלתך את הנרות - סמך נרות לחנכה. רמז לחנכה לפרסומי נסא בנרות

אמנם כל זה מציג תפיסה של "תורה" כממשיך את אור המנורה, אבל נראה שיש משהו עמוק יותר. שבסוף דבר,התורה היא הגורמת של אור והיא מקור האור.

זה ידוע שכאשר היה ליהודים אור במהלך מכת חושך, זה לא היה רק אור שמש עם העדר חושך, אלא נוכחות הרבה יותר עמוקה של סוג של אור שמימי, חיובי. אכן יש רק שתי דוגמאות בחומש לאור כזה עם ביטוי השורש של היה ואחריו המילה אור - בבריאת העולם ובמכת החושך:

(בראשית א:ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר   

(שמות י:כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם

חומר למחשבה לגבי דוגמאות נוספות לניסוח מסוג זה, מוביל אותנו לתרגיל מעניין. כעת אנו טוענים חיפוש דרך כתובות האתרים הישירות החדשות שלנו עם התבנית הבאה שבה *הי* עוקב ישירות אחרי אור*:

 https://basehasefer.com/#/search?terms="*הי* אור*"

כשאנחנו חוזרים לשמות י:כג, באה התבוננות מעניינת על ידי תרגום יונתן שמתרגם את הפסוק שלנו במכת חושך בדברים הבאים:

ובכל בני ישראל הוה נהורא למקבור רשיעיא דיבניהון דמיתו וזכאיא למעסוק במצותא במותבנהון

אור לבני ישראל לקבור בתוכם רשעים שמתו בזמן המגפה, ולצדיקים לעסוק במצוות. מזכיר קצת ובמקביל לסיפור חנוכה עם יהודים צדיקים מול מתיונים.

עדיין לא ברור מכאן אם האור היה גורם למצוות או שהמצוות היו גורם לאור.

ר' דוד צבי הופמן פרסם מהדורות של המדרש הגדול והמכילתא דרשב"י לפני למעלה מ-100 שנה.

במדרש הגדול על הפסוק שלנו, במכת חושך, יש הדברים הבאים שמוסיפים יותר מתרגום יונתן, אבל אולי אפילו מסביר או מרחיב את התרגום כאשר הוא מנגד את בני ישראל לעומת אומות העולם:

אמר ר' יצחק אוי להן לאומות העולם שהן נידונין לפי מעשיהן שנ' (ישעיה כ"ט ט"ו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם לפיכך לוקין בחשך שנ' (תהלים ל"ה ו') יהי דרכם חשך וחלקלקות, אבל ישראל מה כת' בהן ולכל בני ישראל היה אור במושבתם שהן עסיקין בתורה ובמצוות שכת' בהן (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור

ואכן ר' הופמן, בסעיף ההוספות במהדורתו של מכילתא דרשב"י, סובר שדברי המדרש הגדול נובע  כאן מקורם מהתוכן של מכילתא דרשב"י.

בכל מקרה, המדרש מציין בבירור שהאור היה שם בזכות עסק בתורה ובמצוות.

ברוח זו, מתאים מאוד שהעל הנסים ממשיך שהקב"ה נותנים לרשעים להיות מובסים בידי הצדיקים והזדים יובסו בידי עוסקי תורתך.

בדרך זו, גם בשעות האחרונות של חנוכה ללא עזרת נרות, הבה נמשיך את אור חנוכה בחיזוק בעסק בתורה ובמצוות!

A New Update at basehasefer.com! וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם

בס"ד

יום שמיני לימי חנוכה, תשפ"ג

A number of updates are now available at basehasefer.com

1) Possibly the most significant change is that one can now quickly directly access all site feature screens via URL links that even allow the immediate launch of searches, lookups and animations.  This is in addition to Parsha Viewer, Frequency Viewer and Text Comparator which were already accessible in the past. On the flip side of this is that a new "link" icon button is available on the upper corner of each page for copying their direct URL links along with parameters for specifying page settings: 

See instructions and examples on how to use this new capability. 

A nice benefit of all this is to facilitate quick references when one wants to convey information to others without having to give instructions on how to navigate through the site from its home page. You can take advantage of this in emails and text messages and also when referencing the site when composing articles and posts.

See the following very practical uses of this feature showing three ways that one can pass URL parameters to directly navigate to pasuk information:

• Use the following URL https://www.basehasefer.com/#/tanach?location=תהלים:ל:א to directly load that pasuk and it's surrounding context to the Tanach Viewer so that the following will appear:

• Use the following URL https://www.basehasefer.com/#/taamParser?location=תהלים:ל:א to directly load that pasuk to the Taam Parser resulting in the following:

• Use the following URL https://www.basehasefer.com/#/search?location=תהלים:ל:א to instantly load full word by word pasuk details in the main search.

Now one can pass URL parameters to directly focus/zoom on individuals in the Tanach Family Tree and even to display and animate relation paths.  Remember the דבר תורה for חנוכה that appeared here two years ago and the nice animation that connected זרבבל back to אדם הראשון?

Now you can now create a link which will immediately create that animation (and also between any other two related people) like this: https://basehasefer.com/#/3Dtree?name=אדם&name2=זרבבל&animate=T&darkmode=F

Now one can pass URL parameters to directly launch a Lexicon search.  For example, the following link:  https://www.basehasefer.com/#/lexicon?targum=*סהד* - will immediately open the Lexicon and display all words that match to the Targum pattern *סהד*.

2) A Site Map page is now available from a link in the left side of the Base Hasefer screen and from within the start menu.

You can view the full change list here.

Back to the title of this blog post and its relation to חנוכה.

Typically when we think of how to celebrate חנוכה, the mitzva of הדלקת הנרות to publicize the miracle of the פך השמן comes to mind which in turn sheds light on the miracle of the מלחמה of רבים ביד מעטים.

If we take a closer look, there is another dynamic happening behind the scenes.

When we recite the על הנסים for חנוכה during תפילה and ברכת המזון, we see a יון whose goal was to uproot Torah and mitzvos and with an interesting wording:

כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך

To cause the Torah to be forgotten and to remove the Jewish people from the mitzvos.

Seemingly the goal of the תשועה גדולה performed by השם would be to reverse the efforts of the יונים.

The wording of the Rambam, in the opening of הלכות חנוכה (see הלכות מגילה וחנוכה ג:א),  seems to mirror this same concept by describing it as the root of the problem which needed a ישועה.

בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות

As with many Jewish holidays, there is an obligation of קריאת התורה during חנוכה and an obligation of a הפטרה on days where the holiday intersects with Shabbos.

The Mishna in מגילה ל ע"ב simply states that the קריאת התורה is "בחנוכה בנשיאים" and the following daf delineates the הפטרות:

ומפטירין בנרות דזכריה (זכריה ב:יד - ד:ז), ואי מיקלע שתי שבתות, קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא בנרות שלמה (מלכים א ז:מ - ז:נ)

The specifics of the reading from the נשיאים in פרשת נשא are somewhat unclear when it comes to what is to be read each day.  The Rambam in הל' תפילה וברכת כהנים יג:יז states that it should be the section of one נשיא a day for the first seven days, and then on the final day

קורין מיום השמיני עד סוף כל הקרבנות, עד סוף הסדר

Indicating that the reading finishes at the very end of פרשת נשא.

The Tur in אורח חיים ס' תרפד mentions a minhag which was picked up by the Shulchan Aruch and forms what we do these days where we don't merely stop on the eighth day at the end of נשא but even continue with the beginning of בהעלתך:

ביום השמיני מתחילין ביום השמיני וגומרין כל הסדר ויש מקומות שקורין עד פרשה ראשונה של בהעלותך כדי להשלים של חנוכה בסדר הנרות ומנהג יפה הוא

The notion of divrei Torah representing more than just a mere holiday reading appears in גמ' שבת כג: תוס' ד"ה הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, where פרסום הנס is accomplished not merely by candles but even through a קריאה involving candles.  It is stated that the תדיר aspect of the קריאת ראש חודש takes priority over the low-level פרסום הנס aspect of קריאת פרשת נשיאים של חנוכה, while the full-strength פרסום הנס aspect of נרות דזכריה supersedes the notion of תדיר.

כשחל ר"ח טבת להיות בשבת שיש להפטיר נרות דזכריה משום פרסומי ניסא ולא בהשמים כסאי שהיא הפטרת ר"ח.......ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח.....ועוד דבקריאת התורה (של חנוכה) אין כל כך פרסומי ניסא שאינו מזכיר בה נרות כמו בהפטרה

Here תוספות sets forth the notion that a קריאה connected to חנוכה can be a form of פרסום הנס, but it only makes a full impact when the קריאה deals with a הדלקת נרות such as נרות זכריה.  It seems that this also would have been true if it was possible for a second שבת חנוכה to fall out on Rosh Chodesh, that הפטרת נרות שלמה would take priority over the הפטרה of Rosh Chodesh.  

Even though it seems to be a later additional מנהג, it wouldn't be surprising, using the idea of תוספות, that today's "קריאת התורה של "זאת חנכת המזבח  which culminates in נרות אהרן \ בהעלתך את הנרות would be considered a final full-fledged קיום of פרסום הנס on חנוכה even after all of our candles have finished burning the night before.

Also see the Ramban there who famously quotes a midrash connecting נר חנוכה with the parsha of נשיאים and with the נס of the פך השמן.  Additionally the בעל הטורים at the beginning of בהעלתך comments that a notion of פרסום הנס is present at the beginning of parshas בהעלתך:

בהעלתך את הנרות - סמך נרות לחנכה. רמז לחנכה לפרסומי נסא בנרות

While this all presents a concept of Torah as projecting the light of the menora, there seems to be something that runs deeper. Where Torah is an ultimate גורם of light and is a source of light.

It is known that when the Jews had light during מכת חושך, it wasn't merely sunlight with an absence of darkness, but a much more profound presence of a type of heavenly, positive light.  Indeed there are only two examples in the Chumash of such a light with the phrase of the שורש of היה followed by the word אור - in the creation of the world and in the plague of darkness:

(בראשית א:ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר   

(שמות י:כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם

Food for thought regarding other examples of this type of wording leads us to an interesting exercise.  We now load a search via our new direct URLs with the following pattern where *הי* is directly following by אור* - see https://basehasefer.com/#/search?terms="*הי* אור*"

As we return to שמות י:כג, an interesting observation is made by the תרגום יונתן who translates our pasuk in מכת חושך with the following:

ובכל בני ישראל הוה נהורא למקבור רשיעיא דיבניהון דמיתו וזכאיא למעסוק במצותא במותבנהון

Light for בני ישראל to bury the wicked among them who die during the plague and for the righteous to engage in mitzvos.  Somewhat reminiscent and in parallel to the חנוכה story with righteous Jews vs. the מתיונים.

Unclear still from this whether the light was a גורם for the mitzvos or the mitzvos were a גורם for the light.

ר' דוד צבי הופמן published editions of the מדרש הגדול and the מכילתא דרשב"י over 100 years ago.

In the מדרש הגדול on our pasuk, in מכת חושך, it has the following and goes a step further than the תרגום יונתן, but might even be explaining or expanding upon the Targum when it contrasts בני ישראל vs. the אומות העולם:

אמר ר' יצחק אוי להן לאומות העולם שהן נידונין לפי מעשיהן שנ' (ישעיה כ"ט ט"ו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם לפיכך לוקין בחשך שנ' (תהלים ל"ה ו') יהי דרכם חשך וחלקלקות, אבל ישראל מה כת' בהן ולכל בני ישראל היה אור במושבתם שהן עסיקין בתורה ובמצוות שכת' בהן (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור

Indeed R. Hoffman, in the section of הוספות in his edition of the מכילתא דרשב"י, was of the opinion that the source of the idea in the מדרש הגדול originally stemmed from the מכילתא דרשב"י.

In either case, the midrash clearly states that the light was there in merit of עסק בתורה ובמצוות.

In this vein, it fits very well that the על הנסים continues that הקב"ה let the רשעים be defeated at the hands of the צדיקים and the זדים be defeated at the hands of the עוסקי תורתך.

In this way, even in the last hours of חנוכה without the aid of נרות, let us sustain the אור of חנוכה with חיזוק in עסק בתורה and מצוות!

עין בעין in Parshas Shoftim and its Haftara: A Second Look at Using the Text Comparator to Find Similarities

בס"ד

ו' אלול, תשפ"ב

Two years ago we spoke about an intention to delve into comparisons between the פרשיות השבוע and their corresponding הפטרות by means of using the Text Comparator tool in Base Hasefer.  Now we will return to that topic as we compare פרשת שופטים to its הפטרה in ישעיהו נא:יב-נב:יב.

As we begin, the thought comes to mind that we wont find many similarities since this is not merely a standard הפטרה but instead it normally stands as the middle הפטרה of the שבעה דנחמתא where its עניינא דיומא leans more towards this period of the year as opposed to the קריאת התורה for this Shabbos which deals with עניני משפט.  In this הפטרה there are words of ניחומים and positive themes that we also find in the Lecha Dodi like "התעוררי התעוררי", "עורי עורי", "התנערי מעפר קומי".

This guess is correct in many ways, but there is one surprise.

When we open the Text Comparator screen (from the menu or from the panels below or directly from the link above) and select the קריאת התורה of פרשת שופטים on the right side (1) and the הפטרה of שופטים on the left side (2), sort according to frequency in Tanach (3), and select 2-grams (4), we find a single strong connection between the קריאות which is the term עין בעין (5,6) where if we search the entire Tanach for this (7,8), the term will appear only these קריאות plus one additional appearance in the פרשה of the מרגלים in שלח.

בפרשת שלח (בפרשת המרגלים - במדבר יד:יד): וְאָמְר֗וּ אֶל יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי אַתָּ֣ה ה֔' בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה אַתָּ֣ה ה֗' וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה

בפרשת שופטים (בדיני עדות ועדים זוממין - דברים יט:כא): וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל

בהפטרת שופטים (בגאולה העתידה - ישעיהו נב:ח): ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה֖' צִיּֽוֹן

(with the same trop as Parshas Shoftim)

At first glance it seems that there is no connection between a punishment similar to "עין תחת עין" found in עדים זוממין in פרשת שופטים to the idea in our הפטרה which is that in future days there will be a strong Divine presence where one can see it in a direct way.

However if we examine the three occurrences above more closely we will find a common thread that exists in them all.

When thinking of the חטא המרגלים, the idea of לשון הרע against ארץ ישראל comes to mind which is commonly mentioned by חז"ל.

However in the אור החיים (במדבר:יד:י ד"ה ויאמרו וגו' לרגום וגו) we find an aspect of עדות שקר in the sin of the מרגלים - the very same sin that is central to the פרשה of עדים זוממין. In general he finds a strong connection between the פרשה of the מרגלים and the פרשה of עדות where we find the halacha of עדים זוממין.

צריך לדעת למה לא נרגשו במאמר ראשון שאמר כלב עלה נעלה וירשנו וגו' נוכל לה? ונראה כי לדברי כלב לא חששו לפי שדבריו בטלים מעצמן שאין עדות יחיד עומדת לגבי עדות רבים דכתיב (דברים י״ט:ט״ו) "על פי שני עדים יקום דבר". לזה לא חשו לדבריו, מה שאין כן כשבאו יחד דברי יהושע וכלב מעתה הורעה עדות המרגלים כי דין ב' עדים כדין מאה עדים (מכות ה:) ועדות שקולה היא זאת ואין כאן עדות לא של מרגלים ולא של יהושע וכלב וחזר הדין למה שהיה קודם שלוח המרגלים לזה חשו להם ואמרו לרגום אותם.

It also appears that the מלבי"ם agrees with this premise as he writes:

והם ידעו שמשה לא שלח אותם ע"ז לרגל את הארץ, וידעו שמשה ישיב להם שהכבוש לא יהיה באמת בדרך מלחמה רק יהיה נסיי ע"י ה' וכמו שנזכר במשנה תורה שמשה השיב להם כן באמת כמ"ש (דברים א' כט) ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם הוא ילחם לכם, ובזה לא יוכלו לכפור שיש יכולת ביד ה' להוריש לפניהם גוים גדולים ועצומים מהם, ובפרט שיהושע וכלב הכחישו גם הנחה זו מ"ש שכח יושבי הארץ רב מכחם, והם העידו שכח ישראל גדול יותר גם בדרך מלחמה, ותרי כמאה, והרי הדבר שקול, וחששו שישראל יאמינו למשה וליהושע וכלב, לכן התחכמו להוציא דבה על הארץ בדבר שנשלחו עליו והוא בטובת הארץ עצמה

So in the פרשה of the מרגלים we find that H' started by giving כלל ישראל a verdict of destruction in יד:יב with "אכנו בדבר ואורשנו" due to their acceptance of עדות שקר until משה רבינו protested that there would be a חילול השם if the אומות העולם hear and say that what the מרגלים claimed is true in contrast to the "כי יכול נוכל לה" of כלב when they said "לא נוכל לעלות אל העם" since "מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ", the very same nation that already merited to an intense Divine presence with:

עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה אַתָּ֣ה ה֗' וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה

And Rashi's comments there are well known:

(במדבר יד:לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כׇּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ.  וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'

במדה כנגד מדה לגבי מגפת לשון כנגד עבירה בלשון במגפה לפני ה'. בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּמַּגֵּפָה" וְלֹא "בְמַגֵּפָה", וְזֶהוּ לפני ה' — בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַ"פִּ מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה):

But also pay attention to the מדה כנגד מדה with regards to accepting a false עדות in which the latter is a sin done with the eyes and seeing something:

(במדבר יג:כד) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ….וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ……וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם…..וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (יג:לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם 

And now, the punishment is:

(יד:כב) כִּי כׇל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי (יד:כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכׇל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ

And now the outcome of this is a בכייה לדורות that would serve as the origin for אבילות תשעה באב. Also we find a notion of מדה כנגד מדה regarding the eyes that's mentioned in our פרשה in the halacha of עדים זוממין with עין בעין.

What is the תיקון for a punishment of עין בעין?

Let's ask ourselves what the proper response would have been at the time of hearing עדות from יהושע and כלב?

Of course it is found in our הפטרה.  It is when one sees the Divine presence עין בעין and when one hears good news of a future redemption and שיבת ציון like:

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ ?

And of course the appropriate response for this would be with שירה like we find in the following פסוק:

(ישעיהו נב:ח) קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן

This approach would have been appropriate at the time of the מרגלים, but instead we find the opposite:

(במדבר יד:א) וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא

In fact, we also see a connection between the שירה of קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו to the idea of עדות in our פרשה. From multiple sources we can see a notion that שירה flows from an idea of reciting an עדות about all the wondrous deeds H' has done in His world.

In the Chumash, we find in פרשת נצבים and with greater detail at the end of פרשת וילך, an introduction to שירת האזינו which describes the שירה as an עדות:

In נצבים and וילך, H' causes the heavens and earth to testify and this is also hinted to at the beginning of שירת האזינו.

בנצבים: (דברים ל:יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ…..
בוילך: (דברים לא:כו) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (לא:כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי …..כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד ….וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת…..וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד ….הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כׇּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם …..וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ …..(לב:א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי…..

A source for the פוסקים from the time of the Shulchan Aruch (סימן תכב) that a concept of עדות is connected to the wider definition of שירה, that לכתחילה one stands for the recitation of Hallel, is from the (סימן קעג) שבלי הלקט:

….והורה מורי הר״ר מאיר נר״ו דמצות הלל קריאתו מעומד והטעם כתב אחי ר׳ בנימין נר״ו על שם הכתוב (תהלים קלה:א,ב) "הללו עבדי ה'. שעמדים בבית ה'" כלומר הללו את השם בעמידה לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו ומצות עדות בעמידה [שנאמר (דברים יט:יז) "ועמדו שני האנשים" ובעדים הכתוב מדבר]

Also, from the following words of the סמ"ק (סימן קמו - others also hold that Hallel is מדאורייתא):

"להלל בזמנים קבועים דכתיב (דברים י׳:כא) "הוא תהלתך" " - שמקור המצוה הוא כרוך בתוך הדברים "....ובשמו תשבע. הוא תהלתך והוא אלקיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך"

We can infer the possibility that the מצוה of Hallel flows from a concept of עדות - where we make someone swear to something that they saw with their eyes.

The source that עדות itself requires standing:

(שו"ע חושן משפט כח:ה) "לכתחילה עדות צריך להיות בעמידה"

has its source in: 

שבועות ל: - "...בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים ….. (מתוך פרשתנו!) וגם בזבחים (טז.) מה ליושב שכן פסול לעדות.

The following explains why עדות itself requires standing - that it's as if we are standing in front of H' any time we give testimony:

סנהדרין ו: יש "ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן שנא' (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ".  וברש"י על אותו פסוק ד"ה לפני ה'. "יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ"ב) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" "

When we examine the nature of an עדות of שירה vs. the עדות שקר of the מרגלים, we find that in both something is seen with the eyes and afterwards what was has seen is recited by voice with the mouth. One of them flows from a negative type of vision (like עין רע) and the other flows from a positive type of vision (like an עין טוב).

In these weeks of the ז' דנחמתא, we see the process of a reversal from the ג' דפורענותא which ended at Tisha B'Av.

The גמרא in סנהדרין קד עמ' ב notes a shocking phenomenon, that in the first four chapters of מגילת איכה, the פסוקים are written in אלך-בית order aside from one exception:

(איכה ב, טז) "פצו עליך פיהם" אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם

Many of the מפרשים deal with the fact that in the 2nd, 3rd and 4th chapters of איכה, the letters ayin and peh appear in reverse order and only in the first chapter do they appear in normal order. The יפה ענף על מדרש איכה writes:

"אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה בעלי אמנה כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת קיט:)"

From this, one might venture a guess that this is parallel to the מרגלים where most of them negated what their eyes saw and a minority told the truth.

It would appear that the following ayin/peh פסוקים from איכה point to a situation of "blindness" where one focuses on שקר and even see that H' brings a punishment for this similar to the "כאשר זמם" of עדות שקר and עדים זוממין:

(איכה א:טז) עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם

(איכה ב:טז)  פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כׇּל אֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ. עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ

(איכה ג:מו) פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כׇּל אֹיְבֵינוּ. פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי

(איכה ד:טז) פְּנֵי ה' חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ

What is needed in order to correct this situation? It would seem to be an awakening to recognize The Creator in place of a situation of slumber and blindness that reigned beforehand like these פסוקים:

(ישעיהו נב:ב) הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם.....בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כׇּל חוּצוֹת.....(נב:א) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן.....הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם.....

Then שיבת ציון will come and we will view ארץ קדשנו as a מדה כנגד מדה for the good type of vision that caused this.

Corresponding to this, the first פסוק of our הפטרה comes to declare regarding H':

(ישעיהו נא:יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם....

And in the פסוק following "קול צפיך...עין בעין", it announces that now the ayin (עין בעין) has come before the peh (פצחו) in the proper order without reversal.

(ישעיהו נב:ט) פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חׇרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם